מסע אל ההרים – פרק 15
"זהו! מחר מגיעים לצ'אנדיגר!" הכרזתי וסימנתי איקס קטן בטבלת הייאוש שהכנתי לפני שלושה ימים.
"סופסוף!" אמרה עמית.
"מה עושים אחרי שמגיעים לצ'אנדיגר?" שאל ג'ון.
"יש סיור מיוחד לנפאל, שאורך שבוע…" התחילה עמית להסביר.
"אי אפשר להגיע ישר לנפאל?" התערב אייל. עמית הזעיפה פנים.
"יכול להיות, לא היה לי זמן לבדוק וזה הכי מהר שמצאתי" אמרה עמית. אייל לקח את המחשב נייד של אביה והביאו לעמית.
"עכשיו יש לך זמן לחפש עוד דרך עד שנגיע לנפאל" אמר.
"אתה כזה מעצבן" אמרה עמית והדליקה את המחשב.
"אנחנו באמצע נסיעה, איך יהיה פה אינטרנט?" אמרה עמית.
"יש פה, ג'ון בפייסבוק עכשיו" אמר כפיר והצביעה על ג'ון שהיה שקוע באייפוד שלו.
עמית גלגלה עיניים ונכנסה לאינטרנט. היא הקלידה משהו והתחילה לחפש.
"יוואווו מחר מגיעים לצ'אנדי- משהו!" התלהבה אביה.
"צ'אנדיגר" תיקנתי אותה.
"אותו דבר" אמרה אביה.
"נראה לכם שיש בנות יפות בצ'אונדגררי?" שאל ג'ון.
"בנים" אמרה עמית.
"לא, וזה צ'אנדיגר" אמרתי.
"צ'אונדגררי" אמר ג'ון.
"צ'אנדיגר!" צעקתי.
"צ'אדנרגר!" צעק ג'ון.
"דביל!" צעקתי.
"צ'אנד- היי!" אמר ג'ון ואני ואביה התחלנו לצחוק.
"חה, חה, חה, ג'ון, יצאת דביל" צחק אייל. ג'ון גילגל עיניים.
"הדרך היחידה להגיע לנפאל חוץ מהסיור זה טיול רגלי של שלושה שבועות" אמרה עמית פתאום.
"הסיור הוא במכונית?" שאלתי.
"סוג של" ענתה עמית.
"אז סיור" אמרתי.
"סיור" הסכימו כולם. עמית סגרה את המחשב.
"עכשיו אתה מוכן להפסיק להתווכח איתי?" שאלה עמית את אייל.
"אני אפסיק" אמר. עמית חייכה חיוך מאוד לא ידידותי והעבירה את המחשב לאביה. אביה הדליקה אותו ונכנסה לפייסבוק.
"את פשוט מכורה לפייסבוק" אמרתי.
"בכלל לא, אני סתם נכנסת לראות מה חדש" אמרה אביה.
"בטח, בפעם האחרונה שאמרת את זה את היית בפייסבוק ארבע וחצי שעות" אמרה עמית.
"בסדר! אני מכורה" אמרה אביה.
"התמכרות מטומטמת, את צריכה להפסיק" אמרה עמית.
"אני אפסיק… אחר כך" אביה המשיכה להיות בפייסבוק.
"אני בחיים לא אבין אנשים שמכורים לזה" אמרתי.
"אף אחד לא מבין אותם חוץ ממכורים אחרים" אמרה עמית.
"חשבתן לפתוח קבוצת תמיכה לאנשים שמכורים לפייסבוק?" שאל ג'ון.
"לא, אבל זה אחלה רעיון" אמרתי.
"זה היה בציניות" אמר ג'ון.
"אני יודעת" אמרתי.
"את באמת הולכת לפתוח קבוצת תמיכה?" שאל כפיר.
"נראה לך?" שאלתי אותו.
"למה את לא רוצה?" שאל כפיר.
"נראה לך שיש לי כוח לשבת בחדר ולהקשיב לצרות של אחרים?, לי יש חיים" אמרתי. עמית צחקה וג'ון טפח לכפיר על הגב.
"ניסיון יפה" אמר אייל. אביה סגרה את המחשב.
"אמרתי לכם שאני יהיה קצת בפייסבוק!" הכריזה בגאווה.
"וואוו, כל הכבוד" אמרתי.
"אני גאה בך!" אמרה עמית. אביה לקחה את התרמיל שלה ופתחה אותו.
"אנחנו במצב גרוע, נשארו לי רק שלושה חטיפים" אמרה.
"כשנגיע לצ'אנדיגר נקנה אוכל" אמרתי.
"תגידו, הסיור הזה, הוא מספק לנו אוכל ושינה, נכון? שאל אייל.
"שינה- כן, אוכל- לא יודעת" אמרה עמית.
"כל כמה זמן יוצא סיור?" שאלתי.
"כל יום ראשון יוצא סיור חדש" אמרה עמית.
"אז אם מגיעים מחר, נשארו לנו שני ימים עד שהסיור יוצא" אמרתי.
"אני מקווה שהאנשים האלה יסתדרו איתנו, הם בכלל יודעים שאנחנו באים?" שאלה אביה.
"שיט! שכחתי לרשום אותנו לסיור!" אמרה עמית.
"מה?!" אביה נשארה באותה תנוחה עם מבט מבולבל.
"וואוו, פעם ראשונה שעמית שוכחת משהו" אמרתי.
"תמיד יש פעם ראשונה" אמרה עמית והקלידה במחשב במרץ, לפתע הקרוון נעצר והנהג יצא מהתא שלו.
"כדאי שתישנו, כשתקומו כבר נהיה בצ'אנדיגר" אמר.
תגובות (0)