מלי פרק 7-8-9

7
"משהו על סקס…" ממלמלת מלי.
אני נושף עשן ושואל: "מה?"
"השיר ברדיו. משהו על סקס. אבל אני לא מצליחה להבין את המילים. מה, הוא שר מתוך אקווריום?"
אני מקשיב רגע. "הוא אומר משהו על זה שהיה רוצה לעשות את זה כמו בערוץ דיסקברי."
מלי מביטה בי עייפה. "איך עושים את זה בדיסקברי?"
"לא יודע." עניתי. "לא שמעתי על הערוץ הזה."
"אין לי כוח לכל החרא הזה…" היא ממלמלת.
אני מעביר לגלגל"צ ולא מבסוט. ברדיו יש חבורת זאבים משוגעים. אני מנצל את זה שרשת ג' קיימת.
ככה זה. 22:40 בלילה.

8
רבע לאחת בלילה. אני יודע שזה לא אמיתי, שזו פשוט הרגשה של אשליה, כמו אשליית אושר, אבל אני בדיכאון. אני לא בדיכאון כי רע לי. זה פשוט הכדורים האלה. אתמול לקחתי שני כדורי שינה גרועים בשביל להירדם. הם אמנם הרדימו אותי כמעט מייד, אבל קלקלו את היום שאחרי. החלקים, האזורים, במוח שלי ששייכים למחשבות הטובות ולאופטימיות עדיין רדומים מהשפעת הכדורים. כדורים מחורבנים… תמיד חייבת להיות להם השפעות לוואי.
מלי עדיין אוהבת אותי, אבל היא כועסת עליי. בגלל הדיכאון שלי עכשיו היא בדיכאון גם. זה כאילו אנו שני חצאים של אותו אדם. כמו גוף עם שני ראשים בעלי קיבה משותפת. כשאחד רעב השני רעב גם.
מה אנחנו עושים? זה מצב שאני מתבייש בו. הרדיו דלוק בווליום לא גבוה ולא נמוך. החלונות מראים לנו עלטה ועשן סיגריות מסריחות עולה מבין שפתותינו ומחניק את המלאכים. סנאפ ברדיו. והשדרנית מלאת מרץ. אני רוצה להיות מלא חיים וחיוניות כדי שגם מלי תהיה כך. אני רוצה סיפוק בחיי כדי שגם למלי יהיה סיפוק. ולמען שנינו, כי כל אחד רוצה את זה בשביל השני יותר מאשר בשביל עצמו, אנחנו רוצים להיות מאושרים.
אבל זין על זה. זה פשוט מבוי סתום בחיינו שנקלענו לתוכו בגלל תרופות גרועות. תוך יום-יומיים השמש שוב תזרח. העננים הדלילים שמכסים אותה ייעלמו, ואז אני ומלי נראה את עצמנו, נרגיש את עצמנו, ונרגיש כבני קיום. ומה בינתיים… סיגריה. והרבה.
עד עכשיו לא תיארתי את מלי בצורה ישירה. מתחשק לי לעשות את זה עכשיו. ובכן, היא יפה. יש לה פנים מדהימות ביופיין. שיער שחור ומסודר, נקי, שיורד מעט אל מתחת לעורפה. גוף בהיר, אבל לא יותר מידי. חטובה. שדיים בינוניים. זקופים כמעט לגמרי. מה עוד הייתם רוצים לדעת על מלי שלי? היא מבינה יותר ממני את סודות העולמות העליונים שפועלים על בני האדם. היא לא תהיה מסוגלת לכתוב "אלוהים: ביוגרפיה." הניחושים שלה לגבי אלוהים ומניעיו די מעורפלים, אבל לא לוטים בחשיכה כמעט מוחלטת כמו אצלי. אבל גם אם אנסה לשאול אותה לגבי מה שהיא מבינה, מה לעזאזל הולך בכל הקיום הזה שכולל כל אדם מלאך שד ואלוהים, היא לא תוכל להסביר לי. זה נמצא כה עמוק בתוכה יותר בצורה של תחושות שאין שום אפשרות בעולם לנסח זאת במילים. פשוט אף שפה בעולם לא מספיק עשירה בשביל זה.
אז במקום לפרוש לפניי מפה מלאה של החיים, היא מדריכה אותי לעבור בשביל מסוים. כשאני מגיע שוב לפרשת דרכים, היא מצביעה שוב על השביל הנכון. זה די מתסכל ללכת בלי לדעת לאן בעצם מועדות פנייך. אבל אני בוטח בה שהיא מובילה אותי בדרך הנכונה, ובינתיים, למה לא, אני נהנה מהנוף.
"מלי." אני אומר לה. "יש סרט טוב בטלוויזיה עוד שעה ורבע."
"יופי." היא אומרת. "אז יש לי שעה ורבע לנקות את הראש מכל המחשבות המשונות שהסתובבו אצלך בראש. תהיה פשוט. תחשוב מחשבות פשוטות. אני שונאת שאתה ככה כבד."
"גם אני."
"תן סיגריה, בנאדם, ואני אתן לך סוטול."

9
הנה אנחנו מפצחים בדיחות על קצה אפו של עכבר, ומספרים גרעינים. לו הייתי צעיר יותר הייתי עומד בקרן רחוב עם פנים שגנבתי מגיבור מצוייר בחוברת קומיקס. אז תגיד לי מה נשמע אצלך, ואני אגיד לך איזה סם לקחת.