מסע אל ההרים – פרק 8

"למה אמרת המלון הכי קרוב?" שאלה אותי עמית.
"כי אני לא מכירה פה מלונות!" אמרתי.
"בואו ניכנס כבר." אמר ג'ון.
"איכס, אני לא נכנסת לשם." אמרה אביה. המונית הורידה אותנו מול המלון הכי מגעיל בעולם. הבניין נטה הצידה, הוא היה מלוכלך, החלונות שבורים, בחוץ היה מלא זבל ומידי פעם רץ שם עכבר.
"מפונקות." אמרו כפיר ואייל.
"דבילים." אמרנו אביה, עמית ואני ביחד. ג'ון גילגל עיניים וכולנו נכנסנו למלון. המבואה הייתה נוראית, הקירות היו אפורים ומתקלפים, הדלפק היה שרוף, ובצד היה גרם מדרגות רעוע.
"שלום! ברוכים הבאים למלון קינג'ס פלייס, תרצו להזמין חדרים?" שאל האיש מאחורי הדלפק (באנגלית, כמובן).
"כן, שני חדרים." ענה ג'ון. הוא סידר עוד כמה דברים עם האיש וחזר אלינו עם 3 מפתחות.
"קחי." הוא אמר והביא לי מפתח אחד.
"אחרי, בבקשה." אמר האיש שרות. הייתי בטוחה שהוא יעלה במדרגות אבל במקום זה הוא פתח דלת שלא שמתי לב אליה מקודם, וסימן לנו להיכנס. נכנסתי בציפייה לעוד מבואה מזוויעה.
"וואוו." אמרה אביה כשנכנסנו. האולם היה ענקי! הוא נראה כמו אולם נשפים מארמון. הכל היה נקי, מטופח ויפה.
"זה באמת קינג'ס פלייס." אמר אייל. האיש-שרות הוביל אותנו לחדרים שלנו. פתחתי את הדלת.
"את בטוחה שג'ון לא הזמין את הסוויטות?" שאלה עמית. החדר היה עצום. היו בו שלוש מיטות ענקיות, בר חטיפים ומשקאות, וחדר אמבטיה שיש לי הרגשה שתפס את כל הקומה.
"אני מתקלחת ראשונה!" צעקה אביה. היא זרקה את התיק שלה על הרצפה, רצה לחדר האמבטיה ונעלה אחריה את הדלת.
"המקום הזה מדהים." אמרתי וצנחתי על המיטה.
"מושלם." אמרה עמית וצנחה על המיטה לידי. אחרי עשר דקות אביה יצאה מהמקלחת עם בגדים חדשים ושיער רטוב.
"איזה חטיפים יש פה?" שאלה וניגשה לבר חטיפים. היא הוציאה חפיסת שוקולד והתחילה לאכול.
"אני צריכה להתקשר לאמא שלי להודיע שהגענו!" צעקה אביה לפתע.
"מה כבר תגידי לה? 'היי אמא, הגענו עכשיו להודו. אני כנראה אאחר לארוחת ערב. ביי'" אמרתי.
"אני פשוט אגיד לה שהגענו. היא תבין לבד שאני אאחר לארוחת ערב." אמרה אביה. גילגלתי עיניים ונכנסתי למקלחת. יכולתי לראות שאביה חגגה. היו שם שבעה סוגים שונים של שמפואים ומרככים וכמות דומה של סבונים. התקלחתי עם התכשירים היותר מוכרים, לבשתי בגדים נקיים ויצרתי לחדר. אביה פתחה את החטיף השישי (לפי מספר השקיות הריקות על המיטה שלה) ועמית עדיין שכבה על המיטה.
"יצאת? יופי! תשכנעי אביה להפסיק עם החטיפים." אמרה עמית ונכנסה למקלחת.
"אב, כמה חטיפים אכלת?" שאלתי.
"לא הרבה, רק שבע." אמרה אביה.
"זה לא הרבה…" אמרתי.
"בדיוק!" אמרה אביה.
"זה המון!! אב, את תשמיני!" אמרתי.
"נראה לך? אני אוכלת מה שאני רוצה." אמרה אביה. זה אחד הדברים המעצבנים בה, היא לא יודעת להשמין.
"נכון, אבל…" התחלתי.
"אבל מה?" שאלה אביה.
"אבל, את יודעת, אם אוכלים הרבה חטיפים צומחים חצ'קונים." אמרתי.
"מה?!" אביה נחנקה באמצע הביס.
"הרבה חטיפים עושים חצ'קונים." אמרתי שוב.
"ג'יי! למה לא אמרת לי קודם?!" צרחה אביה וזרקה את החטיפים על הרצפה.
"רואה? אמרתי לך שזה לא בריא." עמית יצאה מהמקלחת וניגבה את השיער שלה.
"כן, אבל את קישקשת לי על אורגני! למה לא אמרת שזה עושה חצ'קונים?!?!" שאלה אביה.
"פרח מזיכרוני." אמרה עמית.
"אווץ'." אמרתי.
"בכל מקרה, תביאו לי את הבגדים המלוכלכים. יש פה מכונת כביסה." אמרה עמית.
"יש פה מכונת כביסה?!" צווחה אביה.
"כן, נפלנו על מלון מדהים." אמרה עמית. הבאנו לה את הבגדים והיא כיבסה אותם. לפתע שמענו רעשים מוזרים מהקיר לידינו. זה נשמע כאילו מישהו דופק את הראש שלו (או של מישהו אחר) בקיר.
"מה הבנים עושים?" שאלה אביה.
"תאמיני לי, את לא רוצה לדעת." אמרתי.
"נסתדר מצוין גם בלי המידע הזה." סיכמה אביה. עמית נכנסה לחדר.
"הבנים הורגים אחד את השני." הכריזה.
"זה אומר שלא נצטרך לסבול אותם יותר?" שאלתי בתקווה.
"לא, זה אומר שבבוקר הם יהיו יותר מעצבנים מתמיד." אמרה עמית. נאנחתי בזמן שאביה קפצה על המיטה ועמית התקשרה לשירות חדרים.
"למה את מתקשרת לשירות חדרים?" שאלה אביה.
"אני צריכה מחשב." אמרה עמית
"גם אני!!" קפצה אביה. עמית גילגלה עיניים ודיברה עם האיש בקבלה. תוך חמש דקות עלה אלינו אחד מעובדי המלון עם מחשב נייד. עמית לקחה אותו ובדקה כמה דברים באינטרנט.
"מצאתי את היעד הבא שלנו!" הכריזה.
"איפה זה" שאלה אביה.
"זו עיר בהודו, משם יוצא הסיור לנפאל." אמרה עמית.
"איזה סיור?" שאלה אביה.
"סיור לנפאל." עניתי.
"איך את יודעת מזה?" שאלה אותי אביה.
"עמית אמרה לי. בכל מקרה, איזו עיר זאת?" שאלתי.
"צ'אנדיגר, ואני חושבת שמצאתי דרך להגיע לשם. כדאי שנלך לישון עכשיו." אמרה עמית וסגרה את המחשב.
"איך נגיע לשם?" שאלה אביה.
"אני אגיד לך מחר. אני ממש עייפה עכשיו." אמרה עמית ופיהקה.
"אוווקי, לילה טוב." אמרה אביה ונשכבה במיטה.
"לילה טוב." אמרתי, ואחרי כמה שניות נרדמתי.