מעיל גשם צהוב ~ פרק 2

נסענו באוטו של שר, כי שלי עדיין ליד הבר.
״טוב. הגענו״ היא אמרה בשמחה.
״כן בהחלט הגענו״ עניתי בחיוך.
עמדנו בכניסה ליד המארחת, והיא שאלה אותנו-
״כמה אתם?״ אויש. זה מה שכל כך מעצבן אותי במארחות.
״2. רק שתיים.״ עניתי לה מעוצבנת במקצת.
״ששש. תירגעי אם.״ שר אמרה לי בעוד שהמארחת הלכה לבדוק אם יש לה מקום בשביל שתינו.
״אוקיי. בואו אחריי בבקשה״ היא אמרה בקול המעט צפצפני ומעצבן שלה.
התיישבנו בחוץ כמובן, והמארחת הביאה לנו את התפריטים.
״תודה״ אמרה שר בנימוס.
הסתכלנו בתפריט בזמן שהמלצרית חיכתה שנודיע לה מה אנחנו מזמינות.
״לאטה וקרואסון בבקשה״ אני אמרתי. אני אוהבת מתוק.
״תה ירוק וחביתה יהיה מצוין״ שר הודיעה מיד אחרי. שר היא אישה בריאה.
״אוקיי אז לאטה, תה, קרואסון וחביתה כן?״
״כן.״ ענינו שתינו בהחלטיות.
״טוב.. אז איך הולך לך בעבודה אם?״ שר שאלה אותי.
״אה אני לא יודעת טוב לי במרפאה, אבל אני מרגישה שאני לא ממצה את הפוטנציאל שלי.״ עניתי באנחה.
״ואת שר? איך את בעבודה?״
״טוב. מובן שמשרד של עורכי דין זה לא המקום הכי נעים במיוחד אבל אני נהנית לעזור לאנשים״ ענתה שר.
״אז מה שמת על מישהו עיניים?״ שאלתי בהתעניינות. לפעמים אני מרגישה כאילו אנחנו ילדות מלאות בהורמונים שאכפת להן רק מבנים.
״אממ.. האמת שכן״ היא הסמיקה קלות.
״נוו! קדימה למה את מחכה תספרי לי הכל!״ עניתי בהתלהבות.
״טוב אז ככה, קוראים לו ג׳ים, הוא גדול ממני, אבל רק בשנתיים, והוא נראה די טוב.״ היא ענתה תוך כדי שהדם שלה עולה ללחיים והן מתחילות להאדים.
״נו? ואין עוד איזה משהו עסיסי עליו?״ צחקתי.
״טוב, לפני כמה ימים הוא הזמין אותי לצאת איתו.״ היא אמרה.
״נו?!״ עניתי ונראה לי שצעקתי, כי כולם הסתכלו עלינו. לא נעים.
״עניתי שכן״ היא אמרה ולגמה מעט מהתה שלה.
״אוקיי ועכשיו פרטים.״ אמרתי וגם אני לגמתי מהמשקה שלי.
״הוא יאסוף אותי מחר בשמונה ונלך למסעדה שליד בית הקפה״ היא אמרה. כולה מתלהבת מהעובדה שתצא איתו.
״יואו! אחותי אני כל כך שמחה בשבילך!״ אמרתי בקול. מתחשק לי גם לפגוש מישהו נחמד וראוי.
״וואו״ בלעתי את הרוק שלי בכבדות.
״וואו״ אמרה גם שר אחרי שהביטה לכיוון שעיניי מסתכלות אליו.
עבר שם מישהו. נראה מאוד טוב, אם יורשה לי לומר. גבוה. עיניים ירוקות ושיער שחור שמסודר היטב. הוא הביט בי. החלפנו מבטים. הוא הסתכל עליי. וואו. אני לא מאמינה שאני מתלהבת מגבר.
״חשבון!״ צעקה שר לפתע ונופפה בידה.

״טוב. בואי נעבור דרך הבר וניקח את המכונית שלך״ היא אמרה בזמן שנכנסו למכוניתה.
הנסיעה הייתה שקטה. משום מה הייתה לי תחושה שהיא כועסת עליי.

הגענו. לקחתי את המכונית שלי, וחזרנו כל אחת בנפרד.

״אוקיי! תגידי לי למה את כל כך כועסת עליי!״ אמרתי לשר. פשוט הייתי חייבת לפרוק.
״את פשוט. את פשוט כל כך אנוכית לפעמים! החיים שלך מושלמים! את נראית מדהים, כל הגברים רוצים אותך, את עובדת בעבודה טובה, מקבלת משכורת מצויינת. אבל כשאני, כשאני אומרת לך שאני נפגשת עם מישהו את כמעט ולא מתייחסת!״ היא אמרה. מה באמת?
״אני כן! אני נורא שמחה בשבילך! באמת.״ אמרתי.
״אבל כשאמרת את זה. כשאמרת את זה, ממש לא נשמעת לי שמחה.״ היא הטיחה את זה בפנים שלי.
״אני פשוט טרודה במחשבות. באותו רגע חשבתי על משהו. זה הכל. באמת. אני ממש שמחה בשבילך״ אמרתי לה. אני לא מאמינה שהיא ככה צועקת עליי. ועוד על כזאת שטות. אני באמת בכנות שמחה בשבילה.

״תקשיבי, אני ממש מצטערת. אני סתם התפרצתי עלייך. פשוט אני בהשתוללות הורמונים לאחרונה. אני משתגעת. רגע אחד אני בוכה. רגע שני אני צוחקת.״ שר אמרה לי.
״וואו. אני מרגישה שאנחנו כל כך מטומטמות. הריב שלנו, היה כל כך דפוק״ אמרתי.
״לילה טוב, אם.״ היא אמרה בלחש.
״לילה טוב שר.״ אמרתי והיא הלכה לחדרה.