מסתכנים- פרק 1
התיישבנו במקומנו, אני ליד החלון והוא לידי. מילמלתי שלום חפוז בצרפתית לאישה שישבה לידנו. ניחשתי שהיא דוברת צרפתית כי היא דיברה עם איש וילד קטן, שהיה דומה לה מאוד; כנראה בנה, שישבו בכיסאות שבקצה השני של המסדרון. תויי פניה היו עדינים, והיא הייתה מאופרת במקצת.
המטוס המריא, והקשקשת החלה. כל הנוסעים ישבו במקומותיהם ועסקו בעייניניהם. הוא החזיק את ידי, ושנינו התחלנו לדבר על כמה נפלא יהיה בחופשה שפנינו מיועדים אליה.
חצי שעה עברה, והכרוז הודיע שנכנסנו לכיס אוויר, ועלינו לחגור את עצמנו. המטוס הטלטל מעט, ואני חזרתי לשוחח איתו. הוא הרגיע אותי במבטו הצוחק. לא יכולתי להסיר את החיוך מפני.
דיילת עברה לידינו ושאלה בעברית עילגת מה ברצוננו לשתות. ״נשמח למים,״ ענה בשבילי. הוא מכיר אותי יותר מדי טוב.. צחקתי מעט.
הבחנתי בילד הצרפתי, ״ויה מאמו..״ קרא לה. חייכתי למשמע המילים הצרפתיות המתגלגלות על לשונו. הוא קרא לה לבוא. רציתי להסתכל על פניה של האישה, אבל לא היה נעים לי לבהות בה. ״ארט,״ שמעתי את קולה של האישה מבקש ממנו, נוקשה אך אוהב. היא ביקשה ממנו להפסיק.
אף פעם לא הבנתי איך המתיקות של הילדים הללו, הצרפתים, בעודם מדברים בשפתם אינה נוגעת באימהות..
לפתע המטוס התחיל להתפרע באוויר והכל הטשטש. הייתי המומה. הכרוז קרא את ההוראות שעלפיהן אנחנו צריכים לפעול והשתתק, לא שמעתי אותו, אלא רק את צרחות ההורים והילדים המיואשים והמבוהלים. הדיילת פלטה צווחה ונעלמה עם המים שהחלה למזוג משדה הראייה שלי.
הבטתי בעיניו, בפעם האחרונה. עיניו החומות שכל כך אהבתי, שאותן מעטרים ריסים שחורים ארוכים. מבטו יקד בשלי, וידעתי שהוא מסרב לוותר. הוא דחף עלי את חליפת ההצלה הצהובה, כפי שהייתה שלו, ומשך אותי אליו בעודו מזנק מעל המושבים בניסיון להגיע ליציאת החרום.
פני הים התקרבו אלינו מרגע לרגע והוא אימץ אותי אל חזו בעוד שנינו עומדים מעל יציאת החרום, בגדינו ושיערנו מתבדרים ברוח. הייתי ממוסמרת למקומי, ולא יכולתו לזוז בכוחות עצמי. לא הצלחתי להכניס לראש שהמטוס מתרסק. טיפשה שכמוני.
הוא החזיק אותי ודיבר, אבל המילים שלו נבלעו ברוח ולא הצלחתי לשמוע אותו. הוא החזיק את ידי קרוב אליו והביט בים השחור, המאיים, שמותנו התקרב בגללו.
תגובות (11)
נשמע יפה (:
יויו אני שמחה שחזרת (= ואני מקווה שאת לא נוטשת את 'נצח' … כי אני יהיה עצובה…*~*
שאלה מטומטמת: המטוס לא באמת התרסק בחופשה נכון? (נראלי זה רטורי אז את לא צריכה לענות..)
חחחח ספיר, נראה לך אני אנטוש את זה? עבדתי על זה יותר מדי קשה.
ולא, המטוס לא התרסק. פשוט אני בנאדם פראנואידי וכבר התחלתי לדמיין מה הולך לקרות עם נתרסק XP
חוץ מזה, אני לא בטוחה שאני אמשיך את הסיפור הזה בכלל. יש לי המשך קצת בראש, אבל אני לא בטוחה שאני אצליח להביא אותו לכתב. הוא טיפה מסובך.
זה כן רטורי, פאדיחה -,-"
חח וזאת התשובה שרציתי לשמוע (:
אני מקווה בשבילך שתמשיכי מהר…. אני עוד מחכה, ומחכה….
לגבי הסיפור הזה, לא נורא, מקסימום תעשי את הפרק הבא בתור הפרק האחרון (וארוך)
או שפשוט לא תמשיכי אותו ,(ותשאירי אותי ככה, במתח, מחפשת תשובה לבד….
חחחח אני קצת (אבל ממש קצת) עייפה מכל הכתיבה..
נראה לי אני אקח קצת (אבל ממש קצת) פסק זמן מהכתיבה.
אולי יום-יומיים.
אומיגד..
איזה מתח!!!
אני מתה על זה!!! D:
איזה פחד זה… יואוו..! ו.. ו… ואוו!!
חח זה מקסים! ומדהים! מאוד מדהים! הודהמתי מאוד!! מהכתיבה, מהנושא, מההתרסקות!!!!
עאעאעאע אני בלחץ..!!!!
אם את לא ממשיכה, אני אקרקף אותך!!
יאוו… אני צריכה להירגע.
והיי, אם את חושבת שאת תנטשי את 'נצח'.. אממ.. תחשבי שוב!! חחח כי זה לא הולך לקרות!
אז יאללה המשך! :) ❤
תודה רוז!
זה מחמיא לי מאוד! XP
ומאיפה הבאתם שאני נוטשת את "נצח" לעזאזל?
נראה לכם? ._."
פשוט לא. אני עבדתי עליו יותר מדי קשה!
אבל אני ממש בלחץ בלימודים לקראת חופשת פסח, ובטח אמשיך רק בחופשה..
אבל לא נורא.
אוהבת! ♥
אבלאבל..
אחרי החופשה זה הרבה זמן…..)X
אני ימות מהמתח עד אז….
אז את תחזרי לחיים מקסימום :)
המפ….T.T
נראה… אבל עם אני מתה זה בהשמתך :P
חחח יולי D:
ולא יודעת למה בעצם.. אולי כי בדרך כלל (לא מכלילה) כשאנשים כותבים שני סיפורים בבת אחת, זה מבלבל. הדמויות, העלילה… וזה כאילו מלחיץ כזה, לכתוב את זה, ואז את זה, ואז לחזור להוא..!
חח לא יודעת. אבל אני שמחה שאת לא נוטשת :)
ובחופשה רק?!!
דאמט..
החופשה מתחילה ב15, נכון? כאילו.. יום חמישי את תכתבי שוב?!
אוהווו, אוושר!!! D:
חחחחחח רוז, אמרתי כבר שאת מצחיקה אותי בתגובות המשעשעות האלו? D: