מלאך שומר-פרק 3

הרגשתי כל כך מושפלת. לפתע הרגשתי זרועות חסונות מחבקות אותי חזק חזק , תומכות הוא השעין את ראשי על כתפו ואכן היא ניחמה, הדמעות, לא הצלחתי לעצור אותן, ייבבתי בקול, "ששש" לחש אלי ריי בנחמה אך ידעתי שהוא מתכוון 'תבכי תבכי זה בסדר' איכשהו פשוט ידעתי וכך עשיתי, פשוט בכיתי על הכתף החסונה של ריי,היינו צמודים כשרק פוך נוצות אחד מפריד בינינו לבי החסיר פעימה ולאט לאט נרגעתי אך ראשי נשאר על כתפו ועצמתי את עייני ,,,
_________________
'זה הזוי לגמרי' חשבתי לעצמי בעודנו יושבים על הספה בביתו לבושה בז'קט ובוקסר נקי שלו צופים במשחק כדורגל שותים תה ירוק 'מי חשב שאני ישתה אי פעם תה ירוק?! כמובן לא אמא!ומי חשב שאי פעם אני יראה כדורגל ואהנה מזה?! כמובן לא אבא ' המחשבה גרמה לי לצחקק
"מה כל כך מצחיק"? שאל אותי ריי שישב לידי כשהבחין בכך,
"זה" אמרתי והצבעתי סביבי, טיפת תה נשפכה בחלקלקיות על הספה היקרה, פניי החווירו מיד קמתי "אני מתנצלת" ביקשתי את סליחתו הרגשתי אבודה וטיפשה ' טיפשה טיפשה טיפשה, כככה הוא מארח אותך וכבר את הורסת לו את הבית טיפשה, סתומה,"קראתי לעצמי בקריאות גנאי "אני ינקה " ובאתי לקום לעבר המטבח אך ידו של ריי סובבה אותי חזרה,
"את לא צריכה לנקות את זה, זה בסדר, אני ינקה אחר-כך "הוא חייך אלי בכזאת חביבות, 'מסכן, הוא צריך להתמודד איתי' חשבתי "אבל זה הבלגן שלי "דרשתי וניסיתי להשתחרר מאחיזתו החמימה,אך לשווא, לפתע חיוך זדוני על פניו וראיתי את ידו עם הכוס מוטת "לא" חרישי פלטתי מנסה למנוע את הנגרם, מעט מהתה של ריי נשפך על הספה היקרה,
"עכשיו זה הבלגן שלי " אמר גאה בעצמו, הבטתי בטיפות התה על הספה, הצטערתי עליה, הבטתי בו ובחזרה בטיפות וחוזר חלילה "לא חבל עליה" הצבעתי על הספה "זה ישאיר כתם,מניסיון" הצטמררתי ונזכרתי בעונש שקיבלתי על שפיכת התה של ה'בעלים' הקודמים שלי
"גם אם זה ישאיר כתם, זה יהיה משהו שאני רוצה לזכור"' החיוך הדיבילי הזה' הבטתי בו מחייכת בעצמי ' אני יכולה להתמכר אליו' הרהרתי בייני לבין עצמי "ותני לי ללמד אותך שיטה" המשיך, ריי הכניס את כף ידו לשרבולו בעודי מנסה להבין מה הוא עושה, הוא ניגב את הספה עם שרוולו כמו שאני הייתי מנגבת את אפי המנוזל כשבכיתי בילדותי. צחקתי , עכשיו באמת אחרי כל כך הרבה זמן שלא עשיתי זאת
"ישן" עקצתי אותו עם פרצוף עקום אך בפנים חיוך ענקי. והתיישבתי חזרה במקומי על הספה רק הפעם מעט קרוב יותר אליו.
"כזה אני "אמר ריי עם המבטא הבריטי הכבד שכל כך נמסתי ממנו ,והחיוך הזדוני המתוק שלו.
"כןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןן" ארוך כזה של ניצחון בקע בגרונו ואני הצטרפתי "אר-ס-נל,אר-ס-נל,אר-ס-נל" משתגעים לנו מהניצחון המוחץ נגד לידס יונייטד , למרות שלא היה לי מושג עד עכשיו שארסנל הוא קבוצת כדורגל-חשבתי שזה מותג מסתבר שזה המותג שלי מעכשיו , התחלתי לצחוק, על כל הפעמים האלה שלא צחקתי,לצחוק עלי,לצחוק עליו, לצחוק על לידס יונייטד, ואפילו על ארסנל,לצחוק על החיים,לצחוק על אתמול בלילה,לצחוק על טום, לצחוק על כל ה'בעלים' הקודמים, לצחוק על 'המשפחה' שמעולם לא הייתה לי, ואז התחלתי לבכות, דמעה ועוד אחת ועדיין צוחקת בין ייבבה, ומנסה לנשום, החזקתי את בטני חזק כי הרגשתי שהיא עוד שנייה תתפוצץ,ואז נשברתי , נזכרתי באבל, בהכול, בכל מה שהדחקתי בחיים שלי, הוא עדיין צחק וצעק, לקח לו שנייה או שתיים להבין שבשבילי השמחה דעכה,שאני כבר מיציתי את מכסת הצחוק לעכשיו, שאני על הספה וראשי בין ברכי וכתפי רועדות, ובאחת גם השמחה שלו דעכה,והרעידות שלי היו בין זרועותיו כרגע,
כשנרגעתי מעט מלמלתי לו אני מצטערת עלוב כזה.
"היי " הוא הפנה את מבטי אליו "את לא צריכה להתנצל ,את מבינה ?" הוא הביט לתוך עייני ואני הנהנתי בציות מביטה לתוך שלו, ושם, בעייניו ,ראיתי אותי בקטן, אותי המבוישת,אותי המנופחת מבכי, אותי אשר הוא הציל, ניסיתי להתנתק מעייניו אך לשווא,הייתי מהופנטת מהירוק הזה. מהמבט הזה, היה לי שקט בראש לא יכולתי לחשוב על שום דבר אחר,הבטתי בעיניו קרוב יותר הוא הביט בשלי קרוב מאוד מנסה להבין מה מתחולל בראשי, עכשיו הבטתי בשפתיים החושקות שלו כל כך רציתי ל "תגיד מאיפה המבטא שלך "?