מסע אל ההרים – פרק 17

עמית, אביה ואני התמקמנו בחדר שלנו, הוא לא היה גדול ומדהים כמו במלון הקודם, אבל הוא היה נחמד מאוד.
"אני יכולה לישון שבוע" אמרה אביה וצנחה על מיטתה.
"גם אני" אמרתי.
"איזה באסה שאין לנו שבוע לישון" אמרה אביה בעצב.
"יש לנו יום וחצי, לכל היותר" אמרה עמית.
"לא אמרת שיש יומיים עד שהסיור יוצא?" שאלה אביה.
"כן, אבל אל תשכחי שיש את הבנים" ענתה עמית.
"אין סיכוי שנשאיר אותם פה?" שאלתי.
"את שואלת את זה כל הזמן, ולא, אי אפשר" אמרה עמית.
"הם מעצבנים אותי" אמרתי.
"הם מעצבנים את כולנו" אמרה אביה.
"אז בואו נשאיר אותם פה!" אמרתי.
"לא ג'יי, אני מצטערת" אמרה עמית.
"אווווף" רטנתי.
"לכו לנוח, אני אסדר פה קצת" אמרה עמית.
"את צריכה עזרה?" שאלתי.
"לא, זה בסדר, לכי לישון" אמרה עמית. לא הספקתי לומר לילה טוב וכבר נרדמתי.
קמתי לבוקר שקט. אביה כבר הייתה ערה אז לא היו צעקות ועמית ישנה בשקט.
"בוקר טוב" אמרה אביה.
"בוקר טוב" השבתי.
"רוצה שוקולד?" שאלה אביה.
"חשבתי שנגמר לך" אמרתי.
"נגמר, אבל קמתי מוקדם לקנות עוד" הסבירה אביה.
"באמת? את הלכת לקנות עוד?" שאלתי.
"כן" אמרה אביה.
"וואוו, לא חשבתי שתצליחי להסתדר פה" אמרתי.
"לא הצלחתי, ניסיתי להסביר לאנשים שעות שאני רוצה שוקולד עד שבאו שני ישראלים ועזרו לי?" אמרה אביה.
"ידעתי שיחש פה משהו חשוד." אמרתי.
"והם זיהו אותי! הם אמרו שבארץ כל הזמן מדברים עלינו! אפילו שוקלם לעשות תחפושות שלנו בפורים!" אמרה אביה.
"מה? איך לעזאזל אפשר להתחפש אלינו?" שאלתי.
"עם בגדים ופאות." אמרה אביה.
"זה נורא." אמרתי.
"זה מגניב." אמרה אביה.
"זה מטריד." אמרתי.
"זה.." התחילה אביה.
"על מה אתן מדברות?" עמית התעוררה.
"רוצים לעשות תחפושות שלנו בפורים!" אמרה אביה.
"מה?!" שאלה עמית.
"רוצים לעשות תחפושות שלנו בפורים." אמרה אביה שוב.
"למה?!" שאלה עמית.
"כי אנחנו מפורסמות!" אמרה אביה.
"אני שונאת את הרכילות בארץ." אמרה עמית.
"איך רכילות קשורה לתחפושות?" שאלתי.
"כל אדם שמופיע במדורי הרכילות יש תחפושת שלו." אמרה עמית.
"נכון…" אמרתי.
"רוצה שוקולד?" שאלה אביה את עמית.
"לא נגמר לך השוקולד?" שאלה עמית.
"כן, אבל הלכתי לקנות ואף אחד לא הבין מה אני רוצה ואז באו שני ישראלים ועזרו לי." אמרה אביה. עמית הנהנה בהבנה.
"ואז אמרו לי שעושים תחפושות שלנו!" אמרה אביה.
"מה, זיהו אותך?" שאלה עמית.
"כן! אמרו לי שכל הזמן מדברים עלינו!" אמרה אביה.
"מה כבר יש להגיד עלינו?" שאלה עמית.
"לא יודעת, כל הזמן מדברים על זה שיצאנו למסע הזה." אמרה אביה.
"נמאס לי. בואו נפסיק לדבר על כמה מדברים עלינו." אמרתי.
"אני מסכימה." אמרה עמית.
"אז מה נעשה?" שאלה אביה. עמית ואני שתקנו.
"יש לי רעיון…" אמרה אביה. היא הוציאה צפצפה מהתיק והצביעה בראשה לכיוון החדר של הבנים.
"הוו כן!!" אמרתי בהתלהבות.
"זה לא ייגמר טוב." אמרה עמית.