מלך הלבבות: פרק חמישי חלק א'

כאשר אנבל סיימה איתי, לא זיהיתי את עצמי, לא רק בגלל שלעולם לא הייתי לובשת את הבגדים שהיו עליי עככשיו, אלא גם בגלל הדרך בה היא הצליחה לגרום לי להיראות כמעט כמו פיה, אני לא יודעת איך היא הצליחה, אבל היא הצליחה איכשהו להעלים כל זכר לאיפור שהיה לי, ותאמינו לי, לקחו לה כמה דקות טובות, בגלל שכל מה שהיה לי על הפנים היה חסין למים ונשאר על הפנים שלי כל-כך הרבה זמן שכבר היה חלק מפלטת הצבעים הרגילה שלי.
"את נראית מדהים." היא אומרת כאשר אני עוצרת מהוססת בדלת, אני יודעת שאם אצא מכאן עכשיו, זה יהיה כאילו אני משלימה עם המציאות הזו, כמעט כאילו אני מוותרת על האפשרות שאי-פעם אחזור לעולם שלי.
"אני נראית כמו אימא שלי," אני אומרת בלי לחשוב אפילו, אני חושבת שעד שמילים לא עזבו את פי, לא הבנתי שאני באמת אמרתי אותן. אני תמיד ניסיתי להסתיר כל דמיון ביני ובין אימי, לא בגלל שהיא הייתה אימא רעה, היא הייתה אישה חזקה ואימא מדהימה, אני פשוט רציתי להיות אדם משל עצמי, לא רציתי לחיות בצילה, והאיפור ההוא היה אחת הדרכים שלי להראות שאני לא היא, שאני שונה."וחוץ מזה, אני פשוט נותת לעולם עוד שנייה של חופש." אני אומרת לפתע, תופסת שוב את תפקידי, לא מוכנה לשקוע בעבר, לא רוצה לבכות עכשיו, במיוחד לא מולם.
"שנייה של חופש?" היא שואלת אותי מלבולבלת מעט, וראשה נע מעט הצידה, היא מזכירה לי ציפור כאשר היא נמצאת בתנוחה הזו, אך אני לא בטוחה איזו בדיוק.
"כן," אני אומרת ומחייכת אליה."לפני שאני אבוא ואכבוש אותו עם האישיות המלבבת שלי, והחיוך המדהים." אני מוסיפה וגורמת לה לצחוק, אני לא בטוחה אם זאת העובדה שלא ראיתי אנשים אחרים חוץ מאלכסנדר בשבוע או משהו האחרונים, אבל אני ממש מחבבת אותה.
"לא הייתי מציע לךך לפתח ציפיות." קולו של אלכסנדר הרעים לידי לפתע."כל שהעולם הזה יכו לתת לך הוא כמה שירי אהבה ונחדים, ולאחר מכן הוא יחזור להתרכז באיזו נסיכה." היא חייך אלי, והיה משהו אכזרי בחיוך הזה, נראה שהעובדה שאני לא רק שלו יותר גורמת לצד המכוער שבו לצאת, הוא כבר לא היה נחמד ומצחיק, הוא היה אפל יותר עכשיו, מריר ואני מפחדת שהבמשך הוא גם יהיה מרושע כלפי.
"הוא באמת מחבב אותך את יודעת." היא אמרה לי בלחש בזמן שירדנו במדרגות, אלכסנדר הולך כמה מדרגות לפנינו ואני ממש מקווה כי הוא לא שמע את דבריה.
"הוא לא בדיוק," אני מתחילה לומר, אך לא בטוחה כיצד להציג את הדברים."הוא לא בדיוק הטעם שלי." אני אומרת בסופו של דבר, עיני נעוצות בגבו, ואני מבינה שהוא באמת לא הטעם שלי, נכון, המוח שלי מבין כמה טוב יכול להיות לי איתו, הוא נראה די יציב, הוא מצחיק, הוא כנראה לא מכור לשום דבר, אך הלב שלי יודע, שאני מקולקלת מכדי להתאהב במישהו כמוהו.
אני מביטה בו, וחושבת כמה חבל שליבי לעולם לא יסיכים עם מוחי, שנאי אהיה תקועה לנצח עם בחורים גרועים או שאני אהיה תקועה בקשר ללא אהבה.
"אז מה בדיוק מושך אותך בגברים?" היא שואלת, ולוקח לי רגע לענות לה, בגלל שמעולם לא חשבתי על אותם בחורים כגברים, הם היו צעירים מידי, חברי ניסיון וחברי ידע, הם בהחלט לא יכלו להיות גברים, אך אולי פה זה אחרת.
"אני רוצה מישהו שיהיה טוב אליי," אני מודה, אך ממשיכה לפני שהיא תקטע אותי, דבר שהיא מאוד רוצה לעשות, אני רואה זאת בעיניה."אך גם מישהו שיגרום לי להיות נחשקת, שיגרום לי להרגיש כאילו אני הנערה היחידה בעולם." אני מוסיפה, ורואה שהיא רוצה להסכים איתי, שזה מה שגם היא מחפשת, אך הדרך בה מבטה משתנה, מגלה לי שגם פה, בדיוק כמו בעולמי, אין מצב שאני אמצא מישהו כזה.
"יש לך חלומות יפים." היא אומרת ונאנחת, נראה שהיא כמעט מוסיפה משהו נוסף, אך מחליטה שאין יותר מה לומר, ואני בהחלט מסכימה איתה.
"הכי יפים."