מסעות בטמריה, מסע ראשון/ספר שביעי: שטח האויב – פרק 45 ואחרון למסע

לפרק הקודם:

מסעות בטמריה, מסע ראשון/ספר שביעי: שטח האויב – פרק 44

—
חנוקה של הפתעה יוצאת ממני.
ממש לא ציפיתי לזה!
"קווין ביקש ממני את ידך," אומר הקטור. "אפשר לומר שהתחנן אפילו".
אני בוחנת את הקטור מרגל ועד ראש ומנסה להשוות אותו לקווין.
יכול להיות שקיים שם דמיון כלשהו.
"קווין…" אני מהרהרת. "נוסף על הכול, הוא גם רוצה להתחתן איתי?".
האם הסיוט שלי מתגשם?
למרות שבסיוט הופיע גם המלך קוסטום.
סביר יותר שרייג' יהיה מלווה החתן.
"האם תסכימי לעסקה?" שואל הקטור. "נסיכה תמורת נישואין לקווין?".
"אתה יודע על ההיסטוריה שלנו?" אני מחזירה בשאלה.
"לא, וגם לא אכפת לי ממנה" משיב הקטור בנימה שאני לא מצליחה לאפיין אותה.
"אז אתה צריך לדעת שהבן שלך הוא סדיסט בעל שיגעון שליטה," אני משלבת את ידיי. "מה עשית לו כשהוא היה ילד?".
אני כנראה עושה טעות עם שריפת הגשר הזה- אבל עדיף להיות משועבדת לשד דוויל מאשר להינשא לקווין, שהוא אולי השטן בהתגלמותו.
"קווין היה ילד מופרע" עונה הקטור באנחה.
"הוא נשאר ילד מופרע!" אני אומרת בכעס ומנידה בראשי. "אני לא הולכת אפילו להתקרב אליו אם אני לא חייבת".
"גם לא במחיר הצלת הנסיכה?" מצביע הקטור לכיוון אליו הלכה לוסי.
"הנסיכה לא תישאר כאן לאורך זמן, את זה אני יכולה להבטיח לך!" אני אומרת בהחלטיות.
"השאלה באיזה מחיר" נראה שהוא יודע משהו.
"מה אתה מנסה לומר?" אני שואלת בכעס למרות שאני בעצם סקרנית.
מה יכול להיות גרוע ממה שקורה עכשיו?
הקטור מחייך "התוכנית של המלך רייג' היא, שהנסיכה תהיה מהופנטת לשארית חייה".
עכשיו אני לא משתנקת, אלא בולעת רוק.
ידעתי למלך רייג' יש תכנית כלשהי, אבל הפנוט ילדה זה באמת מזוויע!
הוא ידע שאגלה זאת במוקדם או במאוחר, אך שמח כי אהיה מדוכאת שאין לי איך למנוע את זה, אלא לשרת נסיכה מהופנטת.
אני מעמידה פנים שאני לא יודעת במה מדובר "על-ידי מי הנסיכה תהיה מהופנטת?".
"על ידי שד מהמעמקים" עונה הקטור.
זה מפתיע.
המלך קוסטום הרבה דברים; צבוע, תועלתני, לפעמים חסר כבוד…
אבל מעולם לא חשבתי שהוא אידיוט!
הוא יוצא מופסד לחלוטין מכל הדבר הזה- אמנם הוא יקבל את גופה של ביתו בחזרה, אבל לא את הנפש שלה.
ואני אפילו לא רוצה להתחיל לחשוב אפילו על המעורבות שלי בעניין.
"תרשה לי לחשוב על זה?" אני שואלת את הקטור.
הקטור מחייך חיוך ניצחון "כדאי לכן ללכת להתחלף כבר עכשיו, כדי שלא יחשדו בכן".
מתי כבר אניח את הגבול של ההקרבה העצמית שלי?
אני מציבה תנאי משלי "אני מסכימה בתנאי אחד- בלי חתונה עד שאני מקבלת הוכחה!".
"הוכחה כמו מה?" שואל הקטור.
אני מטה את ראשי לכיוון השער "קודם כל, אני רוצה לראות את הגעת הנסיכה לאביה בעיניים שלי! בנוסף, אני רוצה גם מכתב חתום על ידי המלך קוסטום והנסיכה לוסי שהדבר התרחש. לבסוף, אני רוצה שיחה בארבע עיניים עם המלך קוסטום לפני שאחזור לכאן, כדי לדון בכמה דברים אישיים שלא סובלים דיחוי".
הקטור מביט בי בחשד "אעשה איתך הסכם אחר: אתן לך את כל מה שביקשת לזמן קצר- בהבטחה שתחזרי ישר לחתונה, מוסכם?".
מבטי לא משתנה "מה יוצא לך מכל זה, הקטור?".
הקטור נאנח "שהבן שלי יהיה מרוצה".
אני עוברת לגישה אחרת של עסקים- רווח חד צדדי שלו "נסכם את הדבר הבא: אקח באופן אישי את הנסיכה לביתה ואז תהיה פטור מהמכתב. בזמן הזה אדבר עם המלך קוסטום, ולאחר מכן אחזור לכאן כדי לקיים את הנישואים הכפויים האלה. נשמע סביר?".
"איך אדע שתקיימי את הבטחתך?" שואל הקטור.
"אין לי שום דבר להשאיר כאן כפיקדון," אני מושכת בכתפיי. "יש לך רעיון?".
"כן, הביאי לי קבוצת שיער מראשך" הוא מצביע על שיערי המבולגן. "אכשף אותה- וברגע שאקרא בשמך תעברי לכאן".
"איך תדע שבאמת הספקתי לעשות הכול?" אני שואלת כשידיי על מותניי. "אני לא אתחתן עם קווין אם לא אקבל את כל מה שביקשתי!".
"את לא סומכת עליי?" הוא שואל.
"לא,". אני עונה בהחלטיות ומתילה למנות סיבות בכף ידי. "כי אתה אבא של קווין, כי אתה היועץ של המלך רייג', כי אני מניחה שאתה הוא זה שיצר את המכתב המזויף מהמלך קוסטום, כי אתה פותר הכול בעזרת קסם ולא בעבודה קשה ואינני אוהבת קסמים, כי אתה מוכן לחתור תחת המלך שלך כדי לעזור לבן שלך להשיג משהו מפוקפק. להמשיך?".
הקטור מתכעס "אני דואג לבן שלי! האם זה לא מוסרי? הוכרחתי לעבוד אצל המלך רייג' כדי להתפרנס, האם זה חטא? לא אני כתבתי את המכתב, אלא הייתי השליח ולא היה לי מושג מה כתוב בו, האם זאת אשמתי? וכמו שאת גנבת-פורצת, שבזכות מיומנויות גנבה ופריצה נשלחת להוציא את הנסיכה- כך אני בזכות מיומנויותיי בקסם שורד כאן".
"אם תעזור לי לחלץ את הנסיכה מכאן, המיומנויות האלה כנראה יובילו אותך לגרדום," אני מציינת. "למה לך לבגוד במלך רייג'? בגלל ילד שגרם לך להגיע לכאן מלכתחילה?".
"הילד הזה הוא הסיבה היחידה שחיי שווים משהו," אומר הקטור. "אף פעם לא הרגשת כך?".
אני נזכרת באיילקס השנייה וביחסיה כלפי קרולינה.
"החזרה שלי תהיה הסיכון שלך," אני אומרת. "אם אחזור לפני שאשלים את כל הדברים שסיכמנו עליהם- החתונה מבוטלת! ודבר נוסף שחשוב לי להדגיש אותו- אתנהג אל קווין באדיבות כל עוד הוא יתנהג אלי באותה צורה!".
זאת בהחלט נקודה חשובה לציון.
הקטור שולח יד ללחיצה "בואי נסכם שאת מחויבת לחתונה כיאות, ומאז הכול תלוי ביחסים ביניכם?".
מסוכן, אבל הוגן.
אני מהנהנת ולוחצת את ידו.
"מעולה," הקטור מוחא כפיים ואז תולש שיערה מראשי "שכנעי את הנסיכה לברוח ולכו לחדרכן להתכונן למילוט".
אני מהנהנת שוב והולכת לחפש את הנסיכה לוסי.
אם לא אצליח לשכנע את הנסיכה לוסי לבוא איתי- אגרור אותה איתי בכוח!
—
הנסיכה לוסי מחכה בסבלנות בהמשך המסדרון כשהיא יושבת על מדרגות "מה הוא רצה, איילקס?".
"שאני אתחתן עם הבן שלו," אני אומרת, מתקרבת אל לוסי ולוחשת. "בתמורה לחופש שלך".
לוסי קמה במלכותיות "את מסכימה לכך?".
"לא הייתה לי ברירה, ואעריך מאוד אם תוכלי לא לבזבז את ההזדמנות הזאת, נסיכה," לא אכפת לי שאני אולי מתחצפת. "הקטור יעזור לנו לצאת מכאן, אבל אנחנו צריכות למהר!".
לוסי נאנחת ומתחילה לבכות "אני ממש מצטערת שהגענו למצב הזה, איילקס. מה נעשה?".
"תתכונני. תארזי, תאכלי, תתקלחי ותשתי," אני אומרת-פוקדת בלחש. "בקיצור, תכיני את עצמך למסע חזרה הביתה!".
הנסיכה מוחה את דמעותיה, הולכת בראש מורם וניגשת לחייל "לוו אותי ואת המשרתת שלי לחדרי".
ארבעה חיילים מלווים אותנו לטירה קטנה בה חדר גדול ורחב- והעיקר, מסורג וריק מדברים שימושיים כנשק.
לעזאזל.
הנסיכה עושה כדבריי ואנו מחליפות בגדים.
הבגדים שלי גדולים עליה ושלה קטנים עליי, אבל לאחר לנסיונות רבים אנו מצליחות.
בדיוק כאשר אנו מסיימות נשמעת דפיקה בדלת.
"תתחבאי מאחוריי" אני לוחשת, ניגשת לדלת ופותחת אותה לאט-לאט.
הקטור וקווין עומדים בפתח.
קווין מחייך מאוזן לאוזן כשרואה אותי בבגדי הנסיכה הקטנים עליי "שמעתי שאנחנו עומדים להיות זוג נשוי. את לא יודעת כמה זמן ציפיתי לכך".
חזיר!
"אני יודעת בדיוק כמה זמן ציפית לזה," אני עונה מסננת בשקט ומוסיפה "אדוני הטוב".
אוכל להתרגל את צורת הדיבור הזה.
לפחות, כך אני מקווה…
"הכול מוכן?" שואל הקטור ואני מהנהנת וזזה לצד.
השניים נכנסים למרכז החדר, הקטור דופק במקלו על האדמה ושער מופיע.
בצד השני של השער מופיע חצר טירת המלך קוסטום בטמריה הבירה.
נראה שלוסי קורנת מאושר.
"לכי וחזרי לשלום, ארוסתי" אומר קווין ומגחך.
אני חושבת על לאן הוא יכול ללכת אך לא עונה לו, אלא פונה ללוסי "קדימה, נסיכתי, קחי את התיק ונלך".
לוסי מהנהנת אבל לא זזה אלא מביטה על הקטור ורועדת.
"אחרייך," אני מדרבנת אותה ואז פונה להקטור "תעמוד בזמנים- או שהעסקה מבוטלת!"
אני כל כך קרובה לסיום ולהצלחת המסע!
לוסי לוקחת את התיק ועוברת ואני עוברת מיד אחריה- ואנחנו מוצאות את עצמנו בחצר המלך קוסטום.
חזרנו הביתה!
—
המלך קוסטום, עכשיו לבוש בשריון לוחות זהוב מעוצב ובגלימה מפוארת חומה, נראה מרחוק ומדבר עם כמה חיילים.
"אבא!" הנסיכה לוסי קוראת בשמחה, שומטת את התיק ורצה לכיוונו.
הוא מופתע מאוד ואז רץ אליה.
כשנפגשים המלך ולוסי היא קופצת עליו בחיבוק חם.
אין מאושרת ממנה.
משום מה המלך פחות מאושר.
התליון מתנתק מצווארי, נופל על האדמה ונשבר לרסיסים.
עכשיו אני מאושרת!
כנראה השלמתי את המסע, הנסיכה חזרה לביתה.
כאשר רואה אותי המלך קוסטום אני הולכת לכיוונו.
הוא עוזב את הנסיכה ופונה אליי "תודה לך, איילקס".
במבט רושף, אני מנסה לעצור את הזעם ואומרת בקרירות "אדוני המלך, אנחנו צריכים לדבר".
"נכון," הוא מהנהן ומצביע עליי "עצרו אותה!".
מה לעזאזל?!
בפתאומיות שבעה חיילים רצים אליי ומכתרים אותי בנשק שלוף.
למרות שאני מאוד מופתעת מהמצב, נראה לי שאני קרובה מספיק למלך והנסיכה.
אני מסתערת עליהם, חוטפת את לוסי אליי כשהיא מלפניי צמודה לגופי, ושמה את זרועי סביב צווארה.
לא שאני מתכוונת להזיק לה באמת.
קוסטום שולף חרב, מתייצב מולי וקורא "אל תיגעי בבת שלי! מספיק חטפת אותה פעם אחת!".
מה?!
אני מהדקת את זרועי סביב צווארה של לוסי "על מה לעזאזל אתה מדבר?".
הנסיכה פעורת פה.
כנראה נכנסה לשוק.
"התרחקי מהבת שלי!" אומר קוסטום, תוקף ודוקר בצד בטני.
אני מרפה מלוסי ומתקפלת לתנוחה עוברית.
"נסיכה," אני לוחשת באוזנה ומרימה את ידיי כאות כניעה. "בבקשה תגידי להם שניסיתי לעזור לך…".
"אבא," מצייצת לוסי בזמן שחיילים אוזקים את ידיי מאחורי גבי. "היא באמת ניסתה לעזור לי…".
"שקט קטנטונת, תני לגדולים לדבר," מהסה אותה המלך קוסטום ופונה לשני חיילים. "קחו את הנסיכה למקום בטוח. אם היא נעלמת שוב- אתם אלה שתיעלמו אחריה. ברור?".
החיילים מצדיעים, מצייתים ולוקחים אותה משם.
קוסטום פונה אליי "אני יודע שאת גנבת ופורצת, והתעלמתי מזה בעבר, אבל חטיפת ילדים זה כבר חוצה כל גבול!".
"אין לך איך לשלם לי, נכון?" אני שואלת בחיוך מטורף. "זה העניין".
"הלוואי שזה היה העניין," אומר המלך ואז קורא "בוא הנה, קוסם!".
אתניקס מופיע משום-מקום ומביט בי בכעס "קראת לי, מלכי?".
"אתניקס!" אני צועקת. "בבקשה תגיד למלך קוסטום שעשיתי את כל מאמציי להצלת הנסיכה לוסי!".
נראה שאתניקס מתעלם ממני.
"חשבתי שאמרת שאנחנו חברים!" אני צורחת על אתניקס.
"אינני חבר של בוגדים" מסנן אתניקס.
מה?
מה לעזאזל?!
"קוסם, הראה לי שוב מה שהראית לי בבוקר" מבקש המלך קוסטום.
אתניקס מוציא מכיסו בקבוקון בתוכו נוזל סגול ומציג אותו מולי "נוזל זה נקרא 'פסט-דאסט', נוזל קסום המצוי באיי סירטיבוס שמראה את העבר".
אתניקס שופך את הנוזל על האדמה ומלחשש והנוזל יוצר מעגל על האדמה בו תמונות.
אני רואה ושומעת את עצמי נשבעת אמונים למלך רייג' לשרת את הנסיכה שתהפוך למשרתת שלו.
לאחר מכן התמונה משתנה.
המלך רייג' מדבר עם דמות בצללים.
זאת אני!
"התוכנית שלך הצליחה אדוני המלך! אני כורעת ברך. "האם תסכים שאהיה מלכה לצידך באימפריה שתבנה?".
"אכן, ביצעת את התוכנית באופן מושלם!" עונה המלך. "אשמח אם אישה נבונה וחזקה כמוך תהא המלכה, אך יש להיעזר בסבלנות".
"תודה לך, מלכי!" אני אומרת. "זאת זכות גדולה לשרת אותך".
כשהמראה נגמר הנוזלים שוקעים באדמה והמלך פונה אליי "מה את אומרת? יש לך טענה נגדית?".
"הפאסט-דסט אינו משקר לעולם!" אומר אתניקס בכעס "את היית הגורמת לאפלה מההתחלה! בדיוק כמו אמא שלך!".
מה?
אמא שלי?
אתניקס מכיר את אמא שלי?
"תיתן לי להסביר?" אני מוודאת שהמלך ייתן לי לדבר בלי לסתור את דבריי.
"יש לך הזדמנות אחת" הוא אומר ברוגז.
"לגבי החלק הראשון, אודה בפה מלא כאן ועכשיו: זאת הייתה הדרך היחידה לוודא שהבת שלך לא תישאר חסרת הגנה למול שבועת האמונים שהיא נשבעה למלך רייג'," ואז אני מוסיפה "למרות הפצרותיי החוזרות ונשנות".
לא נראה שהוא משוכנע, אבל לפחות הוא מקשיב "החלק השני פשוט לא נכון! זאת לא אני שמופיעה בחיזיון! מייד אחרי שיצאנו מחדר הכס, רקמתי תכנית לחלץ את הבת שלך מאלריה ו…".
אני מנסה להמשיך ומבינה שאין לי דרך להסביר את החיזיון.
אני האפלה?
לא ייתכן!
הנצחיים לא היו נותנים לי ללכת אם הייתי האפלה.
"יש כוחות עצומים שמתערבים בסיטואציה הזאת," אני אומרת בקול מבשר רעות. "כוחות שעוד לא נתקלתי בהם שאתה הכנסת את חלקם למשוואה. אני יכולה לומר לך מה קרה באמת וגם לוסי. אתה תצטרך להחליט אם להאמין לנו, או שתאמין לגרסה הזאת שלא מוכיחה כלום! אני נשבעת- זאת לא אני שם בצללים!".
פני המלך מאדימים "את מאשימה אותי בחטיפה שלי הבת שלי?!".
אופס.
למה אני תמיד מדברת בלי לחשוב?
"חס וחלילה אדוני!" אני אומרת במהירות. "ברור לי שלא אתה חטפת את הנסיכה לוסי, זה היה מהלך פוליטי מחריד! אני רק מציינת שהשד ששלחת התחיל להתערב בחילוץ הנסיכה".
טוב, זה סוג של האשמה…
האשמה שהמלך קוסטום הסלים את המצב המורכב מלכתחילה- לא בזה שהוא התחיל אותו.
בזעם שהוא מפגין כלפיי עכשיו אין טעם לדבר איתו.
"קחו אותה מכאן לצינוק! אם היא תעשה בעיות- ישר לגליוטינה!" מצווה המלך ואז מוסיף "בלי שהנסיכה תדע".
"ככה אתה גומל לי?" אני צורחת עליו בזמן שחייליו מחברים את האזיקים שבזרועותיי לשרשרת. "אחרי כל מה שעשיתי ועברתי! הכול בשבילך, בשביל הבת שלך ובשביל הממלכה כולה!".
המלך לא משיב.
"אתניקס!" אני פונה לקוסם. "עזרתי לך! זה מראה שיש בי טוב! בבקשה תאמין לי- אינני האפלה עליה דיברת!"
"ההיסטוריה והמדע מוכיחים אחרת איילקס, מצטער" אומר אתניקס ומתפוגג.
לעזאזל!
בעל הברית היחיד שיכול לעזור לי הפנה לי גב.
מה אעשה?
פתאום אני מבחינה במשהו מוזר- עיני המלך קוסטום חלולות והצל שלו שונה משל גופו כשהוא מפנה את גבו והולך.
אני משתתקת בהפתעה גמורה כאשר אני מזהה את הצל, מה שגורם לי לצרוח בשיגעון כמו מטורפת "דוויל!".
המלך מסתובב ומחייך חיוך מרושע.
"זה לא המלך! זה לא המלך! זה שד!" אני מתפרעת ומנסה להתנגד לחיילים. "אתם לא רואים את זה?".
החיילים לא מבינים את השיגעון הפתאומי שחל בי וגוררים אותי משם לכיוון בית הסוהר ממנו התחיל המסע שלי.
"דוויל! אתה לא תצליח להניח עליי אפילו אצבע!" אני צורחת. "תחזור לכאן, פחדן!".
דוויל השתלט על טמריה הבירה, חרחר מלחמה, שבה את לוסי, כולם חושבים שאני 'האפלה' ועליי נגזר להתחתן עם קווין תחת שליטת דוויל.
מה אעשה?

המשך יבוא במסע הבא…

מסעות בטמריה/ סיכום מתומצת של מסע ראשון, דמויות עיקריות נוספות ופרולוג למסע שני