מסע אל העבר -פרק 2-

"הלו מיה?" הקול היה מקוטע. "מיה את שומעת אותי?" אמרה היילי. "לא כל כך טוב, אבל אני שומעת." אמרתי. "אני נוסעת לספארי עם ההורים שלי היום. הם הבטיחו לי שנראה אריה!" אמרה היילי בהתרגשות. "וואו באמת?" צחקקתי ואמרתי. "איזה כיף לך! הלוואי והייתי יכולה לבוא גם" עניתי. "אולי תדברי עם הגברת המפחידה שתרשה לך לבוא איתנו?", ככה היילי קראה לגברת בלאק, מהסיבה שהדבר היחיד שזכור לה ממנה הוא שיערה האדום והארוך ואת עצמות הלחיים הבולטות שהעניקו לפניה מן מבט מרושע. "היי היילי, כדאי שתחזרי לישון עכשיו כדי שיהיה לך כוח לקראת מחר" אמרתי בנסיון להתחמק מבקשתה. "בסדר, לילה טוב מיה, אני אוהבת אותך נדבר מחר" אמרה היילי בקול ישנוני. "אני אוהבת אותך מאוד, לילה טוב" וניתקתי. אני מוכנה לעשות הכל בשביל רק לראות אותה. אני מתגעגעת אליה כל כך. פתאום נשמעה דפיקה בדלת. "מיה את לבושה? אני יכול להיכנס?". אני מזהה את הקול הזה, זה אלכס. "רק שנייה" אמרתי ובמהירות החזרתי את הפלאפון לקופסה. "תיכנס" אמרתי. אלכס נכנס עם חיוך גדול על הפנים שלו. אלוהים הוא מושלם, אמרתי לעצמי בעוד שהתאפקתי לא לקפוץ עליו בנשיקה. רגע, מה את עושה, הוא החבר הכי טוב שלך. "זה נדמה לי או שדיברת עם מישהו מקודם?" אמר אלכס כאשר הוא מסתכל סביב בחדר. מ..מ..מה? ל..ל..לא דיברתי עם אף אחד" אמרתי בבהלה. "אני יודע מה שמעתי מיה. את מי את מחביאה פה? חבר סודי?" הוא אמר כשחיוך ממזרי נמרח על פניו. "אז אולי אתה לא שומע טוב, אתה מוזמן לחפש כי אתה לא תמצא פה כלום" צחקתי. הסתובבתי כדי לוודא שהקופסה מוחבאת טוב, כדי שלא יהיה סיכוי שהוא ימצא אותה. "אז מה זה?" אמר אלכס. הסתובבתי וראיתי אותו מחטט במגירה של החזיות שלי. "אלכססס, אני אהרוג אותך!!!" אמרתי נבוכה כשבאתי לסגור את המגירה במהירות. בשנייה הוא תפס אותי וקירב אותי אליו. "רק תנסי" הוא אמר בחיוך. אני לא יודעת מה עצר אותי מלהתנפל עליו. עמדנו בערך דקה קרובים כאשר הוא תופס אותי מהמותניים. אני פשוט נמסתי ולא רציתי שהרגע הזה יגמר. הא הביט בי עם העיניים הירוקות הבוהקות שלו והשיער הזהוב שרק עושה חשק ללטף. יואווו. ברגע אחד זה נקטע כאשר אמה נכנסה לחדר. "הופה, מה אני רואה פה?". אמרה אמה בליווי השריקות של הבנים מהמסדרון. אמה היא השותפה שלי לחדר, היא גבוהה עם עיניים בצבע דבש ושיער בלונדיני קצוץ, היא מהממת, כמו כל הערפדים.