מסע אל מעמקי האדמה – פרק 1

הבית הגדול כבר לא היה זר לי, אני נמצא כאן כבר יותר משנה. אך למרות זאת, בכל פעם מחדש היה לוקח לי זמן רב למצוא את אשר הייתי מבקש למצוא.

אולי היה זה הבית הגדול יתר על המידה, אולי סתם הרגשת הזרות שהייתה בו אבל מעולם לא חשתי בנוח להמצא בבית הזה.

אותו היום נותרתי לבדי בבית, הספקתי אפילו לבצע מספר מטלות שעד עכשיו דחיתי והרגשתי סיפוק רב. אך דווקא כעת, כאשר אני מחפש בקדחתנות אחר מחברת הרשימות שלי נשמעו דפיקות מוכרות בדלת הכניסה ופרופסור לנגדון נכנס פנימה.
"איתן, היכן אתה?", שאל הפרופסור בקול מלא עליצות. "אני כאן", עניתי אני, "איך היה בכנס המדענים?"
"היה אדיר!" אמר הפרופסור, "הגיעו לשם מדענים וחוקרים מכל העולם, זה היה שיתוף פעולה מדעי עצום בהיקפו והגענו למספר רב של תגליות ומסקנות"
– "כמו מה למשל?"
– "או, הצלחנו למצוא פיתרון מושלם לבעיית הנפט העולמית"
– "איזו בעיה?"
– "לא ידעת שהנפט צפוי להיגמר בעוד כחמישים שנה?"
נבהלתי מעט, "מה נעשה ללא נפט?"
"אז אנחנו מצאנו פיתרון" חזר שוב הפרופסור.
– "ומהו?"
הפרופסור כיחכך מעט בגרונו כעומד לבשר בשורה מרעישה ואז אמר: "במעמקי האדמה, עמוק בתוך לוע הרי הגעש נמצא חומר מיוחד המהווה תחליף טוב בהרבה לנפט. והכי חשוב, החומר הזה לא יכול להיגמר לעולם, הוא נוצר ללא הפסקה".
"גאוני בהחלט!" התלהבתי.
אבל אז הטיל הפרופסור את הפצצה האמיתית, ידיעה שגרמה לי לזעזוע, ידיעה שבעקבותיה לא הצלחתי להירדם ימים רבים…
הוא הישיר את מבטו לעברי ואמר: "בכנס החלטנו שאני ועוד מספר מדענים נצא אל הר הגעש אֶיְיַאפְיָאטְלָאיֶיקוּטְל שבדרום איסלנד למסע מחקר שבו נחדור עמוק לתוך הלוע ונראה האם יש אמת בתגלית."
"מה?! אתה לא רציני!, שאגתי, אתה באמת הולך להיכנס לתוך הלוע של הר הגעש בעל השם המוזר הזה? זה טירוף מוחלט!"
"אין לך צורך לדאוג איתן," הרגיע אותי הפרופסור. "כיום יש לנו כלים מדוייקים כדי לדעת האם הר הגעש הולך להתפרץ בחודשים הקרובים"
אלא ששום דבר לא הכין אותי למשפט הבא של הפרופסור: "איתן, אתה – בא איתי".

===================================================

לא בסדר עשיתי שלא סיפרתי לכם את זה אבל כדי להבין באמת את הסיפור תאלצו לשמוע את סיפור חיי האישי –
עד גיל ארבע עשרה גדלתי כילד ככל הילדים. הייתי נער מאושר ושום דבר לא הכין אותי לקראת האסון הגדול שהתרחש עוד באותה השנה, הוריי החליטו לקחת חופשה ולנסוע אל בקתה קטנה בלב היער ביחד איתי- בנם היחיד.
ביומיים הראשונים הכל היה כרגיל, טיילנו באזור, רחצנו בנחל ועשינו מדורה בערב. אך ביום השלישי החלו דברים מוזרים להתרחש באזור… זה התחיל עוד בלילה כשיצאתי מהבקתה לשאוף מעט אוויר צח, הסתובבתי לחזור בחזרה וחשתי בדמות אפלה מתחכחת בי, הדמות הבינה ככל הנראה כי חשתי בה, היא הסתובבה לעברי ועיניה בהקו בחשיכה. רציתי לזעוק אך לא היה בי כח, אימה נוראית לפתה אותי ורגליי רעדו, הדמות בעלת העיניים הבוהקות לפתה את צווארון חולצתי ולחשה בקול מוזר אל תוך אוזניי: "ילד, תלמד כלל לחיים, לעולם, אבל לעולם אל תתעסק בדברים שלא קשורים אליך". "אבל מה עשיתי?" – סוף סוף שב אליי קולי ועניתי בלחישה צרודה.
אך הדמות לא התייחסה לתגובתי ונעלמה מהאיזור…