מפלצת עם כנפי מלאך- פרק 1

העוזרת נכנסה לחדר ופתחה את הוילון. אור השמש חדר פנימה וגרם לאיש הישן במיטה לייבב בעייפות.
"לוסי ,אני שונא שאת עושה את זה" לחש רון בקול צרוד.
"אם הייתה מעיר את עצמך כמו אדם בוגר לא הייתה צריך לסבול אותי" ענתה לוסי ,טיפה נהנת מקולו המייבב.
"בפנימיה היו מעירים אותנו כול בוקר, כבר התרגלתי" אמר וקם מהמיטה.
"הכנתי לך את האמבטיה, אמא ואבא שלך מחכים לך למטה" אמרה לוסי ומיהרה לצאת מהחדר ולהניח לאדון הצעיר להתלבש.
רון נכנס למקלחת, המים היו חמים והאדימו את עורו. 'אבא' חשב , הוא נזכר כול בוקר מחדש מה קורה עכשיו בחייו כאילו לא האמין שזה קורה ומנסה להתעורר מהחלום. אביו חולה בסרטן, הרופים אמרו שבגלל שגילו לו את זה מוקדם יש סיכוי רב שהוא ישרוד ויעבור את זה, אמו לא הרשתה שהו יתגורר בבית החולים לכן הביאה לו את כול הציוד הנדרש לטיפול בבית כולל רופאים אישיים. "אני אטפל בך " אמרה לו ולטפה את ידו. אביו היה אדם שקט ורציני, כשביסרו לו את הבסורה הוא לא אמר מילה, רק בהה בחלון במבט מחושב.
רון יצא מהמקלחת והתנגב. הוא ניגש לארון לבחור את הבגדים לבית הספר, זו הייתה פעולה חדשה בשבילו, בפנימיה היה להם תלבושת אחידה מאז ומתמיד , אבל עכשיו כשהוא חזר הביתה והוא לומד בבית הספר הרגיל הקרוב ,לא היה תלבושת אחידה מסוימת. אמא שלו התעקשה שהוא יחזור הביתה כשגילו את המחלה, \"לתמוך באב שלו\" היא אמרה למרות שרון תמיד חשד שהיא צריכה יותר תמיכה מאביו.
רון התלבש וירד לחדר האוכל. \"בוקר טוב\" אמר לאבא שלו שישב בראש השולחן מרוכז באכילה, אביו הרים עיניו והנהן, זו הדרך שלו לומר בוקר טוב , הניח רון , והתיישב בראש השולחן השני הפנוי. בדיוק כשהתיישב אמו נכנסה לחדר מקרקרת כמו תרנגולת מודאגת סביב אביו. \"האוכל בסדר ?\" שאלה בדאגה . אביו הנהן, \"רוצה עוד קפה\" . אביו עצר והסתכל בה. \"הלן את מוכנה לשבת ולהירגע בבקשה, הדבר שאני הכי רוצה בו כרגע זה את חברתך.
רון התבונן בפליאה באביו, זה היה מוזר לשמוע אותו אומר דברים כאלו. הלן הניחה את ידיה על פיה רועדת , דמעות הבריקו בעיניה. \"כמובן אהובי כמובן\". הדיבורים של אביו רק גרמו לו לדאוג יותר באשר למצבו, הוא נשמע כמישהו אמר לפתע…
\"אתה צריך טרמפ לבית ספר ילד\" אמר לפתע אביו וקטע את מחשבותיו של רון.
\"אאאממ…אבא בהתחשב במצבך אני אתן ללוסי לכחת אותי\" הלן מיהרה להגיב גם היא, \"הוא צודק יקירי ,אתה בן אדם חולה עדיף שלא תנהג\" בן קם ממקומו \" שטויות אני יכול לכחת את הילד שלי לבית הספר ,אני לא עד כדי כך חסר חוליות\" בן שלך ברון מבט מאיים ורון קפץ על רגליו. \"כן אדוני, כלומר אבא\" אמר רון מסמיק מהבלבול בין שתי המילים.
***
\"אלישה , חכי\" אמרה לובה רצה לכיוון אלישה בכניסה לבית הספר. אלישה הסתובבה וחיכה \"בוקר טוב לובה\"
\"בוקר טוב\" ענתה לובה מתנשפת.
\"הכול טוב ?\" שאלה אלישה.
\"את שמעת מי הולך להצטרף השנה לבית הספר\" אמרה לובה בהתרגשות.
אלישה נדה בראשה \"מי?\"
\"רון ארנולף \" אמרה לובה בצווחה.
אלישה נדה בראשה \"אז?\" היא אף פעם לא הבינה את ההתלהבות והערצה של אנשים מאנשים אחרים רק בשל היותם יפים יותר או עשירים יותר, האמת שהיא לא הבינה אף רגש שיש לאנשים אחרים…
\"אז? אז?!\" אמרה לובה והחזיקה בידה של אלישה.!
הצלצול קטע את השיחה , אם אפשר לקרואה לזה ככה, של לובה ואלישה.
\"אני צריכה ללכת ליפני שאבנר יכנס לכיתה\"אמרה אלישה
לובה חייכה בריצוי \"לי יש שיעור חופשי\"
\"אז למה הגעת כול כך מוקדם?\"
\"כדי לספר לך את הבסורה\" חיכה לובה.
אלישה נכנסה לכיתה וישבה במקומה הקבוע, בדרך כלל לא היה דבר כזה \"מקומות קבועים\" כול אחד היה יושב איפו שהוא רוצה , אבל כולם ידעו שהמקום ההו שייך לאלישה, ומסיבה לא ברורה אף אחד לא ערער על זכותה לקבוע זאת. היא חייכה לכול האנשים שנופפו אליה לבוקר טוב , ואמרה ללא קול \"בוקר טוב\" חזרה.
אבנר נכנס לכיתה. \"בוקר טוב\" אמר ואז לפתע נעצר. \"איש צעיר יש סיבה שאתה עומד\" , האלישה הסתובבה ובכנה את הילד שעמד מופתע מעט מכך שכולם מסתכלים עליו.
\"מצטער אדוני , בפנימיה שהייתי בה כשנכנס מורה לכיתה על כול התלמידים לעמוד, אני מניח שזה כוחו של הרגל. \" אמר הנער החדש
אבנר חייך \"זה דווקה מוצא חן בעיני אתה בטח רון התלמיד החדש, ברוך הבא\" אמר ומכה כף.
\"אוקי אז השיעור נעשה חזרה על החומר של שנה שעברה, כן כן רבותי, כול המעגלים והנגזרות שאתם הכי אוהבים\". קולות של ייאוש בקעו ממקמות שונים בכיתה.
אלישה התבוננה בילד החדש, בוחנת את התנהגותו, את שפת הגוף שלו. היא שנאה שינויים, היא תמיד הייתה רגילה שידה על העליונה, עכשיו היא תצטרך ללמוד עליו הכול, הוא דמות מפתח בעולמה כרגע ו… לפתע רון הרים עיניו והתבונן בה, בלי שום שמץ של בושה הוא בהה לתוך עיניה לא מסית את מבטו, גם היא לא הורידה את מבטה חוקרת את תגובתו. זה לא מצא חן בעיניה , לא מצאה חן בעיני בכלל.