מלי פרק 16

16
מישהו מריח את הבוקר היפה הזה, בו התעוררתי הפעם לא מסיוט, והראש שלי עובד טיפ-טופ, לא עושה לי בושות כמו כל יום בחיי. מישהו מריח את זה?
סיגריה וקפה הפוך, ועוד סיגריה ועוד אחת לתוך היום. משהו עובד נכון סוף סוף בממלכת מיכה, ומלי עוד לא התעוררה. היא שרויה באיזה חלום, שלווה כמו תינוקת, אני הולך לחדר השני ומדליק רדיו. אחרי כל הסערות יש איזו שלווה. אתמול תפסתי קריזה על הטלוויזיה, האנשים, כולם, ועל אלוהים וצבא מלאכיו. רציתי להיות אבן. אמרתי, מה רע להיות אבן. לא זז, לא מרגיש, שוכב באיזו חורשה ובעצם הוא כלום. חוצה את ההיסטוריה כמו מישהו שאף אחד לא רוצה בו והוא לא רוצה אף אחד. למה נולדתי, ייבבתי, למה? היא ייעצה לי לעשות מקלחת קרה וארוכה ואז ללכת לישון. שמתי כרית על פניי וניסיתי לסמות את עיניי, אני לא פה, רציתי להגיד, אז אל מי את מדברת? "נופל וקם, נופל וקם." אמרה מלי. "מה?" שאלתי. "שבק ס'" אמרה. אז אמרתי אולי מחר יהיה טוב. שתיתי מים קרים ונכנסתי למקלחת קפואה. אמרתי אני יכול לעמוד בתוך מי הקרח לנצח. אוכל להיות בתוך שברי קרח בלב אחד הקטבים והכל עדיין יהיה בסדר. כי הלב שלי חם ובוער מ-רגש ושום קור לא יצליח להקפיא אותי. אם ישימו אותי בלב בלוק קרח הוא יישרף, ממש, להבות עד השמיים.
אז לוקחים כדור לעידוד המחשבה, שוכבים במיטה כמו מומייה, מלי מכינה לי תה עם לימון. (אמרה: "אם תשתה קפה, תקיא.") ואני אומר: זה בסדר, רק תני לצלוח את הלילה בבהייה בטלוויזיה בו הראה הכל ולא הראה כלום. אבל היא אמרה: "עלייך לישון." גם אם רציתי וגם אם לא, נרדמתי. חלמתי דברים שלעולם לא אזכור, התעוררתי לתוך גן-עדן צנוע. אמרתי שלום לקיום והדלקתי סיגריה. השמיים נפתחו לי היום, בקומי, בחזרתי מעולם השינה, מי ייתן ולא יסגרו שוב, יישארו פתוחים לנצח כדי שאוכל להרגיש חי ולא מת מתהלך בין חיים. אז מלי, ישנה בשלווה של תינוקת. (חייב לחזור על עצמי.) על ענן תחת השמש, חולמת עליי מקווה, או פותרת במוחה את כל סיוטיה, מכניעה בקלות את כל השדים, תיפול לבוקר בו אני אחבק אותה, ואחבק אותה, ואחבק. לא ארצה לעזוב!
אני לא אחשוב מחשבות שליליות יותר, (אם רק יהיה לי כוח.) במשך כל היום ואני מקווה שגם במשך כל חיי. מוחי בשליטתי ולא אתן לא ללחוש לי את מחשבות הרעל שלו. אז קומי, מלי, קומי. יש פה מישהו שמתאווה לאהוב אותך…