מפגש עם סלבריטי[= פרק 3
לא ידעתי מה לומר.הייתי צריכה עוד זמן לחשוב.אבל לא הייתי בטוחה שהאוורד היה מסכים לתת לי עוד זמן,הוא נראה איש עסוק ואני סתם ילדת רחובות…
אבל אני צריכה לקחת סיכון,הרי חיים רק פעם אחת!
"אני…אני צריכה עוד זמן."
"זמן למה?"שאל האוורד.
"זמן לחשוב."
"לחשוב על מה?"
"לחשוב על הצעה שלך."
"חמודה,אין לי זמן לזה.את בפנים או בחוץ?"שאל ישירות.
פחדתי.פחדתי ממה שיהיה.רציתי שהכל ישאר אותו הדבר.אבל לא רציתי לראות את העינים של ליאו.
קמתי וברחתי.
ברחתי בשיא המהירות.ברחתי מהכל.מהאוורד,מבית היתומים,מהמציאות.
שמעתי מישהו קורא לי לעצור אבל לא עצרתי.הוא רץ אחרי,הגברתי את המהירות ורצתי בדרך עקיפה אל בית היתומים.
הוא המשיך לרוץ אחרי,לא מוותר.
הרוח פגעה בפני בעוצמה,שערי הפריע לי.עיני דמעו מהרוח וממה משקרה.
לפתע מישהו חיבק אותי מאחור בחזקה.הוא החזיק לי את הידיים כך שלא הצלחתי לזוז.
הוא לחש באוזני בקול הכי מתוק בעולם:"לעולם אל תברחי לי ככה."
דמעות התחילו לרדת בלחיי הסמוקות.לא רציתי לבכות.אבל זה לא היה בשליטתי.ליאו מחה את הדמעות ולחש:"למה את בוכה?"
חייכתי ואמרתי בקול רועד:"אני בוכה מהתרגשות."
"זה דבר טוב?"
"זה דבר טוב מאוד."
הוא חייך מרוצה ועזב אותי,התיישבנו על ספסל שהיה בקרבת המקום וג'סטין ביקש ממני לספר לו למה ברחתי.
"פחדתי."
"ממה?"שאל בדאגה.
"ממה שיקרה אם אני אהיה ציירת."
"מה יקרה?"שאל בחיוך.
"כל החיים שלי ישתנו."
"לא הכל ישתנה.עדיין תהיה אותו בנאדם."
"אני יודעת אבל…אני אצטרך לעזוב את אח שלי."
"עדין תוכלי לבקר אותו."
"אתה לא מבין!"התפרצתי בכעס.איך אפשר להסביר לבנאדם שנולד עם כפית כסף בפה על החיים שהיו לי?!
"אז תסבירי לי."הוא לא נבהל מההתפרצות שלי.
"מגיל שבע הייתי אמא שלו.הוא לא מכיר אמא אחרת.בשבילו, האימא האמתית שלו נטשה אותה.הוא לא זוכר כלום ממנה.כלום!אני זו שהייתי אחראית עליו.תחשוב על זה:ילדה בת שבע עם אבא בבית כלא ואמא אלכוהליסטית שנטשה את הילדים שלה אחראית על ילד בן חמש שאין לו מושג מה קרה.ילדה בת שבע שאחראית על בנאדם.ילדה בת שבע שהיא אפילו לא יודעת מה גודל האחריות.ילדה בת שבע שאחראית על לב פועם.על חיים אנושים.על בשר ודם.על אחיה.ככה ביליתי את כל שנות הילדות שלי.בלי אף אחד לצדי חוץ מילד שקטן ממני בשנתיים."
רציתי שהוא יאמר משהו.שיגיד לי שהוא מבין.שיגיד לי שהכל יהיה בסדר.רציתי את חום הגוף שלו.רציתי להסתכל על העינים שלו.רציתי לגעת בפנים שלו.רציתי ללטף את השער שלו.רציתי אותו.
אחרי כמה דקות של שתיקה ארוכה הוא אמר:"תוכלי לגור איתו.אני יכול לסדר את זה."
זה לא מה רציתי!
"אממ…אני לא יודעת…"
"מה צריך לדעת?תחיי איתו.תהיה ציירת.החיים שלך יהיו מושלמים!"
"אני…"
"תפסיקי להיות כל כך כבדה!"אמר בזעם,"את לא צריכה לדעת!את צריכה לעשות!"
דבריו פגעו בי כמו חיצים.אפילו מישהו שמכיר אותי פחות משבוע יודע שאני כבדה ומדוכאת.
"טוב."אמרתי בשקט.
"מעולה!אני אתקשר אליו!"הוא היה מרוצה.אני לא.אבל אלה יה לי את האומץ להגיד לו את זה.לא היה לי את האומץ להרוס את השמחה שלו.
הוא סידר את הכל.תוך חצי שעה החיים שלי השתנו מקצה לקצה.
הדבר היחיד שהוא רצה שאני אעשה זה לדבר עם אח שלי ולהגיד לו שאנחנו עוברים דירה.נשמע פשוט,הא?
הלכתי לבית היתומים קצת עצובה ונרגשת,ג'יימס חיכה לי בפתח,דואג כמו תמיד.
"מה קרה?לאן הלכת?כבר התחלתי להילחץ."הוא אמר בדאגה אמתית.
"סתם.טיילתי."הייתי חייבת לשקר לו.אני אספר לו הכל אחרי ארוחת הצהריים.
תגובות (1)
ממש יפה!