ממלכה מפורקת-ילידי היערות: פרק 5
האימונים נמשכו כמה ימים עד למבחן הסופי שממנו יצליחו רק ארבעה מתוך השישה, בין הדברים שאימנו אותנו בתוך חבורה היה ציד, מדורה מוסתרת ויעילה וטיפוס. פוליר וטיליה המציאו לי את הכינוי סילוריה, מון אומר שבשפה העתיקה המשמעות של השם הוא המעופפת בגלל המהירות שבה אני יכולה לטפס על כל דבר ולקפוץ ממקום למקום בלי בעיה. אחד המשחקים היחידים לילדים בעיר העתיקה הוא ריצה על החומות הישנות מהקיפו את מבצר המלך, טיליה לימד אותי לדבר את שפת השותקים ומצאנו את זה יעיל ביותר כשצדנו חיות לארוחות שונות, האוכל שהיה בתיק שלי נגמר אחרי היומיים הראשונים בגלל שחלקתי אותו עם טיליה ופוליר. מון, איזס ומורגן החליטו להיצמד לעצמם למרות הבקשות הרבות מצידנו שיצטרפו אלינו בלילות בשביל להעביר את השמירות בקלות. פוליר טפח על כתפי בבוקר כדי להעיר אותי ומיד התיישבתי, שיפשפתי את עיניי וביד אחת דיברתי איתו בעצלות.
'למה השעה המוקדמת פוליר?' שאלתי והוא הצביע על טיליה שישן בנוחות רבה בצד שלהם באוהל, הוא תפס את מקומו של פוליר עם גופו הארוך וגיחחתי בשקט.
'עוד מעט הזריחה, ממילא עוד שמונה קשרים נצטרך להעיר אותו.' סימן לי ויצא מהאוהל בשקט, לבשתי את הגלימה החמה שלי ויצאתי בעקבותיו, הוא הגיע לקצה של היער והתחיל לתפס על אחד העצים, שיערו הנחושתי התנופף לכל מקום וזרועותיו נמתחו מבמאמץ. רצתי לכיוונו והתחלתי לטפס על העץ לידו, עקפתי אותו וטיפסתי עד הצמרת, פלג גופי העליון נמתח מעל לקו העצים ויכולתי לראות את השמיים מתבהרים לקראת הזריחה, שמעתי את רשרוש העלים מהעץ של פוליר ותוך כמה רגעים הוא הגיח מבין הענפים והביט לכיווני, מבטו היפנט אותי והאור הרך גרם לעורו ושיערו להיראות מושלמים. הוא ניתק את קשר העין איתי והביט בשמש שהתחילה לעלות מהכיוון של העיר עתיקה, לא יכולתי לראות אותה בגלל מהרחק הרבה אבל פלטפורמת השמירה שעמדה בגובה רב יותר מאיתנו ניצב לצידנו וראינו את חילופי המשמרות. השמיים התמלאו בצבעי הזריחה וחייכתי, אני זוכרת יותר מידי טוב את הפעם האחרונה שראיתי את הזריחה, צביטה הורגשה בליבי וכמעט איבדתי את שיווי המשקל שלי. רשרוש העצים גרם לשומרים להביט לכיווננו ונופפנו להם לשלום, אחת הדמויות נופפה בחזרה וגופה נראה לי כל כך מוכר, הוא התחיל לסמן משהו בידיו.
'איך האימונים מתקדמים?' הוא שאל, כנראה זיהה את פוליר, הבטתי בפוליר שסימן לו חזרה,
'בנתיים בסדר, המבחן הסופי יתרחש כנראה ביומיים הקרובים.' הוא חשב לכמה רגעים וסימן שוב 'איך אחיך?' שאל והבטתי חזרה בדמות, היא לא ענתה וראיתי את הפרצוף העצוב של פוליר, כאילו הוא מרגיש שמונעים ממנו משהו. הוא ירד מתחת לקו העצים ושמעתי את רשרוש העצים שבימל שהוא התחיל לרדת מהעץ, ירדתי בזריזות והצלחתי לטפוס אותו כשהתחיל ללכת בעצבנות, אחזתי בכתפו והוא הסתובב אליי.
"למה עזבת?" שאלתי בקול שקט כדי לא להעיר את הנערים שעדיין ישנו באוהלים.
'אני לא מבין למה קשה לאנשים להבין שאנחנו תומכים אחד בשני.' הוא סימן במהירות וכמעט שלא הצלחתי להבין מה הוא אמר, הוא המשיך לסמן בעצבנות ולא הספקתי להבין את מה שהוא אומר. אחרי כמה רגעים שלא הצלחתי לתפוס את מילותיו תפסתי את פרקי כף ידו והוא עצר והביט בי בעצב, עיניו נוצצות מדמעות.
"אני יודעת שקשה לך, אבל אתה חייב להבין שאני לא שולטת בשפה שלך עדיין. הכל יהיה בסדר." אמרתי ושיחררתי את ידיו, הוא חייך חיוך עצוב וניגב את עיניו.
'תודה סילוריה.' הוא סימן וחיכתי אליו, טפחתי על כתפו והלכנו לכיוון האוהל שלנו.
"אני אעיר את טיליה, אתה יכול לעשות מה שאתה רוצה כרגע." אמרתי ונכנסתי לתוך האוהל, טיליה תפס את כל המרחב שיכל עם גופו העצום ומצאתי את התנוחה שבה הוא ישן משעשעת ביותר. ניענתי את רגלו ולחשתי את שמו עד שהוא התעורר בבהלה,
"מה, מה?" הוא אמר כמה פעמים עד שחזר לאשתונותיו, הוא הביט בכל מקום וחיפש משהו. "איפה פוליר?" הוא שאל וחיפש מתחת לבדים ולחפצים גדולים שונים.
"הוא בחוץ טיליה, השמש זרחה, אנחנו רוצים ללכת לצוד לקראת ארוחת הבוקר." אמרתי וטפחתי על שוק רגלו העצומה. הוא הינהן ויצאתי מהאוהל בשביל לתת לו זמן להתארגן, התעטפתי בגלימה שלי והלכתי לחפש את פוליר., לא לקח הרבה זמן עד שמצאתי אותו מביט ביער שעמד מצידו השני של המחנה רחוק מהאזור הנקי.
"אתה מבין כמה חשוב שתמשיך את האימונים פוליר? בלעדי האימונים האלה אין לך טעם לצאת למסע אחריה, אתה לא תשרוד יום לבד." שמעתי קול מבוגר מדבר אבל לא יכולתי לראות מאיפה הוא מגיע, פוליר החל לסמן בידיו אבל גבו היה מופנה אליי ולא יכולתי לראות מה הוא אומר. אחרי כמה רגעים הוא הסתובב והתחלתי ללכת ליכוונו כאילו רק הגעתי,
"פוליר, הערתי את טיליה, עוד מעט נלך לצוד." אמרתי והוא נראה מופתע לראות אותי כאן.
'בסדר, כמה זמן חיפשת אותי?' הוא שאל ושיחקתי כחושבת.
"כמה דקות? רק עכשיו חשבתי על לחפש אותך כאן, אתה תמיד בא לכאן כשאין מה לעשות." אמרתי וחיכיתי שיגיע אליי מכיוון שפחדתי ללכת יותר מידי עמוק ביער הגשום, הוא הגיע לקו שלי והתחלנו ללכת חזרה לכיוון המחנה. האחרים כבר התעוררו והתחילו לארגן את הציוד לאימונים של היום, טיליה הביא לנו קשת וחצים וזרק לכיווני את התיק שלי.
"אנחנו במשמרת אוכל כל היום?" שאל ופוליר הינהן, טיליה גער בהתנגדות וגרר את רגליו לכיוון היער.
"אל תהיה כזה טיליה, תחשוב על זה ככה: אם הם היו אחראים על האוכל היום לא היית יכול לאכול בזמן הציד ולמלא את עצמך במקרה ולא נצוד הרבה." אמרתי ופוליר גיחח,
'בדיחה טובה.' הוא סימן וחייכתי אליו חזרה.
"מצחיק מאוד שניכם. קדימה, צריך למצוא אוכל לפני שסונדר מגיע לתחילת יום האימונים." טיליה אמר והחל לסרוק את המקום לסימן של בעלי חיים. הלכתי לבדוק את המלכודות שהצבנו לפני יומיים ומאתי שתי ארנבות ותרנגול בר גדול. חתכתי את המלכודות וקשרתי את השלל על החגורה שלי, חזרתי לנקודת המפגש ופוליר חיכה שם עם שק קטן של אגוזים.
"איזה אגוזים מצאת פוליר?" שאלת והוא פתח את השק הקטן, האגוזים הרגילים בנוסף לכמה בלוטים. "שלל גדול," אמרתי והראתי לו את הארנבות והתרנגול שהסתרתי מתחת לגלימה למקרה של משוטטים. "נאכל כמו שצריך היום, אבל בצהריים נצטרך לבנות מלכודות נוספות למקרה של חזיר בר או עוד תרנגולים." אמרתי והוא הינהן, טיליה חזר עם עוד תרנגול וצעדנו חזרה למחנה.
כשחזרנו למחנה הקבוצה השנייה כבר הדליקה מדורה נמוכה בשביל שנוכל להתחיל להכין את ארוחת הבוקר בשבילנו, הודנו להם והם חזרו לעיסוקיהם של לקיחת ציוד ליום האימונים. טיליה התחיל לפשוט את העור מהארנבות ופוליר מרט את הנוצות מהתרנגולים, החלטנו שנחלק את הארוחה לשתי הקבוצות בצורה שווה אז התחלתי לחלק בשווה את האגוזים שפוליר מצא לשני שקים קטנים.
"איך עוברים האימונים?" קול מוכר שאל אותי וקפצתי על רגליי תוך כדי סיבוב, טימות'י עמד שם עם חיוך רחב ועיניו הדבשיות מברכות אותי בניצנוץ עם אור הבוקר הרך, חייכתי וחיבקתי אותו בחוזקה, כבר ימים רבים שלא ראיתי או שמעתי ממנו רציתי לספר לו הכל אבל טרגוס אמר שהאימונים כאן הם הידיעה שלונ בלבד.
"האימונים עוברים בשלום, איך אתה? לא שמעתי ממך מאז היום השני שלי כאן." אמרתי והוא התיישב לידי כשחזרתי למיין את סוגי האגוזים שהיו בשק ולחלק אותם שווה בשווה.
"שום דבר מיוחד, כריס קצת מתוח מכל העיניין עם העיר העתיקה אבל אני בטוח שזה יחלוף במהירות." טימות'י הביט בעבודתי המהירה והעביר את מבטו בין שאר הנערים במחנה. "באיזה אוהל את ישנה?" הוא שאל והצבעתי לכיוון של טיליה ופוליר, הוא הינהן והמשיך להביט בהם.
"סילוריה, סיימת למיין את האגוזים? אנחנו רוצים להתחיל להכין את ארוחת הבוקר לפני שטרגוס מגיע." טיליה קרא לעברנו וטימות'י הביט עליי בהבעת פנים משועשעת,
"סילוריה? באמת?" שאל כשלקחתי את שני השקים והתהלכתי לעבר המדורה הנמוכה כדי להתחיל לבשל קדרת ארנבות,
"כן טימות'י קוראים לי סילוריה כאן, אתה רוצה לדעת למה אחרי ארוחת הבוקר?" שאלתי והוא הינהן בחיוב, התחלתי להכין את הקדרה בזמן שטיליה ופוליר הלכו לעזור למון, איזס ומורגן לארגן את אזור הארוחה ליד עץ בודד באזור הנקי, אץ אלון ישן שרוב הבלוטים שלו כבר נלקחו על ידי בוזזים שמספיק אמיצים להיכנס לשטח של ילידי יערות. טימות'י עמד לידי והתבונן בנעשה כאילו היה אמור לשמור עלינו, למרות שזה היה התפיקיד של יליד יערות שטרגוס הפיל עליו את התפקיד.
"את יודעת משהו איליין?" הוא שאל ועזבתי את עיסוקיי לכמה רגעים כדי להביט בו, "אנחנו לא פראיים כמו שאדוני העיר חושבים." הוא אמר בפנים חתומות והביט בי בלי שום הבעת פנים.
"למה אתה מתכוון טימות'י?" שאלתי וחזרתי להכין את הארוחה בשביל שני הקבוצות בקדרות שונות.
"אתם חושבים שאנחנו חסרי משמעת, שאין לנו שום היררכיה או סדר מכל סוג." הוא אמר והביט בפלטפורמת השמירה, "אבל תראי מה אנחנו מסוגלים לעשות עם החופש של היער הגשום, הרכבנו שבטים ויש לנו היסטוריה חזקה." הוא אמר וחייך חיוך קטן כאילו היה גאה שנולד בתור יליד יערות.
"אני מבינה טימות'י, אבל ילידי היערות היחידים שמגיעים לעיר הם מסיגי חוק וילידות יער שבאות ללמוד או לעבוד." אמרתי וניגבתי טיפות זיעה שהצטברו על מצחי, הוא נאנח והניח את ידו על כתפי בכבדות.
"אני מקווה שתצליחי בבחינות איליין, אני אבוא בסביבות השקיעה למשמרת שלי עליכם. ורק שתדעי, השמירה של היום מוטלת על כריס." הוא לחש את החלק האחרון באוזני ונשימתי נעצרה, בזווית עיני יכולתי לראות אותו מתרחק עם חיוך מעושה על פניו.
~~~
*טירתו של סולייר*
"אתה רוצה לומר לי שהמשמר והשכירים שמצאתי לא הצליחו לתפוס את איליין?" סולייר שאל את המסומן שהיה אמיץ מספיק להתעמת מולו על כל מה שקרה לפני ימים אחדים, המסע שלהם לעיר העתיקה היה כישלון אם לא היו שורפים את הבית של סונדר ונאמני המלך. סולייר נאנח ושיפשף את עיניו, "אנימקווה שיש לפחות הודעה טובה בכל האי סדר שיצרתם בגלל הרשלנות שלכם." אמר והמסומן הינהן.
"הצלחנו לתפוס כמה מהמרגלים של סיימון שהתחבאו במטרה להגן על איליין, אחד חמק חזרה ליער הגשום אבל נתפוס אותו בקרוב." אמר והראה לסולייר את השורה הקצרה של ילידי יערות שהיו כבולים בשלשלאות, כולם לבשו בגדים של אדוני עיר אבל עיניהם היו פראיות כמו של ילידי יערות.
"אני רוצה את איליין, במה יש לי צורך במרגלים." סולייר אמר בכעס וגירש את כולם מהחדר שישב בו, "בקרוב אני אקבל את מה שמגיע לי ואז התוכנית שלי תצא לפועל. ההבטחה של הלוס תתקיים גם אם זה אומר שהממלכה תישרף."
תגובות (1)
פרק יפה וארוך ומעניין…
ממש אהבתי, תמשיכי =]