מסלול של אהבה- פרק 10

פרק 10-
אחרי שהתקלחתי, נכנסתי למיטתי ושחזרתי את אירועי היום האחרון התחלתי לצחוק, צחוק אמיתי שאליו במהרה התווספו דמעות, צחקתי ובכיתי ואפילו לא ידעתי למה.
אולי משמחה כי אני באמת הולכת לעשות את זה, אולי מעצב בגלל כל התגובות שזה גורר, המכות של שיין, ההתלבטויות של כריס, ההסתרה מקתרין.
אולי מכעס על ג׳ק ועל חוסר ההגינות שבתחרויות הסוסים.
באמת שלא ידעתי.
אבל זו הייתה הרגשה טובה, לשכב לצחק ולבכות, הרגשתי הקלה אך עדיין הייתי כבדה מאוד.
לא יכולתי שלא לחשוב על מה שג׳ק רוצה, מה הוא רוצה מאיתנו? ממני? לא רציתי לחשוב על זה וניסיתי להכריח את עצמי להירדם.
׳מחר אני אדע׳ אמרתי לעצמי, ועוד אמרתי לעצמי שאין מצב שבעולם שכריס או שיין באים איתי, זה הדבר היחיד שהסכמתי לגביו והחלטתי לבד בתקופה האחרונה, אני צריכה להתמודד עם ג׳ק ואני צריכה לעשות זאת בעצמי.
אני בקושי מכירה אותו ואנחנו כבר אויבים, מה הוא יכול לדרוש ממני?
בסופו של דבר נרדמתי כשלחיי רטובות מדמעות.
התעוררתי לבוקר גשום, מזג האוויר כאן די הפכפך, החלטתי לא ללכת לבית הספר אלא ישר ליסוע לעיירתו של ג׳ק.
לא היה לי רכב אז נאלצתי ללכת ברגל בגשם עד קצה העיירה ולחכות בתחנת באוטבוס בעשרים וחמש דקות עד שהאוטובוס יגיע, ניסיתי לדמיין כל סיטואציה אפשרית ולהיות מוכנה לכל, כמובן שלא הצלחתי.
ירדתי מהאוטובוס והתקדמתי לכיוון העיירה, לא היה לי מושג לאן ללכת, היה לי קר וירד גשם וניסיתי למצוא אדם אחד בחוץ לשאול אותו איפה גרה משפחתו של ג׳ק, כמובן שאף אדם שפוי לא היה יוצא מהבית במזג אוויר שכזה.
רכב עצר לידי, מכונית לא גדולה אבל מבריקה, החלון נפתח ומישהו, בגילי אולי יותר, די מוכר, חייך אליי, היו לו עיניים ירוקות בהירות ויפות ושיער חום בהיר ומעט נמשים על פניו ויכולתי להבחין בזרועותיו השריריות אחוזות בהגה.
״היי, רוצה להיכנס?״ שאל, מצד אחד לא רציתי, אני הרי לא מכירה אותו, מצד שני רציתי להכיר אותו ורציתי לא להירטב ורציתי להגיע לבית של ג׳ק.
היתרונות גברו על החסרונות, נכנסתי למושב שליד מושב הנהג.
״היי״ אמר ״אני ג׳ון״ הבטתי בו בהפתעה.
״אתה!״ אמרתי בהתלהבות מיותרת, זיהיתי אותו, המראה המוכר, זה ג׳ון, ג׳ון הרוכב האגדי הכי צעיר שמנצח בכל תחרות אפשרי, אחד המתחרים שלי בתחרות השנייה בתקווה שאגיע אליה.
״אתה!״ המשכתי ״ג׳ון!!״ אמרתי והוא חייך במבוכה.
״כן״ אמר ״את בקיאה בזה? אני לא מכיר הרבה בחורות שמתעניינות בסוסים״ אמר
״יש לנו חווה וחנות, אני ממש אוהבת סוסים, אני קשורה אליהם זה פשוט… אי אפשר לתאר את זה״ אמרתי ואני בטוחה שהעיניים שלי נצצו.
״ואוו״ אמר ״אני לגמרי מבין אותך״ הוא הביט בי ״לא אמרת את שמך״ אמר
״אני אשלי״ אמרתי וחייכתי במבוכה
״את גרה פה? אף פעם לא ר…״
״אני גרה בעיירה ממול, אני מחפשת את ג׳ק אתה מכיר?״ שאלתי
״כן, חבר טוב, למה?״
״זה קשור לחברה שלי, יש לה יום הולדת והוא יוצא איתה…״ אמרתי את התירוץ המטומטם הראשון שעלה לי, עדיין לא קלטתי שאני ברכב עם ג׳ון מנהלת איתו שיחה.
״איך אתה עושה את זה? עם הסוס…״ הסברתי
״אנחנו קשורים מגיל קטן, כשהוא מציית לך זה די פשוט״ אמר בטון מתנשא.
״כן… אתה לוקח אותי לג׳ק?״ שאלתי
״כן הוא אמור לחזור עוד מעט מהבית ספר״ אמר ועצר ליד בית.
״טוב, אז תודה ו… ביי״ עמדתי לצאת
״חכי, אני אחכה איתך עד שהוא יבוא,״ אמר ״איך אמרת שקוראים לחברה?״
״קתרין״ אמרתי
״מעניין הוא לא סיפר לי עליה״ אמר ומשכתי בכתפיי
״אולי כי זה טרי״ ניסיתי להסביר
״לא יודע״ אמר ״בכל אופן תתני לי את המספר שלך?״ שאל
״הממ, בטח״ אמרתי והוא רשם בפלאפון שלו.
ישבנו עוד קצת בשתיקה, עד שראיתי מרחוק דמות מתקרבת.
״הנה הוא״ אמר ג׳ון ובעלתי רוק ׳בהצלחה׳ אמרתי לעצמי ויצאתי מהרכב.