מסעות בטמריה, מסע ראשון/ספר חמישי: האהובים– פרק 30

עקב ההכנות לחגים היינו בהפסקה, אך איילקס חוזרת בגדול!

לפרק הקודם

מסעות בטמריה/ספר חמישי: האהובים– פרק מ"ד

—
למרות ההלם, אני מחליטה לזרום עם קרולינה "אפשר לשאול הבית שלך? אשמח להיפגש עם הורייך".
זה לא שקר.
אם מישהי משתמשת בשמי ללא רשותי- זה יפריע לעסקים.
אצטרך 'לסגור איתה חשבונות' בדרך כזאת או אחרת.
"אמא שלי אומרת לי לא ללכת עם זרים!" אומרת קרולינה בפרצוף מאיים-חמוד.
"היא צודקת לגמרי!" אני אומרת. "לכן אלך לפנייך ויהיה לך ייתרון לברוח ממני אם תצטרכי".
"בסדר, אבל תשמרי מרחק!" היא מציגה לי זוג פגיונות חדים ומביעה שוב את אותו פרצוף מאיים-חמוד. "אני מיומנת בהם, אבא לימד אותי!".
שוב עניין האבא.
מעניין מה מוחי הקודח מסוגל עוד לייצר…
מי שזה לא יהיה שלימד אותה- חשוב שהיא תסתובב עם פגיונות ותטען שהיא יודעת להשתמש בהם.
"אין בעיה" אני עונה, מרימה ידיים באוויר ומביעה פרצוף מובס.
"קדימה!" פוקדת הילדה הקטנה ומצביעה לכיוון ממנו באה.
אני מהנהנת.
קרולינה, מחזיקה את פגיונותיה בהכנה לתקיפה ומובילה אותי בדרך לאחוזה גדולה.
ממרחק אני מבחינה בשומר העומד בכניסה.
לבקשת קרולינה, אני מנסה לשמור על מרחק ומקווה שהיא תגיד לשומר לאפשר לי להיכנס.
השומר מדבר איתה בשקט ואז ניגש אליי ואומר "אפשר לחפש עלייך נשק, גברתי?".
"בעדינות!" אני מזהירה אותו. "אני לא זקוקה לנשק כדי לנטרל מישהו שדוחף את הידיים למקומות לא ראויים!".
"כמובן, גברתי" הוא מהנהן ומתחיל לעשות חיפוש נשק ואני משתדלת לעמוד בשקט.
לזכותו ייאמר, שלא כמו הרבה חיילים שאני מכירה, הוא עורך חיפוש יסודי, מקצועי ומכבד.
"את מורשית להיכנס" הוא מאשר כשמסיים.
"תודה" אני אומרת לו ונכנסת לפני קרולינה, עדין מקפידה לא להתקרב אליה יותר מידיי.
אנחנו נכנסות לאחוזה מפוארת בצבע ירקרק עם שטיחים ופסלים בסגנון שאני אוהבת, עציצים ופרחים במקומות שונים וחיילים ומשרתים הולכים מכאן ומכאן. חיים נוחים בסך הכול.
"בואי, אראה לך את אימי" פוקדת קרולינה ומובילה אותי לחדר בהמשך המסדרון.
כשאני פותחת את דלת החדר אני לא סורקת אותו כהרגלי, אלא מתמקדת במה שנמצא במרכז החדר- אני עצמי!
אני לא מצליחה שלא לקפוא במקומי.
האיילקס שמולי מבוגרת יותר ממני, אולי גיל 50+, לובשת שמלה ירקרקה מוכרת ועונדת שרשרת וטבעת שמאוד מוכרות.
אני מנסה לעכל את כל זה ונעשה לי כאב ראש.
"שלום, אמא!" אומרת קרולינה מאחוריי, עוקפת אותי במהירות ומחבקת אותה.
עם מיומנות כזאת, קרולינה באמת הייתה יכולה לשפד אותי או לפחות לפצוע אותי קשות!
אני עומדת בצד, מנסה לא להפריע למפגש המרגש, עד שאני מרגישה יד מונחת על הכתף שלי מאחוריי.
אני מסתובבת אינסטינקטיבית, לוקחת צעד אחורה ומרימה את ידיי כדי להתגונן.
האוזן, הנראה מבוגר הרבה יותר מאז הפעם האחרונה שהתראינו, סורק אותי מקרוב.
"איך זה ייתכן?" אומר האוזן בהתפעלות.
הלב שלי קופץ בבהלה ואני משתנקת.
הוא מת!
הוא מת!
זה לא יכול להיות!
אני מתנשמת ומתחילה לנסות לחבר את חלקי הפאזל.
זאת נראית כמו מציאות בה ירשתי את סרינה.
השאלה היא- באיזו דרך?
"האוזן" אני מכירה בנוכחותו ומנמיכה את ידיי.
האם אני מרגישה משהו כלפיו שגרם למוחי המעוות לדמיין שהוא בעלי, אב לילדתי?
אך אני מצליחה למצוא רק רגשות של אדישות.
הוא מביט בתוך החדר ורואה את עצמי המבוגרת "אהובתי, את יכולה לבוא רגע?".
"כמובן, בעלי" איילקס אומרת בנימת ציות, מביטה לכיווננו ואז מביעה את אותה התגובה שאני הגבתי כשנכנסתי.
היא לוחשת משהו לקרולינה והן מתקרבות אלינו.
מה היא לחשה לה?
"זה מעניין, מי את?" שואלת אני המבוגרת.
"אני את," אני עונה את המובן מאליו, "כמה שנים מוקדם יותר וכמה בחירות שונות".
השרשרת של סרינה הענודה על צווארה של איילקס, משרה עליי תחושת אימה קלה.
אמרתי בחירות- לא אמרתי 'בחירות טובות יותר', איני יודעת כמה איילקס הזאת חזקה.
"האם תרשי לי רגע לגעת בראשך?" היא מבקשת באותה נימה כמו של סרינה שביקשה ממני בעבר.
"זה הכרחי?" אני עושה צעד לאחור ונתקלת בהאוזן "נראה לי שתביני את הסיבה לכך שאינני מחבבת במיוחד את הרעיון".
היא מגחכת "אעשה זאת רק אם תרשי לי".
אני שמה יד על מותניי "אשמח אם תסבירי לי קודם את הסיבה למדוע את רוצה לעשות זאת, ואז אשקול את הבקשה שלך".
"אני רוצה להבין איך נעשית צעירה יותר," אומרת איילקס. "לא שמעתי אף פעם על יכולת לחזור בזמן".
"אני לא, נראה לי שאנחנו פשוט שתי גרסאות שונות שלי. או שלך, תלוי איך תסתכלי על זה," אני מחווה בידי לכיוון הראש שלי, מאשרת לה לבחון אותי.
היא אני- אני סומכת על עצמי.
מנגד, אני יודעת שזאת טיפשות מוחלטת!
אני לא מכירה את הגרסה הזאת שלי ואני לא יודעת באילו דרכים היא בחרה.
"תודה לך" היא מתקרבת אליי היא קוראת לקרולינה "בואי, ילדתי. תראי איך אני עושה את זה".
קרולינה מתקרבת בחשש.
איילקס שמה את ידה על המצח שלי ואני מרגישה שאת כמו ספר פתוח בשבילה.
אני לא מצליחה לשמור על שום סוד!
"זה מעניין מאוד!" איילקס אומרת ומשחררת את ראשי ואני מרגישה סחרחורת קלה ומנסה לשמור על יציבות, אך האוזן תומך בי. "השאלה- מי הגרסה האמיתית?".
"אני חושבת ששתינו אמיתיות, ומיוחדות כל אחת בדרכה שלה" אני מתפלספת.
"זה נכון" מעיד האוזן.
עכשיו גם אני סקרנית "ראית מה קרה לי. אני תוהה מה הוביל אותך לחיים האלה? באיזו נקודה התפצלו דרכנו?".
"אני אשמח לדבר איתך- אבל ביחידות," היא מצביעה על קרולינה "חיילים! קחו מכאן את הילדה שלי לאן שתחפוץ, ואת האורחת לחדר האורחים המיוחד שלנו".
לשמע דבריה המוכרים אני נתקפת בהלה ושואלת בכעס "מה זאת אומרת?".
איילקס מאגרפת את ידה ואני מרגישה שקשה לי לזוז.
לעזאזל!
"זאת אומרת שזאת שיחה פרטית במקום בו לא יפריעו לנו" היא אומרת בנחת כשחיילים לוקחים את קרולינה מהמקום וגוררים את גופי המאובן למקום לא נודע.
אפילו בעצמי אסור לי לבטוח?

—————————————-

נשמח לתגובות כאן או במייל [email protected]

המשך יבוא בפרק 31

מסעות בטמריה/ספר חמישי: האהובים– פרקים מ"ו עד מ"ח