מלכת הפיראטים-פרק ראשון

"שלושה כתרים" אמר הפקיד,
עיניו מביטות באופק.
"אנחנו פיראטים, אדוני הטוב"אמר אחד מהם
"אנחנו לא משלמים על דבר" הוא אמר, ידו על נישקו.
"אבל אולי אתה תרצה לשלם?" הוא שאל "בדם?"
הוסיף לקול צחוקם של חבריו למסע.
"ל-לא, אדוני" אמר הפקיד בגמגום קל.
"תודה על ההבנה, אישי הטוב"הוא אמר והם הסתלקו
משם בקול צחוק וקללות.
"ראיתם?" שאל האיש לאחר כמה צעדים "ל-לא, אדוני"
הוא חיכה את הפקיד המסכן וקול הצחוק גבר
"אני בטוח שזה היה היום הטוב בחייך" אמר פיראט אחר,
פניו מחוספסות ושזופות משהיה בשמש.
"למה אתה מתכוון?" הוא שאל וגיהק.
"משום שאיש לא קרה לך בחיים 'אדוני' חתיכת ממזר"
אמר הפיראט והצחוק גבר.
"טוב, לפחות לי קראו" ענה הגבר וחייך בניצחון,
אך כולם ידעו שהוא טועה, כולם מלבד הוא עצמו.
אך איש לא הספיק לתקן אותו לפני שמשהו עצר אותם.
"לאן אתם הולכים?" נשמע קול דקיק מאחוריהם.
היה די בקול היחיד הזה בשביל להפחיד את חבורות הגברים.
ותאמינו לי, אם תישארו בסביבה, אתם תבינו למה.
"את שיחררת אותנו" מלמל מישהו מהם.
"כן, אבל אמרתי לכם לחכות לי" היא אמרה וגלגלה את עיניה.
ושתבינו, זה מחזה די מצחיק.
זאת אומרת, נערה צעירה הגוערת בחבורת גברים?
זה משהו ששווה לראות.
"אבל, הוד עליונותך" אמר אחד מהם "זה הזמן החופשי שלנו"
למה הוא קורה לה הוד עליונותך? בגלל שהיא מלכת הפיראטים.
ותאמינו לי שקשה להגיע לתואר הזה.
"כן, אבל אני נערה צעירה, ואני מעדיפה להיראות בחברה לא טובה,
מאפשר להיקלע לאחד" היא אמר וחייכה את חיוכה המתקתק.
"את יודעת, בקצב הזה לא יהיה לנו זמן בלעדייך" מישהו מלמל.
"אתם רוצים זמן בלעדיי?" היא שאלה בתמימות, אך באותו הרגע,
פצצה הייתה פחות מסוכת מאותה השאלה.
"לא" הם מיהרו להגיד, "אבל אנחנו לא יכולים ללכת ככה לכול מקום"
מישהו אמר "ולמה לא?" היא שאלה, קולה שקט
"משום שעולם נועצים בנו מבט, כאילו חטפנו אותך, או משהו"
הוא אמר, לא מהר מידי, ולא לאט מידי.
היא העיפה מבט, בשביל לראות אם הוא דובר אמת, וכאשר ראתה זאת
החליטה כי עדיף ללכת.
"טוב" היא אמרה באנחה "אך תהיו חייבים לעשות דבר מה למעני"
היא אמרה וחיוכה החתולי חזר למקומו.
"ברור" הם נחפזו להגיד.
"יופי" וכך, יש להניח, הכול החל.