מסיבה גדולה שלי – פרק ג 29 – 30

29

יאמנז'ה

מאגיה שחורה, או בשמה הנפוץ יותר "וודו" היא פעולה שבאמצעותה אפשר לגרום גם לאלים לעשות מעשה מסוים. זו אמונה שעל פיה יש ביכולתו של אדם בעל תכונות מיוחדות, כמו דוניה פלורה למשל, לשלוט על איתני הטבע, על ישויות אחרות בעלות עצמה, ועל הזולת. מאי די סנטו, האם הקדושה, יכולה להגיע לטראנס, תהליך נפשי וגופני מסעיר שכולל רעידות חזקות, שאגות, בכי, צחוק, קללות, מלמולים, זהו השלב בו עולה רוחה אל עולם הרוחות, ונאבקת עמן שם עד שהיא משיגה את מטרותיה.
דונייה פלורה קמה והתקרבה לעברנו. האם הקדושה של הטרירוס בפאבלה על המים הייתה כושית דשנה, לבושה בגד מלמלה כחול. משקפי שמש שחורים היו מונחים באלכסון על פניה. כשהבחינה בי עלתה הבעת חוסר שביעות רצון על פניה
Quem é? (מי זה?) שאלה את ג'ורג'י.
Por que me traga o Hgringo isso
(למה הבאת את הגרינגו הזה לכאן?)
Levem-no, Eu não quero isso
(קחי אותו מכאן, איני רוצה אותו)
Eu falo Português, Donnie Flora
אני מדבר פורטוגזית דונייה פלורה התערבתי בשיחה,
היא נתנה בי מבט מופתע והבהירה:
problemas Esta noite temos
"יש אנרגיות לא טובות בחדר" אמרה, "אשו מעצבן את כולם. אם יאמנז'ה לא תבוא זה עוד עלול להיגמר רע, למה בכלל הגעתם בלי להודיע? ולמה הגרינגו לבוש בחולצה כחולה? זה לא מוצא חן בעיני, רק לפילייאס דה סאנטוס מותר ללבוש כחול בערב של יאמנז'ה" אני כותב את החלומות שלי או חולם את שקראתי בכתובים? אולי אף פעם לא הייתי בטרירוס של דוניה פלורה בפאבלה שעל המים?, אולי אף פעם לא פילסתי דרכי בחשכה, בין הררי זבל, נגרר אחרי ג'ורג'י בין בתי כלונסאות עלובים ואסדות קידוח מטונפות עד אותו גשר עץ צר עם השחפים שמצווחים אל השמיים? אולי מעולם לא שמעתי את צליל תופים במרחק, מעולם לא ראיתי את הלפידים שהשתקפו מתוך המים?
"אודו איה, אודו איה" קראו בנות הקדושים לבושות הכחול בטרייסו של דונייה פלורה על המים, הן חוללו במונוטוניות, מסתחררות סביב עצמן, גוון כפוף, כפות ידיהן כמעט נוגעות ברצפה. התופים הרעימו, הנגנים חבטו בכוח, בתנועות חזקות, מעלה מטה מעלה מטה. גוום הערום נוקד פניני זיעה. "בואי יאמנז'ה טובה", התחננו המחוללות, "בואי ימאנז'ה איומה, אם שהיא גם רעיה. המים האלו נולדו ממך ביום בו שכבת עם בנך אורונגא, שהיה משוטט ביבשה ובאוויר כל הימים ואלייך תשוקותיו. הו יאמאנז'ה, אם כול האמהות, אמא נוראה"
התופים הרעימו עוד ועוד, הנגנים חבטו בכל כוחם, קפיצי המזרון מחדר השינה של הוריי התפוצצו פתאום אל תוך המקצב המכשף, ואיתם אנקות חמדה עמומות. מהיכן הופיעו פתאום? ומהיכן התגשם אותו פס אור כתמתם ובשרני שנדף מהרווח של דלת ההזזה בבית ילדותי?. מישהו דפק במקל מתכת דק על משולש ברזל: תיק- – תיק- – תיק. הלמות התופים האיצה את עצמה, בנות הקדושים הסתחררו סביב עצמן כסביבונים עד לפתע צנחה אחת מהן, מפרפרת על הרצפה למרגלותיי. ריר צהוב נזל מפיה וחלבוני עיניה היו לבנים, ללא אישונים. לחישה עמומה בקעה מפיה כצניפת נחש: בוא לאמא, בוא לאמא"
מגע כפות רגלי היחפות ברצפת הטרירוס הוסיף עוד רעד לרעד שכבר השתכן בגופי. נשימתי נעתקה אל מול המראה מעברו השני של פס האור: דונייה פלורה החליפה את צבע עורה. ולבושה רק בעורה הצח התפרקדה בכורסתה כמו ננפה גדולה ולבנה. ירכיה הבשלות נפרשו לקראתי, ואז סגרו עלי כגלגל ים גדול.
Venha Mama, Venha Mama
"בוא לאמא" גנחה ובתוך המולת הקפיצים והתופים עלו נשימותיה המתוקות, ובא ניחוח תאוותה ואחז בחלציי הבוערים עד שלא יכולותי להתאפק עוד:
Eu venho, eu venho, – צעקתי והתעוררתי שטוף זיעה קרה.

30

החטא ועונשו

בואו להקשיב לסיפור המעשה על הסירנה היפה, כי זהו סיפור על חיים ואהבה, על סיבה ומסובב, על החטא ועונשו. ואם סיפור זה לא יהא נאה בעיניכם, דעו שאין זו אשמתו של זה המנסה לספרו, כי אתם תשמעוהו מפיו של איש יבשה, וקשה לאיש יבשה להבין לרוחן של סירנות, אפילו אותו איש אוהב נשים הוא, ומשוכנע שהוא מכירן כפי שהייתי כשפגשתי לראשונה על חוף אגאי-אנה, בצידו הצפוני של האי היווני נקסוס, עת שקיעה מרהיבה צבעה את האופק באלף גוונים כתומים.
גופה היה מפורקד על קו החוף, חציו האנושי ביבשה וחציו הדגי במים. היא, שחיכתה רבות כל כך לשעת האהבה עליה רק שמעה, שראתה איך זו מדלגת זו עליה פעם אחר פעם, פוסחת עליה כמו לא הייתה קיימת כלל, היא שהיה לה פחד גדול כל כך שגם הזר הזה שהביט בה יהא רק עוד פצע וכאב, השתוקקה פתאום להחזיקו בזרועותיה, לנשקו על פיו כדי לדעת אם גם הוא פוחד, לגפף את גופו כדי לדעת אם גם הוא רווי סופה כמותה.
כשביקשתי רשותה ליישב לצידה הנהנה בביישנות וטפחה קלות על החול. השמש נשקה לקו האופק, להקת שחפים חפזה אל הגלים בקרקורים חורקניים, גלי גאות זריזים נגסו בחול, כובשים נחלות ונסוגים שוב, מותירים אחריהם שובל אדוות תוסס. היא הייתה שבויה בהתרחשויות. לפני ימים ספורים פגשה בים לראשונה בחייה, ומאז עשתה את רוב זמנה על קו המים, מתמכרת למקצב המכשף שלו כמו היה סם. לו ניתן, צחקה, הייתה גם פורשת את שק השינה שלה בתוכו, ומניחה לגלים לערסל את שנתה ולהמתיק חלומותיה
הייתי צעיר, כמעט ילד. שבוע לפני כן נמלטתי מארצי בגלל עבריינים קטנים איתם הסתבכתי בנוואבה. איי יוון היו המקום הרחוק ביותר שיכולתי להרשות לעצמו. את הכסף לכרטיס הטיסה השיג מסבתא נונה הטובה שלי, שהשביעה אותו לבקר גם ב"סלוניקה" עיר הולדתה, ולנסות לדלות איזה מידע חדש על בעלה הנעלם והאיש שאת שמו נשא,- סימון פילו לוס מנגרנוס, – סימון פילו מהרימונים.
היא רצתה ללמוד לשחות, רחוק עד קו האופק, וכשהציע לשמש לה כמדריך נתקבעו עינייה בעינייו, והוא לא הצליח להבין איך אישה יפה כמותה יכולה לשדר כל כך הרבה פחד. היא העיפה מבט לאחור, בחנה את החוף והטברנה שבשוליו, ואז התרצתה והחליקה אחריו אל המים.
מעבר גלי החוף, מקום בו עומקם של המים הגיע עד כתפיהם היא שלחה זרועות ארוכות, נאחזה בעורפו, ומשכה עצמה איליו. גופה להט במים הקרירים ומגעו הצית בו אש. נחש נחוש התאבך בין רגליו, וכל שחצץ בינו לבין טרפו היו מים. הוא חתך אותם בלי שהות, ועוד לפני שפגשו שפתייו את שפתיה שמעל, כבר פילס לו דרך בין שפתיה התחתונות. אנקה ארוכה נפלטה מפיה ונותרה תלויה באוויר כמו זיקוק ששכח לדעוך. דמות עמומה נעורה מרבצה על החוף וקרבה בצעדים מהוססים אל קו המים.
"אלזה? אלאס אין אורדרונג?" קראה לעברם
"אלאס גוט הר מקס, אלאס גוט" צחקה הסירנה וחבקה את עורפו של סימון. "זה רק שיעור שחייה"
מקס נותר לעמוד על קו המיים עד שובם. מקרוב הוא היה בלונדיני וענק. כשהציג עצמו ברשמיות, והושיט ידו ללחיצה, התרומם סימון מהמים והתייצב מולו כדוד מול גוליית. אלזה נותרה במים, מלוטפת בגלי החוף הקטנים. בלא אומר רכן מקס לעברה, הניפה בזרועותיו החסונות, ונשאה כל הדרך עד קצה החוף, מקום בו המתין להם כסא הגלגלים שלה.
מראה הגוף שאך ידע כלוא בכסא הגלגלים הגמלוני נתפס בעיניו של סימון כתמונה עם שגיאה וכאב גדול התפשט בחזהו. "הו אלזה" התרסק קולו כשנפל על ברכיו למולה.
היא הצטחקה וליטפה את שערו:
"אל תצטער עכשיו סימון, זה יקלקל את הכול"
"אבל אני לא יכול"
"בוא נלך לאכול,
אני גוועת, והצער,
הוא יכול לחכות עד הקטע הבא"