מלכת הדרמות- פרק ראשון

פרק ראשון-
היא צעדה אל הבניין בלב חושש, מודה בכל מעודה על נוכחותו של בלאק לצידה.
החתול השחור גרגר בקולי קולות לצד רגליה בעד שניהם מחכים מכיליון עיניים למעלית שתיקח אותם לקומה שבה נמצא הבית החדש של שניהם.
היא הביטה בו, בעיניו הצהובות של החבר הטוב ביותר שיש לה, היצור החי היחיד שהיא יכולה לסמוך עליו, כמה אירוני שדווקא חתול שפרוותו שחורה הוא היצור הזה.
"הכל יהיה בסדר, חבר." היא חייכה וסדרה את אחיזתה בארגז הקרטון שנח בזרועותיה, זה שאחסן בתוכו את כל רכושה בעולם מלבד בלאק והמכונית הכחולה והישנה שלה.
כאשר המעלית נפתחה סוף סוף יצאו ממנה זוג אנשים זקנים, שנראה בסביבות גיל השבעים, לאישה היה מקל הליכה וגבו של הגבר לא היה יכול להיות כפוף יותר, סילבי שאלה את עצמה איך הוא מצליח בכלל ללכת. שניהם הלכו שלוב ידיים לכיוון היציאה מהבניין בלי להביט בה בכלל.
אילו היו מביטים בה הזקנים היא בוודאי הייתה מחייכת אליהם קלות, אבל הם לא טרחו לעשות זאת.
היא נשמה עמוק יותר אל ריאותיה ונכנסה אל המעלית, עברו הימים שהיא הייתה מנסה להיות נחמדה, שהיא ניסתה לכפות את עצמה על אנשים, אנשים כמו ליאם…
בלאק ילל כאילו קראה את מחשבותיה, סילבי שלחה אליו חיוך שמבהיר שהיא בסדר למרות שידעה שהוא יודע, הוא מכיר אותה זמן רב מידי בשביל שתוכל לשטות בו.
לאחר שהמעלית נפתחה פעם נוספת בקומה השלוש עשרה סילבי יצאה ממנה ובעקבותיה בלאק, כמו צל ואולי אפילו נאמן יותר.
היא פסעה לעורך המסדרון בחיפוש אחר דירה מספר חמישים אך לשב, הדלת היחידה במסדרון שלא התנוסס עליה מספר הייתה הדלת האחרונה מצד שמאול.
עוד נשימה לשם הרגעה ואחריה ניתקה סילבי את אחת מידיה מהארגז ודפקה על הדלת. שום צליל לא נשמע.
בלאק גרגר והתחכך ברגלה, כאילו היה מודאג.
"הם חייבים להיות בבית, אלי אמרה שהיא תהיה בבית." אמרה סילבי ודפקה על הדלת פעם נוספת ועוד פעם, רק חזק יותר.
בפעם השלישית נשמעו רשרושים וקולות חלושים של צעדים מכיוון הבית, סילבי ניסתה את מזלה פעם נוספת.
"מי שם?" נישמע קול של אישה מצדו השני של הדלת.
"זו אני, סילבי." ענתה בחשש קל שאולי טעתה בדירה.
אבל לאחר רגע ארוך מידי של חשש הדלת נפתחה ולפניה עמדו מחייכות פניה של אלי.
"מצטערת על החשאיות," חייכה אלי בהתנצלות. "חשבתי שאת בעלת הדירה או משהו. תיכנסי." היא החוותה לכיוון הדירה שהייתה מרוהטת בצניעות, בחיוך.
סילבי חייכה, בסלון היו שני ספות מרופטות וטלוויזיה מיושנת שנחה על כיסא עץ ישן, במרכז הסלון עמד שולחן קפה שנראה כאילו נגרר ממזבלה. על הקירות היו תלויים פוסטרים ותמונות אבל מלבדם לא היה עד דבר מול עיניה של סילבי.
הבית היה צנוע, ממש לא משתווה לביתה הישן. אבל, זה בדיוק מה שהיה טוב בו.
"איפה חדר השינה שלי?" שאלה סילבי, מרגישה באיחור שדיברה בחוסר נימוס, אבל לא נראה היה שזה מפריעה לאלי.
"סוף המסדרון ימינה. השותף שלי, ליאו, בדיוק סידר לך את המיטה לפני שהוא יצאה לעבודה. את תפגשי אותו מאוחר יותר." חייכה אלי. היא חזה להתיישב על אחת הספות לאחר שהעיפה מבט חטוף בבלאק.
סילבי הנהנה בראשה ולא אמרה דבר, היא הלכה לכיוון שאליו דיברה אלי בהמשך המסדרון היו ארבעה דלתות שלושה מהם פתוחות, שני חדרי שינה פשוטים למראה וחדר אמבטיה עם שירותים והשלישית סגורה, הדלת השלישית מימין, חדר השינה המיועד לה.
החדר היה ריק לגמרי מלבד מיטה מוצעת ושידת מגירות יחידה מתחת לחלון פתוח לרווחה.
רוח קרירה נשבה דרך החלון ומילאה אותו בניחוחות סתיו. סילבי הניחה את הארגז שלה על שידת המגירות והתיישבה על המיטה, היא לא הייתה רכה במיוחד, אבל היא תתרגל, אין לה ברירה אחרת. מעתה והלאה זהו ביתה.
בלאק זינק על המיטה והתיישב לצידה, מחכך את ראשו בצדי גופה. ביד אחת היא ליטפה את ראשו הרך וביד השנייה את ביטנה, היא אומנם לא נראתה כך, אבל כבר הייתה בחודש חמישי, הפופיק שלה בצבץ קלות מבעד לחולצת הטריקו האפורה שלה ומידי פעם היא יכלה להרגיש משהו זז בתוכה.
מה שיש לה בבטן זה כבר לא רק אוסף של תאים, כבר מדובר ביצור חי של ממש .
במוחה הופיעו פתאום ונגד רצונה תמונות מאותו הלילה, הלילה הנורא ביותר בחייה. בלאק ילל בדיוק בזמן כדי להחזיר אותה אל המציאות.
"תודה חבר." היא הוציאה מכיס מכנסייה את החטיפים האהובים שלו, לא נשארו לה הרבה מהם ואחרי זמן רב כל כך בכבישים ובדרכים גם האוכל שלו אזל.
היא ידעה שהיא לא יכולה לנוח עכשיו, למרות הרצון שלה להישכב על המיטה ולישון לנצח.
"אני חושבת שצריך לחדש את הספקת האוכל שלך, בלאק. ומה אתה אומר על ריפוד חדש למיטה שלך?" שאלה סילבי והביטה בחיוך בחברה הוותיק.
בלאק ילל עוד יללה מודאגת.
"בסדר, בסדר, אני גם אלך לחפש עבודה." השיבה סילבי בכניעה והעיפה בנשיפה קצוות שיער שחורה וסוררת ממצחה.
בלאק גרגר בתגובה ותפס את מקומה על מיטתה.
היא חייכה אליו חיוך אחרון ויצאה מחדרה לכיוון הסלון.
"אני יוצאת," היא הודיעה לאלי שישבה עדיין על הספה בסלון, צפתה בטלוויזיה והספיקה להצית סיגריה בינתיים. "יש לך מפתח בשבילי?" שאלה.
אלי לא הביטה בה אבל בתנועת ידיים זריזה זרקה לכיוונה מפתח כסוף פשוט. "בהצלחה." אמרה בלי להזיז את מבטה מהטלוויזיה.
סילבי חייכה מפני שתפסה את המפתח בדיוק לפני שפגע ברצפה ויצאה מהבית.