מלכת הקרח (פרק ראשון – פסטה ברוטב רוזה)

נשמעה דפיקה בדלת.
אוי, זאת בטח לילי שחזרה מהחוג. רק זה חסר לי. חשבה לעצמה ורצה לפתוח את הדלת.
"הי אלכס!" אמרה לילי בשמחה, זרקה את התיק שלה על המדרגות, והתיישבה על הספה, כמו כל ימי שני ורביעי. שיערה הבלונדיני היה אסוף בפקעת מתוחה, ועינייה הירוקות נראו עייפות.
"נו, אז איך היה בשיעור? למדתם רלווה חדש או משהו?" שאלה אלכסיס בציניות, תוך כדי שהיא פותחת את המקרר ומוציאה פסטה בקופסה.
"לא. התחלנו להתאמן למופע סוף שנה. ואיך הולך לך עם העבודה של מיס בראוניז?" שאלה לילי וצחקקה.
"זה מיס בראוני, וגרוע. ממש גרוע. " אמרה אלכסיס, ונאנחה.
"את יודעת מה נראה לי?" שאלה לילי, והתקרבה למטבח.
"שהפסטה הזאת התחילה להסריח?" אמרה אלכסיס, וחזרה לציניות.
"גם, " אמרה לילי וצחקקה, "אבל גם שאת בטוח תיכשלי בסמסטר הזה. ומה עם החברה הזאת שלך, מקזני?" שאלה לילי בפרצוף מלגלג.
"קוראים לה מקנזי, והיא באיטליה עם המשפחה שלה, במסע שורשים." אמרה אלכסיס, והוסיפה במלמול "ואני נדפקתי עם משפחה שדורות על גבי דורות היא באמריקה." ונאנחה.
"טוב, אני הולכת לקנות פסטה חדשה, אל תפתחי לאף אחד אלא אם כן זאת אני, ואם את חושבת שזה מישהו מהכיתה שלי, תתקשרי אליי." אמרה אלכסיס, לקחה את התיק שלה, ויצאה החוצה.
לילי הלכה לחדרה, ומרוב עייפות, נרדמה.
כשקמהה אחרי חצי שעה, מצאה פסטה עם רוטב רוזה מונחת על השולחן, בלי סימן לסרחון.