מלחמות המוות פרק לא'.

אנטוראס של המוות

לבסוף הגיעו החבורה אל ההר. הפעם, לא רק אודון ורודון שקשקו בפחד מפני קולו של אורת'ורנוס, אלא גם כל שאר החבורה. כשהגיעו אל ההר, שם לב סהר לחרדתו שהצליל חזק יותר מאשר בפעם הקודמת, והמפלצות היו נועזות יותר וחזקות יותר. אבל אודון ורודון לא נלחמו לבד. ת'רקוס, שגרזנו היה, כפי שטען 'מכושף' שבר כל אחת מהמפלצות הסלעיות במכה אחת. פורקיס תקע את שן האורקר במפלצות, ומסיבה מסוימת הן התפוצצו. ופגיונו של סהר, שקיבל מפורקיס, הצליח להשמיד את המפלצות במידה רבה אף יותר משן האורקר. כך פילסו את דרכם אל תוך ההר. להפתעתו של סהר, האולם נראה בדיוק כמו איך שנראה כשנכנסו עליו בפעם הראשונה, מה שהיה מוזר, מכיוון שכשברחו ממנו הוא התחיל להיהרס מעוצמתו של אורת'ורנוס. עכשיו הוא נראה מסודר ונקי, בדיוק כפי שהיה בתחילה. סהר פסע באיטיות בין התיבות אוצר, ותמונות הקיר, עד שהגיעו אל פסלו של אנירוס, השומר הדגול. לאחר שנתן להם לעבור, מלמלו לו כמה מילים אודון ורודון, והוא הפסיק לעמוד בסוף השביל, אלא פינה את המעבר לחלוטין. אודון החווה בידו, ולפתע הופיעו קבוצת סדנים לבנים גדולים, שולחן עבודה גדול ותנור שחובר אל המזרקה וקיבל אספקה תמידית של לבה. "בסדר" אמר רודון "סהר, אני צריך שתביא לי 2 קילו יהלומים, 5 קילוגרם של פלדת ירח, בקבוקון דם מתים ואש תופת מהגיהינום" "מה זה פלדת ירח"? שאל סהר. "פלדת ירח היא פלדה שמקודשת תחת קרני ירח מלא, מה שמקנה לה סוג של 'יכולות מסוימות' " אמר אודון. סהר מילא אחר בקשותיו. איכשהו, הוא ידע במדויק באיזה תיבה נמצא כל דבר, ומשום מה, התיבות שמהן לקח את החומרים לא היו נעולות. כשחזר עם החומרים, הוא ראה שכולם הביאו גם כן חומרים. רודון לקח את פלדת הירח והיהלומים, ושם כל אחד מהם בתנור. לאחר מכן הוא יצר עוד תנור, ושם בוא זהב וכסף שהביא פלר. לאחר שהזהב והכסף הותכו, ערבב אותם אודון בקדרה גדולה, והמשיך לחמם. כשהיהלומים הותכו, עיצב אותם אודון בתבנית שיצרה מעין להב חלול, פתח אותו, ושפך לתוכו את תכולת בקבוק אש התופת מהגיהינום. חום עז השתחרר מהאש. רודון נאלץ להקים מגן סביבם. לבסוף, טווה אודון קרני אור בכף ידו, והכניס לתוך הלהב החלול יחד עם אש התופת, ושפך את דם המתים. לאחר מכן התיך עוד יהלומים שהביא פורקיס, ערבב אותם בקדרת הכסף והזהב, והוסיף את פלדת הירח המותכת. לאחר מכן ערבב אותם יחד עם טיפות לבה מהמזרקה. לבסוף אמר "זה כל מה שאני זוכר. מעכשיו נצטרך להסתמך על הספר". רודון בתגובה לחש לספר לחש כל שהוא, והספר נפתח בעמוד מסוים. רודון החל לקרוא במשך כמה זמן את הדפים ואת כשפיהם הנסתרים, ולפתע הספר נסגר. הוא לחש לאודון את מה שקרא, ואז המכשפים החלו במלאכה. ראשית הם המטירו שלל של כשפים צבעוניים אל תוך הסגסוגת הייחודית שייצרו. לאחר מכן, הם עוררו לחיים את דרקוניהם, ולקחו מכל אחד קשקש. לאחר מכן הם התיכו את הקשקשים וערבבו אותם עם הסגסוגת. לאחר מכן הם כלאו את האש שנשפו דרקוניהם, אודון במעין אור נוזלי, ורודון בצללים מיוחדים שעטפו אותו. לאחר שערבבו אותם עם הסגסוגת, הם ביקשו מכל החבורה לצאת החוצה. כשיצא סהר החוצה אל שמי הליל יחד עם כולם, הוא התבונן בת'ורנוסק הגדול, הגמד שהוקפא באבן כשהביט אל תוך ההר. 'מה יכול היה להיות כל כך נורא, שהפך אותו לאבן ברגע שהסתכל עליו'? התשובה שהגיעה אל סהר לוותה בצלילו של אורת'ורנוס הנורא. 'אורת'ורנוס, כמובן, הוא כנראה ראה את ליבו של אורת'ורנוס, מה שגרם לו להפוך לאבן'. אך אז שאלה נוספת התעוררה בסהר 'למה הם לא הפכו לאבן כשראו את ליבו של אורת'ורנוס'? הוא שיתף את לינדור ולילה, שהחלו להסתדר יותר טוב מאז הקרב עם מלאך המוות. תשובתו של לינדור הייתה "יש סודות שעדיף לא לגלות, אך תמיד יש אלפים, אנשים או גמדים חטטנים שמנסים לגלות את הדברים שכיסו על מנת שהם לא יפגעו" "לא הבנתי" אמר סהר. "לינדור מתכוון" אמרה לילה "שיש אנשים שמתנהגים כמו ילדים קטנים, וכשאומרים להם לא לעשות משהו, אז הם עושים אותו. כמו ילד קטן שתגיד לו לא לגעת במשהו חם, אז הוא יגע בו". סהר הבין, פחות או יותר, הוא קיווה שיותר. לבסוף, פסקו הרעשים שנוצרו על ידי אודון ורודון בעת ייצור החרב. הם קראו לכולם להיכנס. קול פסיעותיהם הדהד על האבן השחורה. לבסוף, כשהגיעו אל אודון ורודון, הם ראו שהתנור וכל הסדנים נעלמו, ורק שולחן העבודה, שעליו נח חפץ מוערך נשאר. "רק לאחד מכם" אמר אודון "תהיה בעלות על החרב" השלים רודון. אודון הרים את החפץ, ניגש לסהר, ואמר "סהר, בנו של סולור, בנו של סווילון, בנו של קאונן מלך בני האדם, לך יש החזקה לחרב זו" אמר והשתחווה בפני סהר והושיט לו את החרב. מלמולי הפתעה נשמעו מהחבורה, אבל הם מיד התחלפו בקריעת ברך. סהר היה המום ולא ידע מה לעשות. לפתע קולו של אודון נשמע בראשו ואמר ' עצה שלי, כך את החרב כבר' סהר הופתע מהקלילות שבקולו של אודון לנוכח המצב הדרמטי. 'איך אני אוכל לקחת את החרב'? שאל את אודון במחשבותיו. 'בקלות, תעשה מה שאני אומר לך, בסדר'? 'בסדר' אמר סהר. 'יופי, עכשיו, הושט את ידך' סהר הושיט את ידו 'וקח את החרב' אמר אודון. 'זה הכול'? שאל סהר 'כן, זה הכול' אמר אודון במחשבותיו וצחקק. סהר החליט להתייחס לדבריו של אודון יותר ברצינות ונגע בניצב החרב. לפתע, אור נוגע ומוזר יצא מהחרב, והקשה עליו לאחוז בה. הוא התנגד לתחושה החמימה והצליח לבסוף לאחוז בקת החרב. הוא משך אותה מהנדן והרים אותה באוויר, כמחווה לאבי סבו, שמת על ידי השטן. אור הירח חדר דרך פתח בהר, והחרב נצצה באור יקרות. מתוך החרב, נצנץ להב היהלום, שהפיץ אור על כל החרב. על ניצבה הזהוב של החרב הונח יהלום כחלחל, ועור כסוף לופף סביב הניצב. על הלהב לופף חוט זהב דק, ונחרטו כמה סימנים. אורך הלהב היה מטר וחצי, ומסיבה מסוימת הוא ניראה לא שלם, כאילו מישהו חתך אותו באמצע, כי הלהב נראה דק מדי. "הסיבה לכך שהלהב דק" אמר אודון, שקם כבר יחד עם כולם "היא שהלהב הזה הוא אנטוראס של המוות, שהיא רבע מאנטוראס המקורית. לכן היא גם חלשה יותר ממנה, אבל היא מספיק חזקה בשביל להשמיד את מלאך המוות, ואפילו בשביל לפגוע קצת בשאר אויבינו הגדולים". "למה אתם לא חישלתם את אנטוראס כולה"? שאל סהר "מכיוון" אמר אודון אם קולו החביב "שכדי ליצור את אנטוראס, צריך את כל הספרים, ובשביל שהספר יוביל אותנו לספר הבא, צריך קודם להשמיד את האויב שהספר קשור לו" אמר. "טוב" אמר רודון "נשאר לנו רק יום וחצי להגיע להר אות'לון, כי משם ינסו כוחות האופל לפלוש לעולמנו. ואני חושב שאני יודע מי יעזור לנו להגיע לשם בזמן" אמר בעוד הוא מסתכל במבט משונה על המטה שלו.