מעטפה מפוארת

"היא בחורה נמוכה.
השיער שלה תמיד גלי וקצר, ואם היא תקלע אותו לצמות אחרי מקלחת – הוא יהפוך לרעמה פרועה שמתאימה אך ורק לה.
היא לא רזה, היא לא מלאה, היא בדיוק באמצע – והיא בעיקר לא רואה את זה.
לא ממש אכפת לה מדעות של אנשים אחרים, ואני יכול רק להעריץ אותה על זה. היא לימדה אותי לייחס פחות חשיבות לדברים שאנשים זרים חושבים.
העיניים שלה, כמו של כולם, לא משתנות. אבל אם עוצרים ומביטים בה, אפשר לראות איך תוך שניות הרגשות בהן מתחלפים – מכעס לשמחה, מאנרגטיות לציניות. אבל, עדיין אני לא מצליח להבין מה לעזאזל עובר בתוך הראש שלה.
יש לה ריח ייחודי שנשאר איתה מהבוקר ועד הלילה, אפילו כשהיא הולכת לישון. הוא תענוג בפני עצמו.
כשהיא לא רואה כמו שצריך, היא שמה את משקפיי ההיפסטרים שלה ומסרבת להאמין שהיא נראית כמו היפסטרית. למרות שהיא בטח יודעת את זה.
הטעם שלה במוזיקה עשיר, ואני פשוט לא יכול להתווכח איתו. אני לא חושב שיש מישהו שכן יכול.

הדובדבן שבקצפת מבחינתי הוא החיוך שלה.
הוא פשוט נהדר. לא משנה כמה מבואס חשבתי שהייתי, היא פשוט באה וחייכה וכבר התחלתי להרגיש הרבה יותר טוב.

לפעמים, היא ניראת לי כמו כוכב. במובן הכי קיטשי שיכול להיות. כל כך רחוקה, אבל קרובה מספיק בשביל שאני אראה אותה ואוכל להעריץ אותה מרחוק.
אני לא יודע מה אני עושה כאן, יושב וכותב מכתב כל כך דביק, ואני יודע שאת שונאת דברים כאלה.
אבל אני מתכוון להיות הכי קיטשי שיש, בשביל שתכנעי לי כבר.

ליילה, התנשאי לי?"

ג'וד ישב מול הדף שזה עתה קיפל. הוא הרגיש מוזר, אחרי שביטא את עצמו בצורה כזאת.
אבל הוא שמח, מחר הוא יעשה את זה! מחר הוא היום הגדול!
הוא עוד לא סיפר לה אבל… הוא הבטיח לעצמו שהוא יעשה את זה ממש לפני שהמכתב יפתח.
הוא נאנח, ספק לחוץ ספק מסופק. ג'וד הכניס את המכתב לתוך מעטפה מפוארת.