מלכודות רבות או החיפוש הנאצל (חיי הבודהה) חלק ב | סוטרות בודהיסטיות מאוירות

בתחילה, כשהגעתי להארה, חשבתי שתורתי מעודנת ועמוקה מדי עבור אנשים אחרים. קשה לעבור את הדרך אל אי-תשוקה; הדרך שעולה על מסקנות לוגיות. אנשים חותרים להנאות ומטפחים היקשרות לנעים. כיצד הם יכלו את הצמא? אם אתחיל ללמד, לא יבינו את תורתי, ולכן זו תהיה טרחה מיותרת. בעודי חושב כך, נולד בתודעתי השיר הבא:
בעמל רב השגתי את האמת.
היא נסתרת, מורכבת ועמוקה.
אין טעם למסור אותה ליצורים
שלוּטים בבוּרוּת ומוכתמים בתשוקה.
כך חשבתי ובחרתי באי-עשייה.

אך, ברהמה סהמפטי (Brahma Sahampati), אדון הארץ, שמע את מחשבותיי וקרא: "עולם שבו המואר מסרב להפיץ את תורתו יחרב באופן בלתי-נמנע". אז הוא ירד בין רגע ממשכנו השמימי והתגלה אליי.

ברהמה פנה אליי בשיר שלא נשמע עד אז:
אנשים אפופים בבוּרוּת ובעצב
מי יעזור להם אם לא אתה?
אתה העפלת אל פסגת ההר,
והאמת גלויה לך.
קום, גיבור, מלא חובתך!
פתח את שערי האלמוות.
הורה את הדרך לאחרים,
ויהיו מי שיבינו אותך.

אז נתמלאתי חמלה והבטתי בעולם במבט צלול. ראיתי יצורים שראי תודעתם מכוסה באבק מועט, ויצורים שראי תודעתם מכוסה באבק רב; ראיתי את מידותיהם הטובות ואת מידותיהם הרעות; ראיתי את אלה שקל ללמדם ואת אלה שאינם מרוסנים. ראיתי שהתפתחותם הרוחנית של יצורים שונים דומה להתפתחותם של פרחי לוטוס שצומחים בביצה. ישנם לוטוסים שנשארים תמיד מתחת לפני המים, ישנם לוטוסים שנוגעים בפני המים, אך לא עולים מעליהם, וישנם לוטוסים שצומחים ועולים מעל פני המים. כשהבנתי זאת, עניתי לברהמה סהמפטי:
אני אגלה לאחרים את מה שנמצא מעבר למוות.
מי ייתן והיצורים יתחזקו באמונה ויטו אוזן לתורתי.

ברהמה, שהיה מרוצה מדבריי, נעלם מייד. אז שאלתי את עצמי למי אני יכול למסור את הדהמה, וחשבתי בראש ובראשונה על אלארה קאלאמה ואודקה ראמפוטה. מעט אבק מכסה את ראי תודעתם, והם יצליחו להבין את תורתי מהר. אך, כשנזכרתי במוריי, ניגש אליי אל זוהר ואמר לי ששניהם עזבו את גופם הגשמי. האובדן שלהם העציב אותי, וחשבתי: "חמשת הסגפנים שהסתגפו ביחד איתי כשעיניתי את גופי היו חרוצים מאוד. אלמד אותם." ראיתי בראייה שמימית שהם נמצאים בוואראנסי (Sanskrit: Vārāṇasī), והלכתי לשם. בדרכי לוואראנסי פגשתי נווד בשם אופקה (Upaka), שחיפש ידע שעולה על הידע שהוא קיבל ממוריו. הוא שאל אותי: "חבר, פניך בהירות וקורנות. מי המורה שלך?"
עניתי לו:

סילקתי את כל המכשולים,
הפסקתי בי צמא והשתחררתי.
יצאתי להניע את גלגל הדהמה בעולם.
כשאופקה שמע את דבריי, התעורר ספק בליבו. הוא הניד בראשו ואמר: "לו יהי כדבריך, חבר". לאחר מכן, הוא פנה לשביל צדדי והלך לדרכו.

המשכתי בדרכי והגעתי לפארק הצבאים שבו תרגלו חמשת הסגפנים. כאשר הסגפנים ראו אותי, הם הסכימו ביניהם שבעת מפגש עמי הם יקראו לי "חבר" בלבד ולא ישרתו אותי, מכיוון שהם האמינו שזנחתי תרגול רוחני והפכתי שאנן. אולם, כאשר התקרבתי אליהם, הם כיבדו אותי, כאילו בניגוד לרצונם – אחד קם לקראתי ונטל מידיי את קערתי, השני הכין עבורי מושב, והשלישי הגיש לי מים לנטילת רגליים. עם זאת, הם כינו אותי "חבר," וכך פנו אליי כאל מי ששווה להם. הוכחתי אותם ואמרתי שאין זה יאה לפנות כך לטטהאגטה (Tathāgata) המואר. בתגובה, הסגפנים השמיעו לי את ביקורתם. אך, כאשר סיפרתי להם על ההתעוררות שחוויתי, הצלחתי לשכנע אותם ללכת בדרכי. הם קיבלו ממני הדרכות והשיגו ידע מושלם שמבוסס על חווייה מעשית.
כמוני, הם למדו לעקוף את המלכודות הטוויות מהחוטים של פעילות החושים. חמשת החוטים הם: צורות, צלילים, ריחות, טעמים ותחושות גופניות. יצורים שאננים נתפסים בחוטים אלה כפי שצבאים נלכדים ברשתות. על יצורים אלה נאמר שהם נקלעו לצרה והם כנועים. לעומת זאת, היצורים שמחפשים את מה שקבוע ותמידי, לא נקלעים לצרה זו. הם משולים לצבאים שרובצים בנינוחות על ערימת רשתות מבלי להלכד בהן. כאשר התודעה מתרחקת מחיפוש בלתי-נאצל, היא משיגה חירות וביטחון. היא חווה סוגי ריכוז שונים ומפיקה מהם סיפוק, מבלי להלכד במלכודת של היקשרות להנאות חושיות.
מששמעו התלמידים שהתאספו בבקתתו של רמקה את דרשתו של הבודהה, הם נתמלאו שמחה וסיפוק.

כך מסתיימת הסוּטָּה על מלכודות רבות או החיפוש הנאצל.
יהי טוב!

לצפייה בגרסה המאוירת: