מסיבה גדולה שלי פרק א – 11 – 12

11 סוף העולם

סיפרתי לכם על השיר הזה שנתקע לי במוח אחרי שהבנתי שהחיים שלי התחרבנו, ועל איריס אלון שהשיר הזה תמיד מזכיר לי אותה, ועל הרעיון שצץ במוחי כששמעתי על מצבה, ואיך שפתאום הבנתי מה עוד רציתי להספיק לעשות לפני מותי. זה נשמע לכם מטורף? – גם לליכטמן זה נשמע ככה בהתחלה. האירועים בהם התמחתה חברתו כללו בעיקר ארגון מסיבות חתונה באתרים אקזוטיים בעולם. אף אחד לא ביקש ממנו עדיין לארגן מסיבת מוות במקום כזה. הוא הביט בי במבט כלב משתתף בצער, וניסה לאבחן אם אני עדיין שפוי או שאימת הקץ המתקרב כבר טרפה את רוחי. אבל אני מעולם לא הייתי שפוי יותר, או נחוש יותר, או נואש יותר משהייתי כששטחתי בפניו את תכניתי, וחשוב מכך – את הסכום שהצעתי לו עבור שירותיו. ואפילו לא התעקשתי על מאה אחוזי הצלחה. רק על הזמן, הוא דחק בפעימותיו האוזלות לתמיד.
שבוע לקח לו לחזור אלי עם תשובה חיובית, אבל מרגע שנחתם ההסכם והועברו המיקדמות התחיל העסק לתקתק במהירות. עוד שבוע חלף וכבר נבחר האתר שישמש לי ולאורחי כבית משך שבוע המסיבה.

12– ג´ורג´י

ג´ורג´י הקומישינר הוא כושי ענק שמזכיר במבט ראשון פנתר שחור וגמיש. הוא לובש חולצות לבנות ומעומלנות, מקפיד הקפדה ייתרה על קו הגיהוץ בקדמת מכנסיו, נעלי העור השחורות שלו מבהיקות עד גוזמא, ושעון הרולקס שעל ידו מזויף. אני קולט שטויות כאלו בשיט. הוא נולד וגדל באטריקר, הכפר שלידו הוקם אתר וארה-פורו. חלק משטחו של האתר נחשב מדורות לשטח שבשליטת משפחתו, ותחת פיקוחו, ומכאן כינויו ´הקומישנר של וארה פורו´. יזמי האתר קיבלו אותו בעיסקת חבילה עם השטח. הוא מונה לאחראי על אתר הבנייה, ואחר כך על צוותי ההקמה, ולאחר שנתיים מוצלחות נוספות קודם לתפקיד מנהל התפעולי ה COO. תפקיד שאכן הביא משכורת משופרת והטבות נילוות כמו טיסות במחלקת עסקים ורכב שטח, אבל (פלט ג´ורג´י אנחה מעושה) "אנחנו משפחה גדולה, הרבה אחים, הרבה דודים, הרבה ילדים קטנים שלא יכולים לעבוד, אני צריך לדאוג לכולם סניור, ומה כבר נשאר לי מהמשכורת הזאת? – רק חובות"
זה היה ביום שישי אחד, מעט אחרי שאישרתי לליכטמן את האתר שלו. הוא הגיע במיוחד מברזיל כדי לקשור את הקצוות ולסגור את כל הפרטים הטכניים שנגעו לאירוע. ישבנו בבית קפה, וניצלנו את השעות האחרונות לפני הטיסה שלו חזרה לברזיל כדי לסגור עניינים אחרונים, או מדויק יותר – לדון ב"תקציב הסודי" שדרש לכיסוי ´הוצאות מיוחדות´ שעליהן לא מקבלים חשבונית. כשבררתי במה מדובר קירב פיו לאוזני עד שריח הטבק שלו מילא את נחירי, והסביר בטון מתקתק ומאיים כאחת:
"האורחים של סניור יירצו ללכת לקרניבל בסלוואדור לא? בטח יירצו, זה קרניבל הכי טוב בבאהייה, הכי טוב בברזיל, ואל תאמין למה שאומרים לך – אין שם שום אלימות! לאף אחד מהתיירים החמודים שבאים לרקוד קצת סלסה לא גונבים את הארנק, ואתה יודע למה? ג´ורגי´ יגיד לך למה אמיגו, כי כל סלבאדור יודעת שהתיירים החמודים האלו הם אורחים של ג´ורגי, זה למה. זה שווה משהו, אתה לא חושב? ושהאורחים של סניור, ירצו, למשל, בחורה, הרי זה טבעי בסך הכול, מי ידאג שהם יקבלו רק את הצ´יקיטות הכי נקיות בבאהייה? דלפק הקבלה? הצחקת אותי, זה מלון אקולוגי, אנשים באים לעשות שם מדיטציה, או למשל, עוד דוגמא קטנה, מה יעשה סניור כשיתחשק לו ולחברות החמודות שלו להיות קצת "בגבוה" הא? אתה מבין מה אני אומר?, מי יהיה ה"קנדי מן" שלו בוארה פורו אם לא ג´ורג´י?"
שוכנעתי כבר לפני כן שהוא האיש שלי. ושאוכל בעזרתו להגשים את הדברים שרציתי להספיק בזמן שעוד נותר לי. כי "להתחיל מחדש" כמו שאמר לפני שנפרדנו, "יכול אדם גם בנשימת אפו האחרונה" הרגשתי באותה שנייה שהוא נשלח אלי בדיוק לצורך זה,. לא היה לי עדיין מושג מה זה אומר, אך כבר ידעתי שלג´ורג´י זה יהיה תפקיד מרכזי בהתחלה החדשה הזו שלי.