מפגש עם סלבריטי[= פרק 5

המשכנו לנסוע במהירות עד שהגענו לבית גדול ולבן.אם זה היה קורה לי לפני חודש הייתי ממש מתלהבת אבל עכשיו הייתי עצובה.הרגשתי שכל כוחותיי עזבו אותי.נשארו עם בית היתומים שנטשתי.הלב שלי היה פצוע.עדיין הרגשתי את טעם התקווה על קצה הלשון שלי אבל המועקה של הדיכאון טישטשה אותה.
נכנסנו לבית,הוא היה ממש יפה.הכל היה מסודר ונקי,הרגשתי שאם אני זזה עוד סנטימטר אחד אני שוברת פה משהו.
ג'וי אמרה בקול אמהי ורך שעיצבן אותי:"הגענו.החדר שלך למעלה.ביל יעלה את כל המזוודות שלך."
סימנתי בראשי שזה בסדר.לא היה לי אפילו כוח לענות.
היא חייכה ושאלה אותי בדאגה:"הכל בסדר?"
מלמלתי בקול שקט ומדוכא:"מושלם."
כנראה שהיא לקחה את תפקיד האמא חזק כי היא התיישבה על ספה לבנה כשלג וסימנה לי גם לשבת לידה.היא רצתה לדבר איתי.
התיישבתי בזהירות.מנסה לא לכלך את הבד היפה עם הבגדים המלוכלכים שלי.לא הצלחתי.
היא אמרה באותו הקול האמהי והרך שכל כך עיצבן אותי:"אני יודעת איך את מרגישה."וחייכה חיוך נימוסי.
איך היא יכולה לדעת מה אני מרגישה??אף אחד בעולם לא יודע איך אני מרגישה כי לאף אחד בעולם לא קרה את מה שלי קרה.
אמרתי באותו קול שקט:"לא,את לא.את בחיים לא תדעי."תאמינו לי שרציתי להיות יותר נחמדה איתה.היא נראתה לי כמו אחת שהיתה יכולה להיות אמא נהדרת.אבל לא האמא שלי.
ג'וי הורידה את החיוך המעצבן ואמרה לי דוגרי:"אוקיי,את צודקת.אני באמת לא יודעת מה עובר עלייך.אז אולי תספרי לי?"
אוי,נו,באמת!היא באמת רוצה שאני אספר לה את כל מה שעבר עלי בימים האחרונים?!היא רוצה לחזק את תחושת הדיכאון שלי?היא רוצה לגרום לי להיזכר עכשיו במה שהיה ולגרום לי לבכות?טוב,שתעשה מה שהיא רוצה.אני-עפה!
"אין לי כוח.אני עולה למעלה."
עליתי במדרגות והשארתי את ג'וי המסכנה עם פה פעור.היא בטח היתה פעם הנערה המקובלת שכולם אוהבים.אני אף פעם לא הייתי הנערה הזו.אני תמיד הייתי בלתי נראית.ואהבתי את זה.
החדר שלי היה סביר.הייתי מצפה שהוא יהיה כמו שאר הבית – נקי,מסודר ומלא בדברים שבירים.אבל כרגע כל מה שרציתי היה לכתוב מכתב לאחי,לליאו וכמובן ללזלי.
התיישבתי מול המחשב שהיה לי בחדר ופתחתי את האימייל.היו לי חמישה הודעות,3 מגיימס ו2 מליאו.מעולם לא היו לי כל כך הרבה מכתבים בכל כך מעט זמן!
פתחתי אותם אחד אחד.ג'יימס ממש נבהל מזה שברחתי ככה,בלי להיפרד.הוא הופתע כששמע את לזלי אומרת שאימצו אותי.שני המכתבים של ליאו גם הם היו מודאגים.הוא סיפר לי על כל המקרה,איך שלזלי היתה תקיפה אליו וביקשה ממנו ללכת משם ואיך הוא נלחץ כששמע שהוא לא יראה אותי יותר.חשבתי על הפרצוף שלו והתחלתי לכתוב לו מכתב ארוך ארוך:"לליאו.
מצטערת על לזלי.היא לפעמים ממש תקיפה כשזה מגיע לילדי בית היתומים.היא חושבת שאנחנו הילדים שלה.עכשיו אני נמצאת בבית של ג'וי וביל.הם ממש נחמדים.אבל אני לא.אתה מבין,הייתי בדרכי אל האוורד כדי להגיד לו שאני הולכת לחתום על החוזה אבל לזלי צילצלה אלי ואמרה לי שיש לה זוג שרוצה לאמץ אותי אז רצתי לשם בלי לחשוב אפילו.כשהגעת לשם הם כבר חיכו לי וממש דחפו אותי למכונית שלהם.הם ממש עשירים אבל זה לא עושה עלי רושם.אני יותר מדי בדיכאון.הלוואי שהייתי יכולה לדבר איתך.בטח אתה עכשיו מוקף במעריצות צורחות.חי את החלום.עושה חיים.אתה בטח בכלל לא חושב עלי.הרי בשבילך אני עוד מעריצה.רק עם כישרון.מעניין אם הייתי פוגשת אותך במצב נורמלי כשאתה לא מפורסם ואני לא מאומצת.אני לא חושבת שהיינו מתאימים.בטח היינו רבים המון.בכל האתרים שהייתיי בהם נשמע שאתה מושלם.בלי שום פגע.פשוט מלאך.אבל אתה לא היית מתאים לי.לא היינו יכולים להיות אפילו ידידים.
על מה אני מדברת?!הרי אני מכירה אותך פחות משבוע!פחות משבוע וכבר נכנסתי לסרטים עלי ועליך!אם אתה קורא את המכתב הזה תדע שמעכשיו אני אתייחס ליחיסים שלנו באופן מקצועי ורק אם לא תהיה לי כתף לבכות עליה אני אבוא אליך אבל אני לא אתרגז אם לא תרצה לדבר איתי.
שותפתך לעסקים,איזבל מלסון(לצערי הרב)."
הבטתי במכתב הארוך שכתבתי לו ושלחתי באומץ חזרה.
התפניתי לכתוב לג'יימס,את המכתב שלו לא הארכתי והפלגתי,רק כתבתי שהכל בסדר וכשנדבר אני כבר אספר לו הכל.לא היה לי כוח לכתוב עכשיו עוד ועוד.הספיק לי.וואו!לדבר עם אנשים זה מעייף!
נכנסתי לאתר משחקים וחיפשתי משחק נחמד.לא מצאתי.הכל נראה לי ילדותי וטיפשי. חשבתי לעצמי מה אני רוצה עכשיו?והתשובה קפצה לי לראש.סיפור טוב.זה כל מה שאני צריכה כדי לעלות את המצב רוח.
כתבתי בגוגל סיפורי אהבה ומצאתי הרבה סיפורים.נכנסתי לאחד האתרים והתחלתי לקרוא.
אחרי כמה דקות של קריאה(זה היה סיפור טוב)הופיעה לי הודעה קטנה למטה שאומרת שג'סטין החזיר לי תשובה.נשמתי עמוק ופתחתי את המכתב שלו:"היי איזבל.אני מקווה שאת לא כועסת עלי.אם כן,מה עשיתי ואיך אני יכול לתקן את זה? באהבה LG"
קראתי את שתי השורות האלו 20 פעם.הייתי בהלם.מה הוא עשה?!הוא היה מושלם.זו אני שהייתי לא בסדר.
"לליאו גרין.
לא.אני לא כועסת עליך.
איזבל."
שלחתי לו.
בטח אתם שואלים את עצמכם למה כתבתי תשובה כזאת קצרה וסתמית.אז הנה התשובה:לא ידעתי מה לכתוב!!!
אני בטוחה שגם אתם לא הייתם יודעים מה לכתוב אם זה מה שהוא היה כותב לכם!הוא גם כתב באהבה.אני לא אוהבת.אני מעריצה.יש הבדל.
רציתי לכתוב לו שהוא היה בסדר גמור ואני זו שהייתי מטומטמת לגמרי אבל מכתב כזה הוא לא מקצועי.
המשכתי לקרוא את הסיפור בלחץ.לא הייתי מרוכזת וחזרתי על אותה שורה אלף פעם.לא נרגעתי עד שקיבלתי את ההודעה מליאו.
"אז למה את כל כך קרה??"
6 מילים.זה הכל.רציתי לצעוק,לשבור,להרוס דברים!איך הוא גורם לי להרגיש ככה?!אף אחד לא מצליח לגרום לי להרגיש ככה!הייתי חייבת להירגע כדי כתוב לו בחזרה,ברגעים האלו כבר איבדתי שליטה ונתתי למילים לזרום כמו נחל:"אני קרה כי זה האופי שלי!אני קרה כי אני מציאותית!אני קרה כי אני יודעת ששום דבר לא יכול להתפתח בינינו ואני רק משלה את עצמי בהזיות מטורפות שאתה אוהב אותי!ואתה רק רוצה אותי בתור לקוחה!בתור ידידה!בקושי החלפנו 5 מילים וככה אתה מתנהג בצורה כזאת יפה אלי!אתה היחיד בעולם שמצליח תוך 6 מילים להוציא אותי משלוותי!בפעם הראשונה בחיי בא לי לצרוח לעולם שאני כאן!שאני חיה!שאני לא בלתי נראית!אני משתגעת מהעובדה שיש בידיך את הכוח לגרום לי דברים כאלה!מעולם לא הרגשתי ככה!מעולם לא רציתי להרגיש ככה!למה אתה עושה לי את זה?!"