מסוכנת ~ פרק שני

קוראים לי ביי צ'רי,
אני בת 15,
ואני מסוכנת.

אלו היו המילים האחרונות שלי.

לא הרבה זמן אחרי זה…
אבל הסיפור שלי לא מתחיל כך,
הסיפור שלי מתחיל בעיירה קטנה בנורת' פיין,
ביום רגיל אחד, לא בהיר ולא סוער,
פשוט יום רגיל.
ביום הרגיל הזה קרה משהו נורא.
באותה דקה גורלית שבא אני נולדתי,
פתח אורגון וצבאו מלחמה,
וכבשו שניי איים נוספים.
אימי גססה והספיקה לתת לי רק את שמי,
"ביי…" לחשה, כך סיפרו לי.
כנראה שזה מה שהספיקה לראות ממני לפני שצנח ראשה וליבה נדם.
את צבע שערי.
זה הכל.
אבא שלי מת ממחלה נפוצה.
לבסוף נשארתי רק אני.
בבית היתומים.
לבד.
רק אני מול הנערים שנהגו להציק לי.
אבל אני רק שתקתי,
התעלמתי מהם.
כי ידעתי דבר אחד.
הם לא שווים את זה.

לפני שלושה ימים,
מאדאם ביאטריס שמנהלת את בית היתומים קיבלה מכתב.
מכתב שדורש ממני לעבור מבית היתומים שבו התגוררתי בחמש עשרה שנים האחרונות.
המכתב דרש ממני לעבור מתחת חסותה של מאדאם ביאטריס לחסותה של מאדאם בנט.
מאדאם בנט היא אישה מבוגרת, נוקשה וחסרת פחד.
אלו היו הגדרות של מנהיגה בעולם שלי.
מאדאם ביאטריס לא יכלה לשמור אותי איתה יותר משום שהייתי, איך לומר?,
קצת בעייתית, אם אתם מבינים מה זה אומר…
מאדאם בנט היא המקימה והמנהיגה של אירגון ה"מרתף",
המרתף הוא בעצם מרתף ישן שמשמש מפקדה לאירגון.
מטרת היארגון היא למרוד באורגון, ולנסות להפיל אותו מהשלטון.
עד לפני חצי שעה בדיוק,
העיניים שלי היו בצבע חום אפרפר,
כמו של כל האנושיים.
אבל מאותו רגע שהרמתי את ראשי והבטתי במאדאם בנט,
העיניים שלי שינו את צבעם לצבע הים.
בעולם שלי יש לנו ים אחד הוא מחבר בין כל 5 הממלכות,
שלוש מהן נשלטות בידי אורגון.
השתיים האחרות נשלטות בידיי המלכה ורה.
ורה היא אחותה הצעירה של מאדאם בנט,
אבל מאדאם בנט בחרה לא לשלוט אלא להגן.
היא העדיפה חיים של פעולה והרפתקאות לעומת חיים של אושר ופינוק.

קוראים לי ביי צ'רי.
אני בת 15 (וחצי),
יש לי שיער חלק בצבע ביי דובדבן ועיניים בצבע של ים.
אני בגובה ממוצע של מטר ו-65 ס"מ.
אני גרה במדינת נורת' פיין תחת שלטון האורגון.
בראש האורגון שולט מלך המסוכנים.
מסוכן הוא כמו בן אדם פשוט שיש לו כישרון משמעותי, משהו שאי אפשר להתעלם ממנו.
יש שמועה שאומרת שלמלך המסוכנים יש כישרון נוראי.
ההבדל החיצוני היחיד שמבדיל בייננו לבין האחרים הוא צבע העיניים שלנו. בגוון כחול או ירוק.
העיניים של האנושיים הם חומות.
חוץ מהמסוכנים יש את המורדים.
המורדים ניחנים בכישרון אחד, כישרון להרוג.
הם משרתים את המלך.
הדבר היחיד שמבדיל אותם מאיתנו הוא צבע העור שלהם,
הם שזופים.
משהו שביליתי אפשרי כאן משום שכל השנה חורף…
הקור העז והבלתי נפסק גורם לחיינו להראות כמו סרט אילם.
הכל שחור, לבן ואפור.

קפוא כאן.
הכל קפוא ונוצץ.
אבל לא כל מה שנוצץ הוא דבר חיובי,
כי כולנו נאלצים לבלות את חיינו בין הרים לבנים,
בלי כל שינוי,
חיים קפואים.