ממסיבה למסיבה: פרק שני

המוזיקה מכה באוזני, והאלכוהול מנסה למצוא את דרכו חזרה, אך אני לא נותן לו.
הייתי צריך להישאר בבית היום, או לפחות ללכת אחרי שהראתי נוכחות, אנשים היו מאמינים שברחתי עם איזו נערה יפה, או שהלכתי למסיבה אחרת.
משום מה, חשבתי שהיא תהיה פה, הנערה משבוע שעבר, הפיכחת לחלוטין במסיבה מלאה שיכורים, והיפה בצורה מכאיבה, בעולם שמלא באנשים ממוצעים.
"מחפש מישהי?" קול שואל מאחורי, ולרגע, אני חושב שזו היא, הנערה מהפעם הקודמת, אך אני מגלה שאני טועה במהרה.
היא בערך בגובה של הנערה ויש להן מבנה גוף די דומה אך היא לא יפה כמוה, ותאמינו לי, זה חשוב הרבה יותר מאשר כול השאר, כי הדבר היחיד שאני בדרך כלל זוכר זה את הפנים של הנערות מהפעם הקודמת, לא את מבנה הגוף שלהן, ואפילו לא את הגובה, לעזאזל, רוב הסיכויים שאני אפילו לא יכול להגיד לכם מה צבע השיער שלהן ומה הן לבשו, אבל הפנים, אני תמיד זוכר אותן בסוף, גם אם כול שאר הערב מטושטש יותר ממני אחרי בקבוק של אלכוהול.
"כן." אני מחליט שלא יזיק לשאול, וגם אם היא לא מכירה אותה, אני מניח שזה לא יהיה גרוע כל-כך להעביר לילה בשתייה עם נערה כמוה.
"בערך בגובה שלך, עם עיניים כחולות-אפורות שקשה לשכוח ו-" לא הצלחתי לסיים את המשפט, בעיקר בגלל שלא זכרתי כמעט דבר מלבד אותן עיניים, לעזאזל, הן הביטו לי אל תוך הנשמה ולאחר שהלכו, הן השאירו אותי חלול.
אך הנערה כנראה הבינה על מי אני מדבר, משום שניצוץ נחלק בעיניה, והחיוך על פניה גדול.
"כן, אני מכירה, תפגוש אותנו שם, עוד חמש דקות." היא אמרה והצביע על שפה קטנה ליד הדלת, רציתי להגיד משהו, אולי תודה אולי דבר מה אחר, אך היא כבר לא הייתה שן כאשר הסתובבתי בחזרה אליה.
"אני מניח שנתחיל ללכת." מלמלתי לעצמי, והתחלתי לפלס את דרכי אל הספה, אשר הייתה בקצה השני של החדר, והדרך אליה מלא במכשולים, לרגע הרגשתי כמו גיבור בסרט או ספר, אחד שהולך למצוא את אהובתו אחרי שהם לא התראו שים, ואז נזכרתי שאני רק שיכור שמחפש נערה יפה שאפילו את שמה הוא לא יודע.
"חתיכי." קול צעק באוזנו, והוא ידע כי זו הנערה ממקודם, לאיש חוץ ממנה לא היה קול מעצבן כל-כך.
"תראה את מי הבאתי לך." היא ממשיכה לצעוק ואני מניח שהיא הספיקה לשתות כמה שוטים עד שהיא הגיע לכאן.
לידה עמדה הנערה משבוע שעבר, היפהפה, ניסיתי לחקוק אותה בזיכרוני, למקרה שלא אראה אותה עוד לעולם, כי כאלה הן חיי המסיבות, בשלב מסוים נמאס לך, ואתה עוזב אותן, וכך גם היא תעזוב יום אחד, ורק אני אשאר פה לבד, כי אני לא יודע לעזוב.
"היי." היא אמרה במין אדישות, היא נראית לא שייכת לפה, היא נראית טובה מידי בשביל מסיבות כמו אלו ואנשים כמונו.
"את יפה יותר מבפעם הקודמת." המילים פשוט פרצו מפי, אני לא כל-כך בטוח למה, אבל זה פשוט קרה.
"ואתה נמוך יותר." היא ענתה סורקת אותי במהירות, ומחייכת לעצמה, היא יפה כשהיא מחייכת אפילו כשזה רק חיוך קטן כמו זה.
"האמת היא שאת גובהה יותר." אני אומר ומביט על נעלי העקב לרגליה, אפילו עם העקבים הגבוהים שלה היא בקושי מגיע לי לכתפיי.
"אופס." היא אומרת ומצחקקת לרגע, ורק אז אני שם לב לכוס בידה, מתברר שהיא התגברה על הרתיע שלה מאלכוהול.
"אז, מה אתה עושה כאן?" היא שואלת, ואני מוכן להישבע שהצחקוק השיכור שלה הוא הדבר הכי מדהים שיש בעולם הזה.
"בדיוק מה שאת עושה," אני עונה לה. "נהנה מהחיים." אני מרים את הבקבוק לכיוונה, ולאחר מכן לוקח לגימה ארוכה.
"אני לא כאן בשביל זה." היא מנסה להישמע רצינית, אך היא לא מצליחה בכך ופשוט פורצת בצחוק.
"אז מה את עושה כאן?" אני שואל גבותיי מורמות, והאמת היא, שבניג לכול שאר הפעמים כאשר אני רק מעמיד פנים שאכפת לי, אני באמת רוצה להבין אותה, או לפחות חלק ממנה.
"פשוט מעבירה את הזמן." היא אמרה וחייכה אליי, ולפתע, היא נמשכה משם, ראיתי את חברה תופסת בידה רק שנייה לפני שהן נעלמו, ולא יכולתי לראות אותן יותר.
אני לא יכול שלא לתהות, האם נמשיך להיפגש ככה? רק לזמן קצר ובלי אפשרות אמיתית להכיר?