מפגש עם סלבריטי[= פרק 7

"אני חושב שאנחנו נסתדר ואפילו יותר."הוא חייך והמשיך לשחק בשער שלי.
קפאתי וקמתי במהירות,שערי הצליף על פניו ברכות.מלמתי שאני הולכת לבקש רשות מג'וי וביל ויצאתי מהחדר.
נשענתי על הדלת מתנשפת.נסתדר ואפילו יותר?!הבחור הזה פשוט מתחנן להרוג אותי!אוי אלוהים…
ירדתי למטה באיטיות,מושכת את הזמן ככל שאפשר.הלכתי את הסלון וראית את ג'וי וביל מדברים,אמרתי בחשש:"היי."לא הייתי מוכנה לצעקות.
"היי!"אמרה ג'וי.עמוק בלב קיוויתי שביל ידבר וג'וי תסתום את הפה,"אפשר לשאול מי הברנש שבא לפה?"ברנש?באמת?
"זה ל-"עצרתי את עצמי.אם אני אגיד שזה ליאו גרין הם בטח יתלהבו.טוב,ג'וי תתלהב לפחות,"לי.הוא ידיד וותיק מבית היתומים."שיקרתי במצח נחושה
"נפלא!אני שמחה שאת כבר רוכשת לעצמך חברים!"
"הוא יכול לישון אצלי?"שאלתי והתעלמתי מג'וי.
"לישון באותה המיטה איתך?"שאלה ג'וי בפליאה.
"כן."
"אני לא מסכימה לזה!נכון,ביל?"ביל היה שקוע בעיתון והמהם תשובה לא ברורה.
"אני והוא כבר ישנו מלא פעמים ביחד.אני סומכת עליו."אמרתי בביטחון.
"טוב."נאנחה ג'וי.ברחתי ממנה לפני שהיא תגיד עוד משהו.
נכנסתי לחדר וראיתי את ליאו באותה התנוחה שהשארתי אותו,ישבתי על המיטה ואמרתי:"היא הסכימה."
"למה ברחת מקודם?"שאל.
"נבהלתי."אמרתי את האמת.מספיק לשקר.
"ממה?"הוא לא הבין.בנים.
"מזה שאמרת שאתה חושב שנסתדר ואפילו יותר."הדגשתי את שתי המילים האחרונות.
הוא משך אותי לאחור בעדינות ונשכבתי חזרה על הגב,הוא ליטף את השער שלי ולחש:"אני אוהב את השער שלך.אני אוהב את העינים שלך.אני אוהב את החיוך שלך.אני אוהב את האף הקטן שלך.אני אוהב את האוזניים היפות שלך.אני אוהב את הידיים שלך.אני אוהב את הרגליים שלך.אני אוהב את הקול שלך.אני אוהב את הלב שלך."
"אני יודעת."לחשתי בחזרה.
"זה לא אשמתי שאני רוצה להיות איתך כל הזמן.זו את שגורמת לי את זה."

ספרי לי על ההורים שלך."הוא ביקש ממני אחרי שתיקה ארוכה.
"ההורים שלי…אמא שלי נכנסה לדיכאון אחרי הלידה שלי.היא התחילה לשתות כדי להוציא את ההרגשה הרעה.היא יכלה להיות אמא טובה.אבל היא בחרה לזנוח אותנו.
מאז שהייתי קטנה היא נתנה לי הרגשה שאני לא רצויה.שכאילו בגללי היא נכנסה לדיכאון.כשהיא היתה שיכורה,כמעט עד מצב של חוסר הכרה,היא היתה צועקת עלי שהחיים שלי הרסו את החיים שלה,היא היתה זורקת עלי דברים,צורחת,משתוללת.ואני שמרתי הכל בפנים בתוך כספת.לא סיפרתי לאף אחד.התרחקתי מכולם,פחדתי שהם ידעו,פחדתי שאני אגיד משהו.הייתי הולכת עם בגדים ארוכים כדי לא להראות את החבורות.פעם אחת באתי עם פנס בעין לבית הספר,המורה השתגעה מדאגה.שיקרתי לה ואמרתי שנתקעתי בעמוד.כולם צחקו עלי.
כשהייתי בגיל שנתיים ג'יימס נולד.אומנם אמא שלי לא נכנסה לדיכאון אחרי הלידה והיא השתדלה להיות אמא טובה כזה הגיע אליו אבל היא עדיין הכתה אותי והשתכרה.אני עשיתי הכל כדי שג'יימס לא ייפגע. מקרה אחד שמאוד זכור לי הוא כשהייתי בת 5 וג'יימס היה בן 3 ולילה אחד אמא שלי השתכרה עד סף עילפון.היא שוב התחילה לצרוח ולזרוק דברים אבל בפעם היא לא שמה לב בכלל מה היא עושה.ברוב הפעמים שהיא השתכרה היא 'נזהרה' שלא לפגוע בג'יימס.לא היתה לה שום בעיה לפגוע בי אבל בג'יימס?אין סיכוי.בלילה ההוא היא איבדה כל חוש זהירות או אימהות שהיה לה.אני זוכרת שהיא התקרבה לג'יימס עם חתיכת בקבוק שבור במטרה לפגוע בו.אני עמדתי לפניו והבקבוק פגע בי.יש לי עדיין צלקת בראש מהמקרה הזה.
בנתיים,אבא שלי עבד כל היום.הוא ידע מה קורה כשהוא לא נמצא אבל הוא לא עשה כלום.הוא התחיל לגנוב כדי להרוויח יותר כסף,הוא ידע לאיזה מקום הוא נכנס אבל הוא היה חייב.
ככה חייתי עד גיל שבע.אמא ששותה כל היום ואבא שגונב.ביום הולדת של ג'יימס,הוא היה אז בן 5,השוטרים פרצו לנו לבית והפריעו למסיבה המאולתרת שהייתה לנו.ההורים שלי הקפידו לחגוג לג'יימס למרות שלמעשה אני היחידה שזכרה את היום הולדת שלו.
השוטרים לקחו את אבא לכלא ואת אמא למכון גמילה.אותי ואת ג'יימס הם שמו בבית היתומים והפכו אותי רשמית לאמא שלו.מאז לא ראיתי אותם."
"וואו."הוא אמר בשקט.
"כן.וואו."הסכמתי איתו.
ביקרת את אבא שלך?"הוא שאל.
"לא.אף פעם.לא הסכימו לי."אמרתי.
"הוא אי פעם כתב לך?"
"לא הרשו לו.אמרו שהוא מסוכן."
"איזה מפגרים!"
"האמת?אף פעם לא רציתי לבקר אותו או שהוא יכתוב לי.זה לא הפריע לי."
"ואמא שלך?"
"אותה כבר שכחתי ממזמן."
הוא שתק.לפתע שאלתי:"מה השעה?"
הוא בדק בשעון ואמר בפליאה:"5 וחצי.עברו 3 שעות."
"וואו!אף פעם לא דיברתי כל כך הרבה."צחקתי והמשכנו לדבר.על מה?על הכל!הוא סיפר לי על החיים שלו לפני שהוא התפרסם,הוא סיפר לי על אחותו הקטנה ועל המשפחה שלו.
לא שמנו לב וכבר הגיע הערב.
ג'וי קראה לנו מלמטה לארוחת ערב והרגשת אכזבה עטפה אותי.לא רציתי לעזוב את החדר ולאכול איתם.רציתי להמשיך לדבר איתו.להמשיך להכיר אותו.אבל הקול החדגוני של ג'וי העיר אותי מכל החלומות והכריח אותי לרדת למטה לאכול איתם.