מנוגדות- פרק 1,חלק א'

טארה~
ההתחלה הזו היא לא בדיוק אומנותית, אבל זה מה יש. העניין הוא,שאני מאוד אוהבת לכתוב, אבל ההתחלות שלי משעממות. אימא שלי תמיד אומרת שאני מוכרחה להיות סופרת יום אחד, אבל בינינו.. זה ממש לא משהו שאני רוצה לעשות.
♦♦♦
שמי טארה,ואני גרה בלונדון. יש לי חברה בשם אליס, אבל השם המלא שלה הוא אליסה. אבל זה לא השם שהיא רוצה,אז אני קוראת לה אליס.
לאליס יש המון אחים גדולים ומעצבנים. הם גרם בדירה מושכרת קטנה, בערך 10 קילומטרים ממגדל לונדון.
יש לה רק אבא. היא סיפרה לי שאימא שלה מתה כשהיא הייתה בת 3.
אני בחיים לא הייתי מסוגלת לחיות בלי אימא.
אליס חברה ממש טובה, אבל אנחנו לא תמיד מסכימות על דברים. לעשה,אנחנו לא מסכימות על כלום,חוץ מזה על ששתינו חברות נהדרות.
אליס מתלבשת בצבעים משעממים כמו סגול,כחול קטיפתי,שחור,סגול,כחול ושחור. באמת,אני לא מבינה איך אפשר להתלבש ככה כל יום. אליס מאוד אוהבת רוק כבד קלאסי. אני שונאת את המוזיקה הזו.
אמרתי לה שתתחיל להתרגל למשהו נורמלי כמו זמרים אנגליים שמנגנים על גיטרה, שהם גם מתלבשים נורמלי (לשם שינוי).
אליס מתלבשת בעיקר בגופיות ובמכנסיים קצרים. לפעמים גם היא שמה עגילים ענקיים שגדולים יותר מכף היד שלי. ויחסית לבת 15 יש לי כף יד מאוד רזה,אבל גדולה.
אבא שלה הוא מפקד בצבא הבריטי. המפקד של המטבח.
אני תמיד אומרת לאליס שהיא אנורקסית,ותמיד כשאני אומרת לה את זה היא אומרת שזה הדבר הכי יפה שאמרו לה אי-פעם. טוב,אם להגיד את האמת,אליס לא אנורקסית,אבל היא נראית כמו אחת כזו.
אני,לעומת אליס,אוהבת מוזיקה קלאסית אנגלית. ואני גרה בסמוך לארמון בקינגהם, בוילה גדולה.
יש לי שתי אחיות: היידי ונורה. נורה בת 20, והיא עובדת אצל המלכה באופן זמני. והיידי בת שלוש, והיא מציירת ממש כמו ילדה בגילי.
אבא שלי גם עובד אצל המלכה,ואימא שלי עובדת במוזיאון הטבע והמדע. אנחנו תמיד מקבלים הנחות ומבצעים לכל מיני מקומות,כי ההורים שלי עובדים באתרים חשובים.
אני שונאת גופיות ומכנסיים קצרים. אני לרוב לובשת שמלת מיני בצבע לבן,עניבה אדומה,נעלי בובה ורודות, גרביון לבן,שתי צמות ארוכות ובלונדיניות הקשורות בסרטים אדומים,ועיניים כחולות קטיפתיות הממוסגרות במשקפיים. הכי קרוב לקצר שלבשתי אי-פעם זה מכנס שלושת-רבעי.
ההורים שלי היו מרתקים אותי לבית לשבוע אם הייתי יוצאת למסיבה בכיתה,גם אם שאלתי אותם אם זה מותר. אם לומר את האמת,ההורים שלי לא אוהבים את אליס. הם אומרים שהיא לא מחונכת ושהיא תגמור או בתור מנקת רחובות או בכלא. אבל אני אוהבת אותה,אז למי אכפת.
טוב.. אני בטח משעממת אתכם עד מוות..
♦♦♦
"אין מצב! לא! זה לא קורה לי! .." צעקה אליס מעל כל ההמולה שבכיתה.
"מה קרה?" שאלתי, בעודי בודקת את הטעות המעצבנת שלי בטופס,שבגללה קיבלתי 99.
"נכשלתי," לחשה אליס.
"לא יכול להיות.. כמה זה?" אמרתי וההצתי על הטופס שלה.
"הורים יקרים שלום,לפניכם תוצאות המיצ"ב בכימיה.. בלה בלה בלה.. ילדתכם אליס קיבלה.. 12?!"
"כן," אמרה אליס בקול עגום.
"את אלופה בכימיה! לא יכול להיות!"
"דווקא כן. עובדה: חוויתי את זה על בשרי ועל טופס המבחן," אמרה אליס באותו קול עגום.
"תבקשי לעשות מיצ"ב חוזר?"
"אי אפשר! את לא זוכרת מה גברת מדלין אמרה לנו לפני חודש?!"
"אה,נכון.."
'ואני חשבתי שהציון שלי מעצבן,' חשבתי לעצמי.
"את יודעת מה? אם את מפחדת לבוא הביתה, בואי איתי למסעדה.. אימא ואבא נתנו לי כסף לאכול שם, והם נתנו לי תוספת כסף כדי לקנות לעצמי מאפה למחר. אבל אני יכולה להסתדר בלי מרץ הסוכר שלי."
"תודה!" היא אמרה בשמחה.
♦♦♦
"האוכל נפלא,לא?" אמרה אליס מבעד לערימת הצ'יפס שלה.
"נכון!" אמרתי,בעודי חותכת את צלע העוף. "אני חייבת לאכול פה גם מחר.."
המשכנו לאכול.. אני לא יודעת כמה זמן,אבל עשינו את זה. עד שהתפוצצנו.
"אני בקושי יכולה ללכת," אמרה אליס וחיקתה הליכת דוב גריזלי שמן במיוחד. צחקתי. אליס תמיד יודעת לעשות לי הרגשה טובה.
נשמע צלצול טלפון. "אוי,סליחה.." אמרה אליס ושלפה אותו מהכיס.
"הלו? מי זה? מה אתה רוצה?
אוקיי." אמרה אליס ונשמעה כמו מישהי שמתאפקת להסתיר את התרגשותה. "מחר ב-17:30 בבאולינג? סבבה.. ביי!"
"מה קרה?" שאלתי.
היא הסתכלה עליי במבט משוגע.
"יש לי דייט!" היא צווחה.