מסעות בטמריה, מסע שני/ספר שמיני: משחקים מלכותיים – פרק 48
לפרק הקודם:
—
בקשתו של קווין לא מפתיעה אותי בכלל.
חצי-אלף המרושע הזה הוא חולה שליטה.
בטח מלוכה על אלריה הוא רק שלב קטן מתוכנית גדולה הרבה יותר.
אני מרימה גבה אך מדברת בכניעה "בעלי האהוב, איך אני אמורה לעשות את זה? מבחינת המלך רייג' הנסיכה לוסי נעלמה ולי בעצמי מגיע עונש מוות".
נוסף על כך, המלך רייג' תחת שמירה כבדה והנשקים היחידים שיש לי הן נעלי עקב.
איך בכלל אתקרב אל המלך רייג'?
"זאת כבר הבעיה שלך, אשתי," אומר קווין בפשטות. "אם שרדת את כל המסע מטמריה הבירה לאלריה – אני בטוח שפריצה לארמון זה דבר קל".
אני שונאת אותו!
בעיקר כי יש אמת בטענתו.
לא פעם פרצתי לאחוזות שמורות ללא נשק באמתחתי- ויצאתי בשלום.
"מה אתה מעדיף?" אני מקשה עליו בקול מתחנחן. "לקבל אותי בתור אשתך הצייתנית, או שהמלך רייג' ימות?".
"למה את מתכוונת?" הוא שואל.
"גם אם אצליח להרוג את רייג', לא אצליח להיחלץ מהארמון בחיים!" אני מחייכת. "או שאנסה להרוג אותו ואתה תאבד אותי לאחר שאיתפס, או שנחיה יחד באושר ובעושר- הבחירה שלך".
קווין מחייך "כשהמלך רייג' ימות אני אמלוך- יהיו לנו חיים מאושרים יחד!".
ברור לי שהוא משקר.
"ו… איך אתה מתכנן לעשות את זה, אהובי?" אני מנסה להישמע מפתה ופלרטטנית.
אולי אם אדע את תוכניתו אוכל לעצור בעדו, או פשוט לספר אותה למלך רייג' בתקווה שיעניק לי סוג של חנינה.
"כיצד אעשה זאת – כבר העסק שלי," משיב קווין. "אבל אם את ממש רוצה להצליח לפתות אותי- נשיקה אמיתית תעזור לך".
לעזאזל!
אין ספק שאצטרך את עזרתו של קווין בהמשך ואני מעדיפה שיבטח בי עד כמה שניתן, לכן אני קמה יחד איתו, נצמדת אליו, מחבקת אותו ומנשקת אותו בפיו נשיקת אוהבים ארוכה.
נראה שקווין נהנה מכל רגע.
הנקמה בו תהיה מתוקה כל-כך!
כשהנשיקה מסתיימת שואל קווין "עכשיו, אהובתי, מתי את רוצה לפעול?".
שאלה טובה.
יש חשיבות לשעה ביום בה הדברים נעשים.
כל משמר הארמון יהיה דרוך וערני, בעיקר לאור האירועים האחרונים.
"ממש עכשיו!" אני עונה. "המשמר יהיה דרוך אבל לא כמו בלילה. בנוסף, זה ייתן לי טווח זמן גדול לעבוד בו".
אינני מוסיפה שזה ייתן לי גם טווח זמן גדול למנוע מקווין לפגוע בקרולינה ובאטרמיס.
"שאסייע במשהו, יקירתי?" צוחק קווין.
"אצטרך בגדים אחרים כמובן, כלי נשק, גם רעל לא יזיק…" ואז אני מוסיפה "אשמח גם לליווי שלך לשם כדי שאראה מובסת, אולי כך רייג' יחשוד בי פחות".
הדבר האחרון לא קשה לביצוע.
"איזה בגדים, איזה נשק ואיזה סוג רעל?" הוא שואל.
אני אומרת בעל-פה "בגדים בשכבות צמודות על-מנת שאוכל להסתיר בהם כמה שיותר סכינים, ורעל חסר טעם, חסר ריח וחסר צבע שמתמוסס בקלות".
"יש לי בגדים מתאימים להגדרה" אומר קווין בפרצוף שובב.
"איזה בגדים?" אני שואלת בחשד ומנפנפת באצבעי בנזיפה. "שלא יהיו לך רעיונות, קווין!"
כבר מעכשיו, לפני שראיתי אותם אינני אוהבת אותם.
קווין מביע פרצוף תמים.
"כמובן שלא, אשתי!" אומר קווין בהדגשת המילה האחרונה, ואז משנה את מבטו למבט הרגיל שלו ואומר-מצווה "הישארי כאן".
אני שמה את ידיי על מותניי "כאילו יש לי לאן ללכת כאשר לבושה בשמלה המזעזעת הזאת..".
קווין מגחך והולך משם.
הוא יודע שאם אני רוצה – אני מסוגלת לברוח כבר עכשיו.
יחד עם זאת, הוא גם יודע שלא אעשה זאת כאשר אהוביי בידיו.
גם אם אצליח איכשהו להרוג את המלך רייג'- סבירות גבוהה שאיתפס, ואם קווין ימלוך – ברור לי שלא ישחרר את קרולינה ואטרמיס.
מצד שני, אינני יכולה לסרב לבקשה-לציווי של בעלי הטרי.
אני נמצאת בין הפטיש לסדן.
למה נכנסתי?
—
קווין חוזר במהרה.
בידיו מקופלת שמלת כפתורים גדולה וארוכה בצבע סגול-ענב שאת הכפתורים שלה סוגר חוט ורוד.
הוא מניח אותה על האדמה ופורס אותה- כיסים עם נשקים מגוונים בפנים השמלה, וגם כפפות בד שחורות ומגפיים המתאימות טיפוס מעור בצבע חום בפנים.
זה מושלם למשימה!
אני מתחילה להעריך אותו.
"לגבי רעל- לצערי, אין לי," אומר קווין. "אם היה לי לא הייתי צריך אותך".
ההערכה נעלמה.
"יחד עם זאת," הוא ממשיך. "אוכל להכניסך לתוך הארמון כפי שתיארת – בהכנעה, אך לא לחדר הכס שנמצא בקומה השנייה".
זבל!
מדוע הוא מחייך?
"אין לנו הרבה זמן" הוא אומר.
"תמצא לי מקום להחליף בגדים" אני דורשת.
"אנחנו לבד, אין כאן אף אחד חוץ משנינו," הוא אומר ומחייך בנבזיות. "ובכלל, אנחנו בעל ואישה לא?".
אין לי כוח וגם אין לי זמן להתעמת עם קווין, לכן אני לוקחת את השמלה והנעליים, מסובבת אליו את גבי ומחליפה את בגדיי במהירות.
אני בטוחה שהוא נהנה מכל רגע!
אם קרולינה ואטרמיס לא היו תלויים בי, הייתי הורגת את קווין כאן ועכשיו בעזרת הנעליים- הרי אין כאן אף אחד שיראה.
כאשר אני מסתובבת ומניחה על ידו של קווין את ידי אני אומרת "אני מקווה שזה יספיק, תוביל".
—
לאט-לאט מתחיל להיות לי יותר קל לזרום עם קווין.
אני שונאת את זה!
"רואה, זה לא כזה נורא כמו שחשבת" הוא אומר בזמן שאנו צועדים לכיוון הארמון.
אינני מגיבה, מכיוון שבמחשבה שנייה- זה נורא בדיוק כמו שחשבתי!
"לא היית רוצה להיות מלכה?" שואל קווין.
"לא באמת יעזור לי להיות מלכה, נכון? הרי אני חייבת לציית!" אני עוקצת אותו. "כל הכוח בעולם לא ייתן לי כלום אם אהיה כפופה למישהו אחר".
"תמיד יש דג גדול יותר" מדקלם קווין.
"אבל מי אמר שבכלל צריך לשחות?" אני אומרת במסתוריות.
לא תמיד חייבים לציית לכללים.
הוא מהרהר בתשובה אבל פתאום הוא מתפוגג.
ניצלתי?
במקומו של קווין מופיע דוויל בגופו שלו.
כנראה שלא.
אינני מגיבה, אלא מחכה שיפתח בנאום הניצחון שלו.
"מה שלומך, איילקס?" שואל דוויל. "אל דאגה, לא עשיתי לבעלייך הטריים כלום, עדיין לא".
בעלייך?
שחכתי את בעיית הנישואין עם האוזן האידיוט.
"אם כך, מה אתה עושה כאן?" אני אפילו לא טורחת לקטול את דבריו.
"לראות מה שלום ההשקעה שלי, כמובן," אומר דוויל בתמימות.
"מה לכל הרוחות אתה עוד צריך ממני?" אני שואלת בכנות ובחוסר סבלנות. "הנסיכה כבר אצלך וכנראה שגם כל טמריה הבירה. בנוסף, חשבתי שאמרת שאינני מועילה לך יותר".
"אני מציע את עזרתי בנדיבות," הוא אומר ומחייך. "הרי עזרת לי כל-כך הרבה…".
אני משלבת את ידיי "מה יוצא לך מזה, דוויל?".
"אני שד ישר," אומר שוב בתמימות. "כשעוזרים לי- אני עוזר בחזרה".
"קודם אשמע מה יש לך להציע" אני עונה כמו סוחרת מקצועית.
דוויל מחייך "אעזור לך להרוג את המלך רייג' ואסדר שהבת שלך והחבר שלך יהיו יחד איתך שוב".
זה נשמע נהדר!
אך בטוח שיש כאן מלכודת.
"איך אתה מתכנן לעשות את זה?" אני מתעניינת.
התעניינות היא לא הסכמה.
"אני שד, יצור קוסמי," מסביר דוויל. "יש לי יכולות על-אנושיות, ובדיוק מסיבה זאת זימן אותי המלך קוסטום לשמור על הנסיכה לוסי".
אני מרימה גבה וממתינה שהוא יענה לי תשובה יותר מפורשת.
"אני יכול להרוג בנקיפת אצבע" מסביר שוב.
"אז קדימה, למה אתה מחכה?" אני שואלת.
"את צריכה להיות נוכחת שם, לא?" הוא מדגיש. "הוכחה לבעלך הטרי שעשית זאת".
דוויל צודק.
עצם העובדה שהוא צודק מדאיגה אותי יותר.
אם קווין ידע שלא אני הרגתי את המלך- מה הוא עלול לעשות?
"אתה צודק," אני אומרת בקלילות ומוסיפה קידה קטנה. אני צריכה להיות שם ואני היא זאת שצריכה להרוג את המלך רייג'. אולי אפדה את הצעת העזרה הזאת בפעם אחרת, תודה".
"כדברייך" אומר דוויל ומתפוגג לאט-לאט.
קווין מופיע במקומו "עם מי דיברת?".
"עם השד האישי שלי" אני מסננת.
"אם תכננת להרוג אותי- אני לובש שריון" אומר קווין באזהרה וטופח על בטנו.
"תודה על הרעיון," אני משיבה בצחוק. "לא חשבתי על זה".
"בהצלחה אהובתי," מאחל קווין כשאנו נכנסים לארמון ושולח נשיקה לאוויר לכיווני לפני שהולך. "גורל חברייך תלוי בכך".
כאילו אינני יודעת את זה…
—
תוך כדי הסתתרות והתגנבות אני עולה ישירות לקומה השנייה בה האולם המלכותי, שם בראש גרם המדרגות שומרים שלושה חיילים חמושים.
לא יהיה חכם להיאבק בתוך הארמון, בייחוד לא צמוד לחדר המלכותי, לכן אני חוזרת לאחור והולכת לחלון הקרוב.
אני מתורגלת לפריצה בעזרת טיפוס, כדאי לנסות לצאת מהחלון ולטפס לקומה השנייה.
גם אם אצליח להגיע אל הקומה וגם אם איתפס- בסופו של דבר אגיע אל המלך רייג'.
כמובן, עם מזלי הטוב, אני מפספסת מקום אחיזה, מחליקה ונופלת על האדמה בקריאת בהלה ונוחתת בקול על האדמה בחבטה מכאיבה.
כל האוויר יוצא מריאותיי כשאני פוגעת בקרקע.
עם מזלי העוד יותר טוב- מקום הנפילה שלי הוא בדיוק מול שישה חיילים חמושים בחרב.
"מה לעזאזל את עושה? פורצת למלך?!" שואל אחד כשכולם שולפים את נשקם לעברי.
כשחייל אחר מזהה אותי הוא שואל "איפה הנסיכה?".
"הרחק הרחק מכאן" אני פולטת בין שיעול לשיעול.
הם מקימים אותי ומקרבים חרב לגרוני "מה עשית לה?".
אני מחייכת "לעולם לא תמצאו אותה!".
זה כנראה נכון.
דוויל בטח יחזיק בנסיכה לוסי לשימושו האישי, ולא ייתן לה לחמוק מעיניו.
"את באה איתנו אל המלך רייג'!" מכריז חייל שלישי והם תופסים בזרועותיי וגוררים אותי לכיוון הארמון תוך איום נשק על גבי. "הוא יחליט מה ייעשה בך".
אני מתחילה להתנגד, כדי לא לגרום להם לחשוד שהם בעצם עושים בדיוק מה שאני רוצה.
"לא!" אני צועקת ומפתלת את גופי. "בבקשה, רק לא אליו!".
הטלטול לבסוף מצליח ואני מתחילה לרוץ הרחק מהארמון לכיוון חצר האימונים, שיוביל בסופו של דבר לשער החומה.
אם אראה שהחיילים הם חבורה של חדלי אישים- כנראה שאניח להם לתפוס אותי, אך הם לא עוזבים את עמדתם אלא צועקים "אסירה בשמלה סגולה נמלטת! תפסו אותה!".
שלושה עשר חיילים נוספים מתחילים לרדוף אחריי, אך הם לא עומדים בקצב בגלל השריוניות המסורבלים שלהם.
אתן להם מרדף קצר וקולע, שבסופו אולי אפילו אבקש רחמים.
לבסוף אני מאטה רק קצת, לא יודעת אם מתוך רצון או מתשישות, כדי לוודא שאצליח להיתפס.
לוקח להם לפחות עשר שניות להגיע אליי.
אם הייתי המלך רייג' הייתי מפטרת אותם!
אני בועטת קצת לפה, שולחת אגרוף לשם ומתבלת בצרחות, קללות ונהמות, כך שאפשר להכתיר את הלכידה שלי כמוצלחת למדיי!
החיילים תופסים בזרועותיי, מקיפים אותי, מקרבים כידון לגבי ומתחילים לגרור אותי לארמון ובמעלה המדרגות, תוך כדי שאני ממשיכה להתנגד קצת אבל לא משהו רציני- כמה משיכות פה ושם.
"לא אל רייג'! הוא יהרוג אותי!" אני מנסה לגוון בשיגעון קל, אך הם לא מתייחסים.
כשאנו מגיעים לחדר המלכותי המלך בגבו אליי "אדוני המלך, המשרתת של הנסיכה לוסי פלשה לארמון".
רייג' לא מגיב.
מוזר ביותר…
תכננתי הצגה שלמה לכבוד המלך, אבל זה כבר מוזר מידיי…
האם דוויל הארור התערב עוד פעם?
"אדוני המלך?" שואל חייל אחר שעדיין לא דיבר.
עכשיו יורד לי האסימון!
זה רק הלבוש והכתר של המלך רייג'- אך זה לא גופו של המלך!
קווין מסתובב אלינו בפנים עצובות "רוצחת!".
"היכן המלך?" שואלים החיילים.
קווין זז הצידה.
גופתו של המלך רייג' שוכבת על הרצפה מתבוססת בדם, נראה ששלוש דקירות סכין בחזה ביצעו את העבודה
"דיברתי עם המלך כשהאישה הזאת רצחה אותו- היא ברחה דרך החלון כשנכנסתי," הוא מצביע עליי. "במילותיו האחרונות הוא נתן לי, הגנרל ובנו של יועצו הטוב, את הכתר".
לפני שאני מגיבה אני בוחנת את הצל של קווין.
זה לא דוויל.
אינני יודעת להחליט אם זה מרגיע או מאיים.
"אין לכך שום הוכחה!" אני קוראת. "יכול להיות שאתה הרוצח!".
"תבדקו בבגדיה ותמצאו את ההוכחה" אומר קווין.
מה?
הם לא ממש מחפשים בעדינות, בלשון המעטה- ומוצאים פגיון מגואל בדם, שחודו מתאים לחור בחזה של רייג'!
לעזאזל!
קווין הפליל אותי!
"המשרתת הבריחה את הנסיכה והרגה את המלך," מבין אחד החיילים וכורע ברך "יחי המלך החדש!".
האחרים עושים זאת גם הם ואני מנצלת את העובדה שכולם כורעים ברך ומתחילה לרוץ בטירוף לעבר הפתח.
הם באמת חבורה של מטומטמים קשי הבנה?!
תוך כדי ריצה אני נכשלת במדרגה הראשונה, נופלת קדימה, מתגלגלת בצעקה בערך חמש מדרגות.
כאשר אני פוקחת את עיניי רואה את דוויל מושיט לי יד "צריכה עזרה?".
אני תופסת את ידו, קמה ושואלת בדחיפות "אתה יכול להוציא את קרולינה ואטרמיס מכאן?".
דוויל לא עונה "ומה איתך?".
"ברגע שאדע שהם בטוחים- אוכל לדאוג לעצמי" אני אומרת.
"לאן לקחת אותם?" הוא שואל. "בנוסף, תזכרי שהם לא ההשקעה שלי אלא את- לכן תהיי חייבת לי טובה".
לעזאזל!
אני מהנהנת ומתילה לדבר כסוחרת "קח אותם לאחוזה של האוזן, אם יש שם מישהו- תוודא שהוא מבין טוב מאוד שהם אורחים של אשתו של הלורד ויש להתייחס אליהם בהתאם! אני רוצה שתוודא ששניהם מוגנים- אחרת מבחינתי העסקה מבוטלת!".
"כדברייך," עונה דוויל ואז שואל "איך תינצלי מעונשו של המלך החדש?".
"זה כבר עניין שלי מולו," אני נאנחת. "אל דאגה- גם אני רוצה לשמור על ההשקעה שלך".
"כדברייך" הוא אומר שוב ומתפוגג ואז אני מרגישה את ידי החיילים אוזקים את ידיי מאחורי הגב שלי, מרימים אותי מעט ונושאים אותי חזרה לחדר המלכות.
אני מוכנסת לחדר והחיילים מושיבים אותי על הברכיים.
קווין פונה אליי "עכשיו, איפה הנסיכה לוסי?".
הוא עושה את עצמו אכפתי מול חייליו.
מרושע!
"זה לא היחס שמגיע למלכה!" אני מתעלמת משאלתו ונאבקת מעט בחיילים,.
קווין נאנח.
"נכון, את צודקת, עזבו אותנו לבד- אחקור אותה בעצמי" הוא מצווה.
כאשר החיילים יוצאים וסוגרים את הדלת אחריהם צוחק קווין בקול ואז מצביע על הכתר "תודה לך, אשתי! בלעדייך כל זה לא היה קורה".
"בבקשה" אני מסננת ואז יורקת מולו.
"יש לי מתנה בשבילך," הוא אומר וניגש לתיבה. "מתנה עבור מלכה לתפארת".
אני נעמדת לעמידה זקופה ולא מגיבה.
אינני מעוניינת בשום מתנה מקווין, רעה או טובה!
קווין מוציא ממנה נזר מלכותי יפיפה!
הנזר מצבע כסף מנצנץ, עליו תשע אבני אודם מסודרות בצורה מושלמת ומעליו שבעה כוכבים מזהב.
הנזר הזה קורא לי!
אני מרגישה את זה מכל ליבי!
קווין מתקרב ושם על ראשי את הנזר "בואי נראה אם המלך רייג' צדק, וזה היה שווה את השקעתו".
למה הוא מתכוון?
קווין פותח את אזיקיי ורוכן על ברך "איילקס מטמריה הבירה, תסכימי להיות מלכתי?".
מה?
"אני.." פתאום אני מרגישה כאב ראש.
זיכרונות עם קווין צצות במוחי.
בתחילה אני רואה את קווין לייד ארון ספרים, מציג בפניי חרב מושלמת ואומר שהיא שלי.
בטח קנה לי מתנה!
לאחר מכן אני רואה אותו ואת חבורתו בהרי אלריה, מציע לי סיוע בכל מה שאני צריכה.
איזה אדם אכפתי הוא!
לאחר מכן אני רואה את עצמי לבושה בשמלת כלה מהממת וכהן משיא אותי ואת קווין.
אנחנו נשואים!
לבסוף אני רואה את קווין יושב צמוד אליי על ספסל אבן בשעת לילה ומדברת איתו שיחת נפש.
הכוכבים מנצנצים מעלינו כאשר אנו קמים, ואני נצמדת אליו, מחבקת אותו ומנשקת את קווין נשיקת אוהבים ארוכה.
עכשיו גם הוא נותן לי נזר מהמם, שבטח יחיד במינו.
כנראה ממש התאמץ כדי להשיג אותו, וכל המאמץ הזה – רק בשבילי!
קווין הוא הדבר הטוב ביותר שקורה בחיי!
המשך יבוא…
תגובות (0)