מן גורל שכזה – פרק 3

הוא קירב את שפתיו לאוזני ולחש "את חייבת להרוס כל דבר יפה שקיים?"
נשמתי לרווחה. זה היה ג'ורדן, שכנראה שם לעצמו מטרה לעקוב אחרי לכל מקום.
"למה אתה מתכוון?" הסתובבתי אליו והתנתקתי מזרועותיו.
"אני לא מאמין שאני צריך להסביר לך." נאנח ביאוש. "הסתכלי עליה." החווה בידו לכיוונה של לילי, שנראה שלא שלטה בעצמה ורקדה מלאת אנרגיות.
"כן, אני לא מבינה מה הבעיה." התפלאתי, אך הוא הסתובב והלך, מבלי לענות לי.
הבית התרוקן אט אט מתלמידים, שכעת מילאו את החניה והתכוננו לחזור לביתם. חיפשתי בעיני את לילי. היא עמדה לא רחוק ממני ונשענה על ג'ורדן.
התקרבתי אליהם, "אפשר להציע לכם טרמפ?" שאלתי. לילי הנהנה בעייפות וג'ורדן הסכים במורת רוח, הוא לא נראה מרוצה מהעניין, אך כנראה שלא היתה לו ברירה, משום שלבסוף נענה להצעתי.
ג'ורדן התיישב לצידי במושב הקדמי והניח ללילי להשתרע לאורך המושבים האחוריים ולהרדם.
"למה את מתנהגת ככה?" שאל בשקט וכמעט שלא שמעתי אותו.
"מה זאת אומרת 'ככה'?" שאלתי בקרירות והתרכזתי בנהיגה.
"ככה… כאילו הכל ריק וחלול, כאילו שאין שום דבר מעבר לחיצוניות, ורק הקליפה חשובה." ניסה להסביר את עצמו וערבב מושגים שונים.
עצרתי את המכונית מול ביתה של לילי ועיני ננעצו בעיניו הכהות. "נכון, אין שום דבר מעבר." אמרתי ושברתי האוירה המוזרה ששררה במכונית.
הוא יצא מהמכונית בשתיקה ועזר לי להעיר את לילי ולהובילה לביתה.
"אני אמשיך מכאן." אמר ג'ורדן.
"בטוח?" שאלתי בספקנות.
"בטוח." אישר, הפנה אלי את גבו והלך.
כל הדרך לבית ולפני שנרדמתי, דבריו של ג'ורדן הציקו לי, אך לא הצלחתי לרדת לסוף דעתו.
סוף השבוע חלף, וביום שני לאחר שהשיעור הראשון הסתיים. לילי נגשה אלי במהירות, "אני נורא מצטערת על הכל." היא התנשמה. "אני יודעת שאת לא אשמה בכלום, אבל מייק מאוד כועס עלייך ו-"
עוד לפני שסיימה את דבריה, מייק לפת את זרועי בחוזקה והוביל אותי אל מחוץ לכיתה.
"מה אתה חושב שאתה עושה?" שחררתי את זרועי ושאלתי באיפוק שכפיתי על עצמי, לאחר שסגר מאחורינו את דלת הכיתה.
"מה את חושבת שאת עושה?" שאל בזעם, "הסתכלי מה עשית ללילי, הרסת את כל התמימות שהיתה בה!" צעק עלי.
"אני לא הרסתי כלום! רק הפכתי את לילי לטובה יותר!" אמרתי והתגברתי על הדחף לנענע אותו הכתפיו שיבין כבר.
"לא, לא, לא." הוא מלמל והחל להלך מצד אחד של המסדרון לצידו השני. "את לא מבינה שאהבתי את לילי דווקא בגלל מה שהיא היתה! בגלל הביישנות שלה, בגלל שלא היתה כמוך וכמו כולן!" הוא הביט בי והתיישב על הרצפה ביאוש"
"אהבת?" פלטתי נחרת צחוק, "כן בטח, אהבה." סיננתי בבוז.
"כן, אהבה." אמר בפשטות וחזר לכיתה.
חשתי בחילה,אך התגברתי וצעדתי בגב זקוף לכיתה ותפסתי את מקומי.
לילי הסתובבה אלי ולחשה, "אני מצטערת." הנדתי בראשי והמורה לביולוגיה, מיסטר ג'ייסון נכנס לכיתה.