מצודת השמש-ספור משותף עם franz vanilla- פרק 1

אם אני אגיד שאני לא אוהבת להסתובב ברחובות של קיימרוס, עיר הבירה, זה יהיה שקר, אבל אין לי כל כך ברירה, בתור הבת הצעירה (והמוכשרת) במשפחה הבכירה ביותר המצודת השמש יש צפיות רבות כלפי, ביחוד עכשיו, כשאני מתחילה את ההכשרה שלי לפעילות במצודה, לפחות טכנית, כי מעשית התחלתי את ההכשרה כבר לפני שנתיים, האח הבכור שלי, קליאם, שנפצע במבצע מורכב וסודי כל שהוא של המצודה, והתחיל להכשיר אותי מתוך שעמום. ההורים שלי לא התנגדו, מאז שהייתי ילדה קטנה הייתה לי נטיה לקסמים, כל מיני דברים קטנים כמו לשנות לעלים את הצבע שלהם ולהגדיל חרקים, אבל כשילד עושה דברים כאלה זה מראה על משהו חזק בכוחות שלו.
ובכל זאת, אני אוהבת להסתובב ברחובות של קיימרוס. אני אוהבת לראות את הרוכלים בשוק הצבעוני, לבקר את האלמנות ולשמוע את הסיפורים שלהן, לשחק עם ילדים במשחקי כדור. מה שהכי אני אוהבת לעשות בקיימרוס זה לפגוש את 'חבורת הלילה', קבוצה של כשישה נערים ונערות בגיל שלי. 'חבורת הלילה' היא זרוע של ארגון סודי שמפעילה המלכה מאז אמצע המלחמה, ארגון ריגול ואיסוף מידע.חבורת הלילה, שלא מזמן נעשיתי חברה מן המניין בה, מסתובבת ברחבי קיימרוס ומבקרת במקומות שונים, מעבירה ואוספת ידיעות בין חלקים שונים של הארגון ותוך כדי שומעת ורואה דברים שקורים בעיר ומעבירה גם אותם. כשאני חושבת על התגובה של הורי כשידעו שאני מסתובבת בחופשיות בעולם הרגיל אני לא יכולה שלא לצחוק , או שכשאני חושבת על התגובה של חברי האנושיים … אני יודעת שזה לא יגמר טוב .
"מה את חולמת שם?" שאל אותי ג'רלד וסימן לי להזדרז.
הנחתי לצעיף שהחזקתי בידי ואמרתי תודה למוכרת שעמדה בדוכן הצעיפים. הבעת פניה העידה על כך שהיא לא כל כך מרוצה מזה שלא קניתי כלום.
"את יודעת שאנחנו לא יכולים להתפצל להרבה זמן, זה יפגע ברושם שאנחנו מנסים לעשות," נזף בי ג'רלד בלחש ולקח את ידו בידי.
ג'רלד היה המנהיג הלא רשמי של חבורת הלילה, מרגל מצויין ויודע לעשות את העבודה. הבעיה היחידה עם ג'רלד הייתה שהוא לא מסוגל להרפות, כל עבודה צריכה להיעשות בצורה מושלמת, ומה ההפך ממשולם לפי ג'רלד? חשיפה.
"אתה יודע שזה מגוחך לגמרי, זוגות צעירים מתפצלים כשהם בשוק, כל אחד הולך לדוכן שמעניין אותו ואז הם נפגשים חזרה," לחשתי לו.
"לא הזוג שאנחנו מנסים להציג." ובזה נגמר הדיון.
היינו באמצע משימה להעביר תיק מסמכים כל שהוא על המצב בעיר הסמוכה לקיימרוס מזרוע אחת של הארגון לאחרת והתחזינו לזוג שיצא לטייל בשוק. אולי אתם תוהים למה אנחנו צריכים להעביר את המידע בין הזרועות השונות של הארגון, התשובה פשוטה מאוד, לא כל האנשים מכירים את כולם, זה כדי להגן אחד על השני אם אחד יתפס במקרה, גם חבורת הלילה שמתרוצצת בין כל הזרועות לא מכירה את כל האנשים, היא מכירה איש אחד מכל זרוע שממנו היא מקבלת את המידע ואליו היא מביאה אותו.
"את יודעת אניס?" פתח ג'רלד בשיחה בקול שליו ובהליכה נינוחה, משחק באצבעות ידי. "אף פעם לא סיפרת לי מאיפה את, או איפה את גרה."
"זה נכון," עניתי. זה לא היה סוד שג'רלד לא כל כך בוטח בי כי המוצא שלי לא ידוע, אבל לא הייתה לו ברירה כי מי שמפקח על חבורת הלילה סמך עלי, וגם של שאר חברי החבורה, כי הבאתי לא פעם מידע חשוב שהתגלה כשימושי מאוד.
"אז מאיפה באת?"
"למה אתה רוצה לדעת?"
"זה מסקרן, לא? את לא היית רוצה לדעת איפה חי החבר שלך?"
"יכול להיות," עניתי בצורה מתחמקת.
"ולמה תמיד אחרי שאנחנו נפגשים את יוצאת מהעיר?"
"אתה עוקב אחרי?"
"אני החבר שלך, אני רוצה לדעת לאן את הולכת. מאוד מסוכן מחוץ לעיר בימים הללו, ההורים שלך יודעים שאת יוצאת?"
"ההורים שלי לא קשורים לנושא הזה."
"אה, אני מבין. את עדיין רבה איתם?" שאל ג'רלד וקולו התרכך. זה מה שסיפרתי לחברה מחבורת הלילה, זה לא היה כל כך רחוק מהמציאות, עם אמא שלי רבתי כמעט כל הזמן, אבל רק איתה.
הנהנתי הנהון קל והרמתי את ראשי להביט בג'רלד, לראות את הבעת פניו.
הוא הביט בי בהרהור ואז לחץ את ידי.
"אני בטוח שזה יסתדר," אמר ואז בחן את האזור סביבנו. "וכאן אנחנו פונים."
נכנסנו לתוך סמטה צרה וחשוכה, חתול חמק בהמשך. רוח קרירה נשבה והעבירה בי צמרמורת, או שזה היה המראה הכללי של הסמטה.
"זה בסדר, אני די בטוח שאנחנו בטוחים כאן," אמר ג'רלד ושחרר את ידי.
"לא נמאס לך לשחק את ההצגות הללו?" שאלתי אותו.
"זה חלק מהתפקיד, באותה המידה תשאלי אם נמאס לי לעשות את התפקיד הזה. התשובה היא לא."
הוא הצביע על דלת עץ מימין לנו. "זה כאן."
הוא דפק על הדלת שלוש פעמים ברצף, המתין ודפק עוד פעם אחת.
בהתחלה לא שמענו כלום ואז נשמע קול צעדים יורדים+ במדרגות. חלון קטן בדלת נפתח ועיניים חומות נגלו דרכו.
"מה אתם רוצים?" שאלו העיניים בקול של אישה מבוגרת.
"אנחנו כאן כי הגשר מתנדנד," אמר ג'רלד את הקוד למסירת מידע.
"אתם מהלילה?" שאלה האישה כדי לוודא
"שחורים ואפלים," השיב ג'רלד את סיסמת הזיהוי שלנו.
הדלת נפתחה קצת והאישה סימנה לנו להיכנס.
החדר היה מבואה קטנטנה למדרגות שהובילו לתוך הבית, את רוב חלל המבואה תפס גופה של האישה כבדת הגוף שדברה איתנו דרך החלון, הייתה זו איירה קוגלהגן, אשת הקשר שלנו.
"אלו המסמכים על ההתארגנות המחתרתית בקלוגס," אמר ג'רלד והושיט לה את תיק המסמכים שהיה בתוך תיק הצד שאיתו הלך.
"יברככם האל, זה בדיוק מה שהיה חסר לנו כדי להשלים את התמונה, אנחנו נעבור עליהם עוד הלילה," אמרה איירה וחיוך עלה על שפתיה. "תודה רבה."
ג'רלד חייך חיוך קלוש ואז שאל, "יש לכם משהו למסור למישהו?"
"אני חושבת שלו, אם נצטרך, נעביר הודעה. תודה רבה לכם, היזהרו."
ברכנו אותה לשלום ויצאנו אל תוך הסמטה שכעט הייתה אפילו עוד יותר חשוכה, הערב התחיל לרדת.
את רוצה שאלווה אותך לשער העיר?" שאל ג'רלד בקול נוקשה.
"אם במילא אתה עוקב אחרי, אז מה זה משנה?" עניתי.
"את יודעת שאין טעם להחמיר איתי, אני עושה את הכי טוב שאתה יכול."
"אין טעם גם להסביר לך שזה לא נעים שלא סומכים עליך ועוקבים אחריך מי שצריך לסמוך עליך."
"מתוקף תפקידך, אנשים אל סומכים עליך, למרות שתפקידך הוא לרכוש את אמונם, זה פרדוקס. בכל מקרה, את צריכה להתרגל לעניין."
"אולי, אבל אנחנו לא מדברים על התפקיד, הכרנו עוד לפני שנכנסתי רשמית לחבורה."
"גם אז לא סמכתי עליך," ענה ג'רלד בפשטות, וזה היה נכון. מרגע שהתחלתי להסתובב עם חבורת הלילה, ג'רלד בקושי החליף איתי מילה, הוא בחן אותי בחשדנות ובצורה מאוד לא מנומסת עד שיום אחד התפרצתי עליו, מאז הוא נהיה קצת יותר נחמד.
"טוב, תודה על הליווי, אני אמשיך מכאן," אמרתי כשהתקרבנו לשער העיר. "תמסור ד"ש לאחרים אם תפגוש אותם לפני."
"אין בעד מה," השיב ג'רלד. "תפקדת באופן הולם היום, את משתפרת."
"תודה," עניתי ויצאתי מהשער, חולפת על פני השומרים הנוקשים.
מיד אחרי שיצאתי הם התחילו לסגור את השערים לקראת הלילה, הגעתי בדיוק בזמן.
כשיצאתי מטווח הראיה שלהם, קטפתי מהאדמה כמה עלים של עשב ולחשתי את הלחש שגרם להם לזרוח, הם האירו לי את הדרך בלילה האפלולי על עבר המגדל שהיה שייך למצודה, ממנו אני אחזור למצודה דרך שער מכושף ואצטרף ישר לארוחת הערב.
חייכתי לעצמי בעודי מטיילת ביער החשוך אל עבר המגדל, זה היה יום מוצלח.