ממסיבה למסיבה: פרק ראשון

אני מניחה שלא הייתי אמורה להיות פה, לעזאזל, אני בטוחה שאני לא אמורה להיות פה.
אני לא מתאימה למקום הזה, לאנשים הללו, למען כל הטוב שבעולם הבגדים שלגופי אפילו לא שייכים או מתאימים לי, הם צמודים מידי, חושפים יותר מידי בשר ושייכים לחברה הכי טובה שלי
זה היה הקטע שלה, אתם יודעים, כול המסיבות, האלכוהול, הצפיפות, זה התאים לה, בעיקר בגלל שהיה לה זמן ומספיק כסף בשביל לארגן את כול המסיבות הללו.
"את נראית כמו ככובת קולנוע." מישהו לוחש באוזני ואני מסתובבת מתוך סקרנות, יודעת שאני צריכה פשוט להמשיך ללכת, אך אני משועממת, והוא הראשון ששם לב אליי פה.
"ואתה נראה כמו מישהו שאני לא אמורה לדבר איתו." אני עונה, קולי אדיש ועיניי סורקות אותו, הכרתי אותו, אך רק הכירות שטחית, הוא אהב לשתות, להמר, קצת מהכול כפי שאבי היה אמור.
"פוחדת שלא תוכלי להתמודד איתי?" הוא שואל, חיוך זאבי על שפתיו וגבותיו מורמות.
"תעשה לי טובה," אני אומרת ונועצת אצבע בחזו. "אתה כל-כך שיכור שאתה בקושי עומד." אני מוסיפה ומחייכת כאשר הוא מאבד את השיווי משקל לרגע.
"ואת כל-כך פיכחת שזה ממש כואב לי." הוא אומר וכאשר אני פותחת את פי לומר משהו הוא מכניס קשית אל תוך פי, ולפני שאני מבינה מה קורה, אני כבר מסיימת חצי כוס של מה שזה לא יהיה שהוא דחף אל תוך פי, מה שבטוח, זה אלכוהול, אני מזהה זאת לפי הצריבה בגרוני.
"היי!" אני צועקת כאשר אני מבינה מה אני עושה, אך במקום לכעוס, אני מצחקקת משום מה, אני מניחה שזה בגלל שמעולם לא ידעתי לשתות.
הוא מביט אל תוך עיניי, והוא החל להתכופף לכיווני, אני לא בטוחה מה הייתי אמורה לעשות, אך לא עשיתי דבר, פשוט עמדתי שם בזמן שהוא רכן אליי ונישק אותי.
"אני חייבת להגיד שאתה די טוב בזה." אני אומרת לאחר שאנחנו מתנתקים ואני לא יכולה שלא לצחקק, אני שיכורה מצחקקת, עוד דבר נורא שכדי לזכור לגביי.
"תודה." הוא עונה ונראה שהוא חוזר לסיבוב שני, אבל אני לא מטומטמת או שיכורה מספיק בשביל כל השטויות הללו.
"ואני גם חייבת להגיד לך, שאתה לא טוב מספיק בשביל להמשיך." אני אומרת וזזה ממנו, המבט הפגוע על פניו גורם לצחוקי להתחזק, ואני נשבעת, שאם היה מקום כנראה הייתי שכובה על הרצפה מצחקקת עכשיו.
"העדפתי אותך פיכחת."הוא אמר וקימט את אפו, הוא היה חתיך, אני חייבת להגיד, במין דרך חסרת מאמץ כאץ, כזו אבל לא ממש הטיפוס שלי, לעולם לא אצא עם מישהו שממש יבוא למסיבה כמו זו, וזה מה שמרתיח את אליזבת תמיד, היא אומרת שאם לא אמצא פה את נסיך החלומות שלי לא אמצא אותו בשום מקום אחר, אז נכון, הנסיך שלי כנראה יעדיף אופנוע על גבי סוס, ומסיבות במקום נשפים, אבל לפחות יהיה לי נסיך.
"כן, אבל אז זה הכאיב לך, ועכשיו, אני עומדת להיות שיכורה ורחוקה מכאן." אני אומרת בצחקוק, והוא מנסה לתפוס את ידי שלא אברח לו, אבל כבר מאוחר מידי, אני ברחתי, והאנשים הסתירו אותי כך שהוא לא יכול היה לעקוב אחריי.
זה היה הערב הנחמד ביותר שהיה לי עד עכשיו, והכול בזכות השיכור שכנראה לא יזכור את פניי בבוקר.