מסע אל ההרים – פרק 13

ג'ון וכפיר עמדו ליד אייל וחיכו שהוא יתעורר. אחרי שעתיים הם התייאשו והלכו לנסות למחוק את השפמים. עמית ואביה "התעוררו" בהדרגה, סיפרתי להן בשקט מה קרה כשג'ון וכפיר התעוררו.
"כן, שמעתי את זה." לחשה עמית.
"אני כמעט התפוצצתי מצחוק." אמרה אביה.
"גם אני, לכן התעוררתי." אמרתי.
"בואו נעשה את זה שוב." אמרה אביה.
"בפעם אחרת." אמרה עמית. אייל התעורר, אבל ג'ון וכפיר שכחו לצעוק עליו בגלל השפמים. בסוף כולנו ישבנו בקרוון (הבנים הורידו את השפמים) ולא עשינו כלום.
"ממש משעמם לי! אולי נעצור איפשהו?" אמרה אביה לפתע.
"לא, אני רוצה להגיע כמה שיותר מהר לצ'אנדיגר." אמרה עמית.
"נו, בבקשה!" התחננה אביה.
"אולי אחר כך." אמרתי. אביה נאנחה והמשכנו לסוע.
"אולי בכל זאת נעצור?" שאלה אביה אחרי שלוש דקות של שתיקה.
"כן, בואו נעצור" אמר אייל
"אני לא יכול לשבת יותר" אמר ג'ון. הבטתי בעמית, היא גילגלה עיניים.
"בסדר" אמרה. היא קמה ונכנסה לתא של הנהג. אחרי שתי דקות היא חזרה.
"הוא אמר שעוד מעט אנחנו נכנסים לשוק מיוחד, הוא יעצור לנו שם" אמרה עמית.
"יופי!!" צעקה אביה. נסענו עוד עשר דקות ואז הקראוון נעצר.
"הגענו לשוק!" צעק הנהג. כפיר פתח את הדלתות וקפץ החוצה עם ג'ון ואייל, אביה קפצה אחריהם.
"יש לי סיוטים מהדלתות האלה…" מלמלתי.
"אל תדאגי" אמרה עמית. ירדנו מהקראוון וסגרנו את הדלתות. הסתובבנו ומצאנו את עצמנו מול שוק שנראה כאילו הוא יצא מהסרט "הארי פוטר". כל הדוכנים והחנויות היו מלאים בקדרות, מטאטאים, כדורי בדולח ושיקויים.
"איפה לעזאזל נחתנו?" שאלתי.
"בסמטת דייאגון" אמרה עמית.
"אז מסתבר שזה מקום אמיתי" אמרתי. עמית משכה בכתפיה והתחילה ללכת. נעצרנו בכמה חנויות אבל רוב הזמן ניסינו לברוח מזקנות מלחיצות שניסו למכור לנו שיקויים. ראינו את כפיר, אייל וג'ון דבוקים לחלון ראווה של חנות שמכרה חומרים לשיקויים (לטובתכם, אני לא אתאר לכם מה היה שם)
"תתרחקו מהחלון" אמרתי. הבנים הסתכלו עלינו.
"זה ממש מגניב" אמר כפיר.
"אל תקנו כלום" אמרה עמית.
"למה?" שאל אייל.
"אתה לא יודע מה הדברים האלה יכולים לעשות לך, פשוט אל תקנו שום דבר" ענתה עמית. הבנים נאנחו והלכו לחנות אחרת.
"צריך למצוא את אביה, פני שגם היא תעשה שטויות" אמרתי.
"רעיון טוב" אמרה עמית. הסתובבנו קצת בשוק ואז מצאנו את אביה בחנות של שרביטים.
"אוי, אביה" נאנחה עמית.
"אברה קדברה, הוקוס פוקוס…" אביה החזיקה שרביט וניסתה כל מיני קסמים.
"זה לא יעבוד" אמרתי.
"למה?" שאלה אביה.
"כי זה לא אמיתי! בואי…" אמרתי ומשכתי אותה ביד. היא הניחה את השרביט על הדלפק, נופפה למוכר ויצאה אחרי ואחרי עמית.
"לא קונים שום דבר" אמרה עמית.
"אוף" אמרה אביה. יצאנו מהשוק ונכנסנו לקרוון. אחרי שתי דקות גם הבנים נכנסו. עמית נכנסה לתא הנהג וביקשה ממנו להמשיל לסוע, כשהיא חזרה כפיר הוציא בקבוק עם נוזל סגול מהתיק שלו.
"מה זה?" שאלה אביה.
"אמרתי לכם לא לקנות שום דבר!" אמרה עמית. כפיר משך בכתפיו ופתח את הבקבוק.
"זה שיקוי שיגרום לי להיות שרירי וחתיך" אמר כפיר.
"מגניב!" אמר אייל.
"תן לי גם!" אמר ג'ון. כפיר שתה קצת והעביר את הבקבוק לג'ון, ג'ון שתה ונתן לאייל. אייל חיסל את הבקבוק ואביה לקחה ממנו, לקחתי את הבקבוק מאביה וקראתי את המדבקה שהודבקה על הפתק.
"אתם פשוט סתומים! זה שיקוי אהבה! אתם תתאהבו באדם הראשון שתראו!" צעקתי עליהם. אייל וכפיר הביטו זה בזה במבטים שלי "או- או" וג'ון בדק במראה אם כבר צמחו לו שרירים. לפתע המבטים של אייל וכפיר התחלפו במבטים מפלרטטים.
"היי" אמר אייל בקול פלרטטני. כפיר עפעף בעיניו וג'ון העביר יד בשערו ושלח נשיקה לעצמו במראה.
"היי, חתיך" אמר ג'ון.
"אני לא מאמינה" מלמלה אביה.
"זה לא קורה" אמרתי. כפיר ואייל התחבקו וג'ון עשה שרירים למראה ושלח לעצמו נשיקות.
"איך מבטלים את ההשפעה?" שאלה אביה כשכפיר ואייל התחילו לרקוד ואלס.
"לא מבטלים את ההשפעה. השיקוי לא אמיתי!" אמרה עמית, אייל וכפיר הפסיקו לרקוד והביטו בה.
"דעתי שאני לא באמת מאוהב בך" אמר אייל ועזב את כפיר.
"גם אתה לא מושא אהבתי" אמר כפיר.
"מה זה מושא אהבתי?" ג'ון עזב את המראה.
"אין לי מושג, אמרו את באיזו תכנית" אמר כפיר.
"אז הכל חזר להיות נורמלי, יחסית?" שאלתי.
"כן!!" צעקו כולם.
"אבל אני באמת חתיך" אמר ג'ון.