מלי פרק רביעי

4
אני עייף עד מוות. לא אני בחרתי להיות עייף. ודווקא ישנתי מספיק. ודווקא לא עשיתי סקס אתמול. אז למה אני עייף? מה המקור ממנו נובעת עייפותי? הגידו לי מהו ואחסל אותו.
הטלוויזיה שלנו מנופצת. מלי ישבה מולה חצי שעה בניסיון לראות משהו שיעשה לה משהו. כשזה לא הלך היא קיבלה קריזה. הלכה שקטה לקופסת כלי העבודה, שלפה פטיש כבד, וניפצה את הטלוויזיה. לי לא היה אכפת. הבטתי בה באדישות, הסתכלתי בחלון מכונת הכביסה, והעברתי ערוץ. משטיפה לסחיטה. בחיי שהשירות הדיגיטלי של חברת מכונות הכביסה יותר מספק.
פעם הייתה לנו ידידות אפלטונית. לא התייחסתי אליה בצורה רומנטית. אך פעם היא טלפנה אליי ורצתה שנלך לסרט. אמרתי לה שאני לא רוצה. היא שאלה למה. אמרתי לה שאני לא אוהב סרטי קולנוע. אז היא אמרה: (חצוצרות בבקשה.) "אתה לא צריך לאהוב סרטים. אתה צריך לאהוב אותי." ואז השיתוק הזה. משהו כן ופשוט בקולה. הלכתי איתה לסרט. ומשום שהיא נתנה לי רשיון להתאהב בה, התאהבתי בה עוד באותו הערב. מאז אנחנו יחד.
זה היה אז. אך מה עכשיו? עכשיו מלי מוטלת על המיטה. מביטה בתיקרה.
אני שואל אותה: "תגידי מלי, יש אהבה בינינו?"
"בטח." היא עונה. "רק תן לי סיבה."
"אני חתיך."
"זה לא מספיק."
"אני לא טיפש."
"אז מה?"
"יש לי רגשות."
איזה?"
"רגשות של אהבה עמוקה אלייך."
היא מסתכלת בי. "יש אהבה בינינו." סיבה מארץ הסיבות.