ממזרה מלכותית: פרק שני חלק שני

המרכבה מתנדנדת מעלה ומטה, והבחילה גוברת.
עבר כבר שבוע פחות או יותר מאז שאבי זימן אותי אל לשכתו.
קשה להאמין שבמהלך השבוע הזה, עולמי קרס.
לא, זה לא נכון, עולמי קרס באותן חמש דקות שיחה.
כול השאר, הצורך לברוח ולהסתתר, להשאיר את כול עולמי מאחור, היו תופעות לוואי.
אני עדיין זוכרת את המילים המדויקות שהרסו את עולמי.
"אני הפסדתי"
אלו זוג מילים כול כך קטנות, מי ידע שהן יכולות להביא להרס כול-כך גדול.
האמת שאני ידעתי, עוד הרבה לפני שהוא אמר אותם.
תמיד ידעתי שזוג המילים האלו יהרסו הכול.
אבל אל תטעו, הוא לא הפסיד במלחמה על אדמתו, או דבר מה כזה.
לא, הוא רק הפסיד במלחמתו עליי.
אתם מבינים,אימי הינה אישה חזקה מאוד, לא רק נפשית או פיזית,
אלא גם חברתית וכספית, וכמו שאתם בטח יודעים, כול מה שצריך זה כסף
וחברים במקומות הנכונים, ואתם תוכלו לקבל כול מה שתרצו.
ומה אימי רוצה?
זה פשוט, היא רוצה אותי.
אבל היא לא יכלה להישאר איתי בארמון כמו אימא נורמלית.
לא, היא החליטה כי אני לא הייתי חשובה מספיק בשביל שהיא תהיה כפופה לאבי,
והיא פשוט עזבה, לאיש לא ממש היה אכפת לאין.
אך לאחרונה, היא נזכרה כי אני קיימת, והחליטה שהיא רוצה אותי.
במשך השנה האחרונה אולי, היא מיררה לאבי את החיים, בידיעה כי בסופו של דבר,
הוא יעשה הכול בשביל שהחיים יחזרו למסלולם.
אז אני מניחה שזה כול הסיפור.
טוב, לפחות לבינתיים.