מלחמות המוות פרק לג'

האם אני מת?

במשך שעה ארוכה ניסו סהר ופורקיס לדובב את אודון ורודון. העובדה שהם הכירו זה את זה וחיו לפני מאות שנים, ועוד מתו אז, נראתה לא הגיונית בעליל. לעומת זאת, רוב הדברים שחוו במסע היו לא הגיוניים בעליל. אבל זה כן הסביר כמה דברים, כמו העובדה שפורקיס וסהר לא יודעים מתי הם נולדו ואיפה הם נולדו. "אבל איך זה יכול להיות אפשרי? ואם אנחנו מתנו, איך זה שאנו חיים עכשיו? ו…" שאל סהר. הוא ופורקיס רצו לשאול עוד אבל אז קטע אותם רודון ואמר "מספיק! כל כך הרבה שאלות. אפילו אני ואודון לא שאלנו כל כך הרבה שאלות כשנוממממ…" אמר רודון בעוד אודון מכסה את פיו. "תודה" אמר רודון לאודון לאחר ששחרר אותו. "שקול מילים, אחי היקר. אחרת דברים שאמורים להישאר בגדר סוד יחשפו". "מה יש" שאל אורוז לפתע "תן לו לספר כמה דברים. ולשאלתכם, פורקיס וסהר, הנשמות שלכם היו כל כך חזקות, שהן הצליחו לברוח משליטתו של מלאך המוות. זאת הסיבה שהם הרגו אתכם לפני כולם. עם לא, הייתם יכולים לעזור לנצח הרבה יותר מהר. אל הגופות שלכם, שנשמרו באופן יוצא מן הכלל לאחר שכישפו אותן אודון ורודון, נכנסו הנשמות שלכם 3500 שנים לאחר הקרב". "3500 שנים"? הזדעק סהר "רגע, איך זה יכול להיות שאבו של סבי היה חי עד לפני 40 שנה"? " אורך חיי משפחתך הינו שונה מאורך חיי אדם רגילים" אמר אורוז "שלא כמו פורקיס, שהתעורר למשפחה שונה לגמרי כשחזר, אתה חזרת לאותה משפחה. למרות כמובן שהקללה של השטן האטה את תהליך ההזדקנות, מכיוון שהקללה סגרה בפני המשפחה שלך את שערי המוות של מלאך המוות. חוץ מזה, גם משפחתו של פורקיס בורכה בחיים ארוכים, אך פחות משל משפחתך, וכמובן שפורקיס המקורי ומשפחתו לא הושפעו מהקללה כי היא לא כוונה אליהם. זה מספיק מידע לעכשיו"? שאל. סהר ופורקיס היו נדהמים מכמות המידע שקיבלו לידיהם. "גם לינדור ולילה ידעו" אמר אורוז בנימה סתמית. סהר לא האמין. גם הם ידעו? "איך הם יכלו לדעת? סיפרתם להם"? שאל את אודון ורודון. "לא" אמר אודון "הם ידעו מכיוון שהם היו שם באותה תקופה" אמר רודון "הם בניו הבכורים של האדון העליון של אלפי השמש" אמר אורוז "מן הצפוי שהם ידעו על זה". שתיקה. אודון ורודון הלכו לטפל בעיניהם ואורוז שתק והתרכז בדרך, שהחלה להיעשות לקשה יותר עם התחזקות הסערה. לבסוף נשארו פורקיס וסהר להרהר על השאלה 'האם הם מתים, או חיים'?