מנדלבאום בלש פרטי – פרק 2
"לקרוא לדין?" שאלתי.
"כן" אמרה גאלה.
"אפ אפ אפ! אני הבלש!" אמר יניב (גרי) "כן, תקראי לו" השלים.
צחקתי. "גם הרגל מהסדרה?"
"אה אה אה אה אה…" מלמל. "טוב, כן. אז מה? אני מאוד דומה למנדלבאום!"
צחקתי שוב ורצתי לקרוא לדין.
"יו! דין!" קראתי לעברו.
"כן" אמר בעודו מתקרב אליי, ומסרק בידו את השער כאילו שהוא מתחיל איתי או משהו. וכל זה מלווה בחיוך דיבילי של אדם שבטוח שמתחילים איתו.
"דפקט…" סיננתי.
"מה?" אמר בבהלה.
"דפקט" אמרתי בקול רם יותר. "תקשיב המרצה על למה לא כדיי להתחתן רוצה לדבר איתך" אמרתי. "כנראה הוא חושב שתהיה מושא הערצה לבנות כמו שפרה" ליגלגתי.
"חה חה חה" אמר בטון קצת מאוכזב.
"בוא" אמרתי לו. הוא הלך אחריי עד שהגענו לחדר. נכנסנו.
"זה דין" אמרתי.
"שלום דין-דונג" אמר יניב.
"זה דין" אמר דין.
"נו, כמו שאמרתי דין-דונג" אמר יניב.
"סליחה שאני מפריעה לויכוח הדיבילי שלכם, אבל יש לנו משהו לעשות" אמרה גאלה לגרי.
"מי זאת?" שאל דין, ושרק.
גילגלתי עיניים. "גאלה. דודה שלי. יש לה חבר" מיהרתי לתרץ, כדיי להציל את גאלה מהסבל של החיזורים של דין.
גאלה חייכה אליי בתודה.
"אז ככה, אנחנו חושדים בך שגנבת את הדברים שניגנבו" אמר יניב.
"אה. טוב, תבטל את החשד. שכחת את החוק של הגנבים? תמיד 'לגנוב' מעצמם וליד אחד לא לגנוב, כדיי שיחשבו שזה הוא" אמר דין, דופק באצבעיו על ראשו כדיי לסמן "תחשוב קצת!".
ואז גאלה העלתה את ההשערה של גרי.
"זה נכון, ודווקא בגלל זה. כי אתה יודע שזה מה שנחשוב ולכן לא נעלה עליך!"
"אני אמור להודות עכשיו?" שאל דין.
"אההה דין-דונג, כדיי לך להתוודות, או שאאלץ להשתמש ששיטות החקירה שלי"
"טוב" אמר דין.
"אז אתה גנבת את הדברים, אה, פישר?"
אמר יניב.
"כדיי לך להתוודות, פישר!"
אמר יניב.
"תעשה את זה מהר, אני לא רוצה להיות קיצוני יותר, פישר!"
כולנו צחקנו, וגם יניב.
"טוב נו תתוודה כבר, מיטונף קטן!" אמר יניב.
"זה לא אני, אבל אני יודע מי זה…" אמר דין בחיוך תחמני.
תגובות (2)
המשך!!!!
המשךךך