ממלכה מפורקת-ילידי היערות: פרק 4

הנערים לא ביזבזו זמן והתחילו לטייל ולחפש אחר דברים לבניית מחנה לילי, הפעמים היחידות בהן יצא לי לישון בתוך אוהל מאולתר היו בטיולים עם דודי לשדות הדשא הגבוהים בצפון ביחד עם אנשי הרים שבאו ללמוד את תרבות העיר העתיקה. ראיתי שמון, איזס ומורגן התהלכו ביחד והבנתי שהם מתכוונים לחלוק את האוהל ביחד. חיפשתי במבטי את טיליה ופוליר ומצאתי אותם בקצה היער מחפשים ביחד ענפים עבים מספיק בשביל לתמוך באוהל, נאנחתי והתחלתי להתקדם אליהם תוך כדי שאספתי עצים למדורה.
"צריכים עזרה?" שאלתי והנחתי את הענפים הדקים שאספתי ליד רגלי, טיליה הביט בפוליר שסימן עם ידיו פעם נוספת,
"אנחנו נשמח!" טיליה אמר בחיוך רחב וגולו העמוק הידהד בקצה היער, רק עכשיו שמתי לב לצבע עיניו המנצנצות, הן היו כמו צבע האגם במערב, כחולות לגמרי. כשהבטתי בו פעם נוספת הוא לא הזכיר לי בכלל יליד יערות כלל, הוא נראה יותר כמו מלומד מהעיר העתיקה. מהתלמידים שנבחרים ללמוד את החוקה ולנהל את העיר תחת השליט, או שנשלחים בכדי לנהל משא ומתן עם הלורד סולייר. חייכתי ושלושתנו התחלנו לאסוף ענפים לאוהל ולמדורה, כשסיימנו את האיסוף מיינו את סוגי הענפים וטיליה הסביר לי על סוגי העצים ולמה כל אחד משמש.
"אתה מבין בזה המון, הלוואי שהייתי יודעת יותר." אמרתי ופוליר סימן עם ידיו פעם נוספת, טיליה גיחח וטפח על שכמו של פוליר. "למה הוא לא מדבר?" שאלתי וטיליה הביט בי במבט מופתע.
"אף פעם לא פגשת שותק?" שאל וינענתי את ראשי לשלילה, הוא הפיל את כתפיו והניח את ידו על כתפו של פוליר, "כל כמה לידות של ילידי יערות נולדים שותקים, בהתחלה חושבים שהם פשוט רגועים אבל בסוף מתברר כי הם לא מדברים. לא כי הם לא יכולים, אף פעם לא עלה בדעתם לדבר." הוא הרים את כתפיו והפיל אותם בחוסר הבנה "חלקם לומדים לדבר עם הידיים, האחרים נשענים על המשפחה שלהם. אבל פוליר פה, הוא למד לדבר ולימד אותי לתרגם אותו." הוא אמר וטילטל את כתפו של פוליר שכל ההסבר הינהן ובסופו של דבר גיחח בשקט, חייכתי והינהנתי בהבנה.
"אתה תצטרך ללמד אותי פעם את השפה שלהם, אני חושבת שאני מכירה עוד שותק." אמרתי קצרות והתחלנו להרכיב את המסגרת של האוהל שלנו, טיליה אמר שפוליר יבנה 'מפריד' שמאחוריו אני אשן בגלל המעמד שלי.
"יש סדר אצל ילידי היערות, אנשים ממעמד יותר גבוה ישנו במקום יותר גבוה, זה למה עובדי קשרים וילידי יערות חדשים ישנים בפלטפורמות הנמוכים, בגלל שאין מספיק זמן נכין מפריד מענפים כדי לחצוץ בינינו." הוא אמר וסיים לקשור שני מוטות עץ בעזרת עלה ארוך ועבה, הינהנתי ועזרתי לפוליר להניף את שני מסגרות הצד כדי שטיליה יקשור אותם. טיליה הביט לשלושת הנערים האחרים והידק את שפתיו, "נראה כאילו הם סיימו לבנות את האוהל שלהם." הבטתי לכיוון שטיליה הסתכל אליו וראיתי שמון איזס ומורגן כבר התחילו למיין את הדברים שהביאו איתם.
"הוא לא נראה יציב במיוחד, רוח חזקה תפיל אותו." אמרתי ושני הנערים שעמדו לצידי הביטו בי בפליאה,
"איך את יודעת את זה?" טיליה תירגם את פוליר שסימן עם ידו האחת במהירות, החזקתי את המסגרת ביד אחת והצבעתי על הקשירות של העמוד האנכי והתומך,
"הנגיעה העדינה ביותר בקשירה של העמוד האנכי והתומך תפרום את הכל והאוהל יקרוס בתוך עצמו." אמרתי והבטתי עליהם במבט סתמי כששפתיי משורבטות כמו ילד קטן. טיליה היטה את ראשו לכיוון הקשירה וחייך חיוך מעושה.
"צריך לספר להם, אבל אנחנו עסוקים." הוא אמר וניענתי את ראשי, לקחתי נשימה עמוקה ושרקתי אליהם, הם סיבבו את ראשיהם אליי והביטו עליי במבט מבולבל.
"תבדקו את הקשירה שלכם, האוהל יקרוס אם לא." אמרתי בקול רם ומורגן הרים אליי אגודל פונה מעלה, הינהנתי והוא קד קלות, הוא הביט בקשירות והידק את הקשירה שהייתה צריכה קשירה מחדש ועוד כמה קשירות פנימיות שלא יכולתי לראות. חייכתי לעצמי וחזרתי להתרכז בבניית האוהל שלי.
~~~
אחרי זמן יחסית קצר סיימנו לבנות את האוהל ופוליר הידק את הקשרים האחרונים ב'מפריד', הוא הינהן באישור על עבודתו והתיישב בכניסה לאוהל, סיימון חזר אלינו עם כיסויי עור לאוהלים ושתי סלסילות. טיליה עזר לפוליר לקום ונעמדנו ליד האוהל שלנו, סיימון הושיט לעברי שני כיסויי עור והביט במסגרת האוהל שלנו, הוא הינהן במבט חתום והמשיך לכיוון השלושה האחרים. טיליה לקח ממני את הבד הגדול ופרס אותו על האדמה,
"פוליר, בוא תעזור לי." הוא הורה ופוליר דידה לעזרתו, הם הניפו את הכיסוי מעל האוהל והניחו אותו בזהירות במקום. אחרי כמה קשירות הדוקות הם חבטו בכיסוי ובדקו שהכל קשורה, פוליר לקח ממני את הכיסוי הקטן והוציא מכיסו סכין קטנה וחתך את הכיסוי. הוא תפס את שני הקצוות החתוכים וקרע את הכיסוי. "מה אתה עושה?" טיליה שאל במבט מזועזע ואני עצרתי אותו מלהתקרב אל פוליר.
"הוא מכין חוצץ, או רצפה." אמרתי ופוליר הינהן בהתלהבות, הוא סימן משהו וטיליה זימזם באישור. פוליר נכנס לאוהל וטיליה התיישב על האדמה.
"למה לא הורדת את התיק מאז שהגעת?" שאל אחרי שהתיישבתי לידו והבאתי את התיק מולי, פתחתי אותו והבטתי בתוכנו, יותר מידי בשביל לקלוט בעין, החלטתי לפרוק אותו כשאוכל.
"אני לא רוצה לאבד אותו עוד פעם." אמרתי וטיליה הביט עליי במבט שואל, נאנחתי וסגרתי את התיק "לפני שהגעתי לאזור הפלטפורמות דרכתי על מלכודת והתיק שלי נפל, כשהתעוררתי התחלתי לרוץ כי כמה ילידי יערות רדפו אחריי כי הם חשבו שאני מסיגת גבול." אמרתי והוא הינהן.
"אז תשמרי עליו צמוד, התיק הזה נראה מיוחד גם ככה." הוא אמר וחייך אליי חיוך רחב, עיניו הכחולות נוצצות פעם נוספת. חייכתי והפנתי את מבטי לפוליר שבדיוק יצא מהאוהל, לא יצא לי לבחון אותו מאז שהתחלנו את האימונים היום. הוא היה נער נאה, שיערו נראה כמו צבע נחושת ישנה והוא הפיץ ברק באותה צורה, עיניו היו בצבע חום חמים ושפתיו היו דקות ובצבע ורוד בהיר, כאילו נמשחו בצבעי מכחול. הוא קלט את מבטי והבטנו אחד לשני בעיניים, עיניו היפנטו אותי ולא יכולתי לשבור את קשר העיניים בינינו. ידיו רעדו מעט וחשבתי שאולי הוא רצה לומר משהו, הרגשתי טפיחה קלה על הכתף וניערתי את ראשי, הבטתי בטיליה שהביט בשלושה האחרים.
"מה קורה טיליה?" שאלתי והוא הצביע לשלושה,
"טרגוס הורה עליהם להרכיב את האוהל מחדש, מעניין למה." הוא אמר וקם על רגליו בבת אחת, הוא הושיט את ידו לעזור לי ולקחתי אותה, במשיכה קלה הוא הרים אותי קצת מעל גובהי וצחקתי מהמחווה המקרית, הוא היה גבוה כל כך שכנראה לא שם לב לכך. התחלנו להתקדם לעבר מון איזס ומורגן ונעמדנו כמה צעדים לפניהם, "היי." טיליה אמר בקול דק והם הביטו עלינו, פניהם לא מביעות הרבה רגש. "צריכים עזרה?" שאל והם חייכו חיוך עצוב, מון סיים לקשור את אחת מהמסגרות החיצוניות והלך לכיווננו, הוא הושיט את ידו לכיוון טיליה וטיליה הושיט את ידו בחזרה, ליד טיליה כל אחד נראה נמוך ומון שהיה בגובה שלי נראה כאילו גילו קטן בהרבה משל טיליה. מון תפס את ידו של טיליה בחוזקה ומשך אותו לחיבוק.
"תודה על ההצעה, עוד מעט חציון היום ויש עוד הרבה מה לעשות לפי סיימון." מון אמר וחייך לעברי ולפוליר, ניגשנו ישר לעבודה ותוך זמן קצר סיימנו לבנות את האוהל שנראה קצת אחרת מהאוהל שטיליה אני ופוליר בנינו, אבל בגלל שהוא שימש שלושה בנים ולא שני בנים ובחורה זה נראה הגיוני שהם בנו אותו בצורה אחרת.
"לפחות סיימנו את העבודה הקשה לפני חציון היום, נכל לנוח קצת לפני שהחום יגיע וטרגוס יחזור עם הוראות חדשות." איזס אמר ונכנס לתוך האוהל שלו, חייכתי וחזרתי חזרה לאוהל שלנו. תפסתי את תיקי והתיישבתי ברגליים מסוכלות מכינה את עצמי לפירוק התיק, פתחתי את התיק ורוקנתי אותו מתכולתו, הנחתי את התיק לידי ופיזרתי את כל הדברים מולי. היו שם כמה דברים שהזדקקתי להם, מיכל נשיאה למים ואוכל עטוף עור בכדי שלא יאכל על ידי מזיקים, נעלי בד נוספות ובגדים דקים בצבעים רכים, מסרק ובדי קשירה ביחד עם סכין הצייד של אבי. חייכתי בעצבות והרגשתי את הנוכחות הגדולה של טיליה מעליי, סובבתי את ראשי והבטתי בו, הוא הביט בגבות כחושות על הדברים שהנחתי מולי בסדר כמעט מופתי.
"אם את באמת באת לפה בפקודה של סונדר, למה את סוחבת איתך צידה למסע?" הוא שאל ברוגז ונאנחתי, טפחתי על האדמה לידי והוא התיישב במהירות, פוליר הצטרף אחרי כמה שניות.
"סונדר הוא דודי, אני מבוקשת על ידי מסומנים." אמרתי ושניהם התרחקו טיפה ממני, השפלתי את מבטי לאדמה והעברתי את אצבעותיי בין הפריטים שלי, "נשלחתי לכאן כדי שיאמנו אותי להיות הרפתקנית, אני בורחת מהמסומנים וכנראה מהלורד סולייר כי הם עובדים בשבילו." המשכתי והבטתי בהם עם עיניים לחות מדמעות על סף נפילה. טיליה מתח את שפתיו לקו דק וחיבק אותי, התייפחתי קלות כשהבנתי את הסיכוי הקטן שאראה את דודי פעם נוספת, או אם אראה את העיר העתיקה. הוא העביר את ידו הרחבה על גבי באיטיות וניסה להרגיע אותי, כשדמעותיי התייבשו נתתי לשרירי להתרפות וטיליה ראה בזה סימן לעזוב אותי.
"אני מבטיח לך שלא ניתן ללורד סולייר או למסומנים שלו להגיע אלייך, מי שמתאמן כאן נשאר ביחד לנצח. אפילו בעולם הבא, ככה טרגוס אומר לפחות." טיליה אמר וחייך כדי לנסות לשפר את מצב רוחי, חייכתי אליו כדי לצאת מיד חובה ופוליר סימן עם ידיו משהו, "הבית נמצא במקום שהלב שלך מרגיש שלם, גם אם עכשיו הבית שלך שבור הלב שלך ישלים את עצמו בבית אחר." טיליה תירגם ודחף את פוליר קלות, "ממתי נהיית משורר פוליר? ביקרת בעיר העתיקה רק פעם אחת." הוא אמר וגיחחתי. הנחתי את ידי על בירכו של פוליר וחייכתי אליו
"תודה פוליר, המילים שלך נכנסו לתוכי כמו מים." אמרתי והוא חייך, מרוצה ממה שאמרתי.