מלחמות המוות פרק יד', טו', טז, יז', יח' ו-יט'.

הלורד לונטר

סהר התעורר במיטה גדולה ורכה, בחדר עגול ולבן. אודון ורודון ישבו לידו, בעוד אלפים עומדים סביבו ומכינים תרופות כסופות. סהר שמע קול ציפורים מצייצות והניח כי עכשיו הבוקר. הוא ראה שבגדי המסע המלוכלכים והקרועים שלו הוחלפו בבגדים נקיים שתאמו את מידותיו. באותו הזמן האלפים שמו לב לכך שהתעורר והחלו מדברים בשפת האלפים עם אודון ורודון. רודון נהם משהו, מלמל כמה מילים וכסאו זז הצדה. סהר ראה אז, שבעוד האלפים מדברים עם אודון, רודון הוציא מתוך גלימתו ספר אדום, והחל לקרוא בו. סהר ראה שדפי הספר שחורים, והמילים נכתבו בדיו אדומה. 'מוזר' אמר לעצמו סהר. הוא החליט שמתישהו הוא ישאל את רודון על הספר הזה ועל עוד הרבה נושאים אחרים. בינתיים גמרו האלפים לשוחח עם אודון, שפנה אל כיסאו של אחיו ודיבר איתו בלחש, בעוד האלפים נותנים לסהר את התרופות הכסופות ההן. סהר שתה את התרופות במהירות, בעודו מתפלא על הטעם. הטעם היה של דבש, עם שילוב של קינמון ווניל. התרופה הזכירה לו את התרופה שאודון הביא לו, אך התרופה הזאת הייתה הרבה יותר חזקה וטעימה. אז ניגש אליו אודון עם חיוך על הפנים ואמר "מה שלומך בחור צעיר"? "ישנת כמה ימים, כבר חשבנו שלא תתעורר". "ישנתי כמה ימים"? שאל סהר בתדהמה "רק שלושה, זה הכל" אמר אודון. סהר הזדעזע. הוא מעולם לא ישן כל כך הרבה זמן ברצף. "מה קרה"? שאל סהר את אודון "אתה חלית" אמר רודון שניגש אליו "אלמלא אורוז שריפה אותך חלקית, ואלמלא הידע שלי בסוג זה של כשפים, לעולם לא היית שורד כאן, גם לא עם עזרת האלפים" אמר רודון. סהר ראה שכמה אלפים נעצו ברודון מבטים נזעמים. לפתע הרגיש שמשקל מוכר על צאוורו חסר. "התליון שלי" אמר סהר לפתע "איפה הוא"? שאל. סהר מעולם לא הוריד את התליון, הוא קיבל אותו מאביו, שקיבל אותו מאביו וכן הלאה. הוא ידע שהתליון עובר במשפחה במשך כמה דורות והוא חשוב מאד. לפני שאביו מת, הוא הבהיר לו דבר אחד ברור: לעולם לא לעזוב את התליון. "הוא נמצא כאן" אמר אודון והושיט לו את התליון. סהר חטף את התליון וענד אותו על צאוורו. "טוב" אמר אודון "אני מניח שאתה מאד רעב אחרי שלא אכלת כמה ימים". סהר באמת הבין שהוא רעב. אודון הגיש לסהר את המרק שהביא לו כמה ימים קודם לכן. סהר אכל את המרק בתאווה לבסוף, כשגמר לאכול, כמה אלפים עזרו לו לקום, בעוד אודון אמר לו " אית'נולס קבע לנו פגישה עם האדון העליון של אלפי הירח" "לכן אנחנו צריכים ללכת לצריח הירח, שנמצא בארמון המרכזי של אלפי הירח". אודון החווה בידו ולפתע הופיע בידו מקל הליכה כסוף שאותו נתן לסהר. סהר לקח את המקל ונתמך בו בעודו יוצא עם אודון מהחדר לאור היום. בבוקר, העיר נראתה פחות יפה, אך עם זאת היה לה יותר יופי טבעי. הם טיילו בעיר וכל אלף שעברו על פניו, קד קידה עמוקה בפני אודון וסהר. "למה הם קדים בפנינו"? שאל את אודון "כי הם רוצים" אמר אודון. זאת הייתה תשובה קצת מוזרה, אבל סהר קיבל אותה. הוא הבין שדברים משונים קורים בקרבת המכשפים הללו, אז כדאי לו להתרגל. הם המשיכו בדרכם ולפתע, נגלה לפניהם ארמון עצום, עשוי שיש, משובץ בכסף, זהב ואבני חן. הארמון היה מורכב מ-10 ארמונות גדולים שעל כל אחד ניצב צריח ובמרכזם ניצב צריח עצום, עשוי כסף ואבני חן ויהלומים. על יד השער של אחד הארמונות, עמדו בני החבורה, כולל רודון שהופיע יש מאין, וחיכו לו. כשהגיע אליהם הם חייכו, בעוד פורקיס אומר "אז אתה חי". "נראה שכן" אמר סהר בפשטות. פלוגת אלפים ובראשה אית'נולס יצאה מהארמון. "האדון העליון של אלפי הירח יקבל אתכם עכשיו" אמר אית'נולס, החבורה הלכה בעקבותיו אל תוך הארמון. סהר נדהם מיופיו של הארמון. שטיח כסוף חצה את כל הארמונות מכל הכיוונים עד שהגיע אל צריח הירח. הקירות היו מכוסים בתמונות של הירח מזוויות שונות, בעודו מאיר את את ממלכתם לונסור'ן באור יקרות. לאחר מכן הם הגיעו לדיוקנאות של אלפים אצילים בעלי נזרים כסופים משובצים אבני חן ולבושי גלימות כסופות. ליד כל דיוקן נרשם שמו של האלף. הם פנו במסדרונות עד שהגיעו לזוג דלתות כפולות עשויות עץ אלון, בעלות עיטורי כסף, ששובצו ביהלומים. 10 שומרים עמדו בדלת, לבושים בשריון קשקשים בוהק וחרבות דקות בידיהם. אית'נולס אמר להם כמה מילים בשפת האלפים והשומרים פתחו את הדלתות. החבורה הובלה אל צריח הירח, הנמצא בלב הארמונות. סהר פער את פיו בתדהמה למראה צריח הירח. תקרתו של הצריח הגבוה בקושי נראתה וגרם מדרגות מסולסל הוביל אליה. איורים רבים של אלפים ותמונות של הירח קישטו את קירותיו, ותמונות של מלחמות וניצחונות של האלפים על מפלצות רבות ומשונות, קישטו את הקירות בשלל צבעים ונראו כאילו הם חיים. רצפת הצריח הייתה עשויה שיש ממורק, ובקצהו האחר של הצריח העצום ניצב כס מלכות עשוי כסף, שעיטורים רבים מכסף עיטרו אותו. על הכס ישב אלף כסוף שיער ובעל עיני כסף ותווי פנים גאים, שנזר כסף שעוצב בצורת עלים, משובץ באבני חן ופנינים נח על ראשו. הוא לבש שריון קשקשים מפלדה ועליו, שריון לוחות מלא שסומל במרכזו סהר מכסף ששובץ באבני חן. גלימה כסופה נחה על כתפיו הזקופות והגאות וחרב אלפים דקה, נחה על ירכו. הלהב היה מפלדה נוצצת וחוט כסף עבר עליו, הלהב היה באורך מטר לפחות, וניצב החרב היה קטן ומעוצב כאילו נועד אך ורק ליד מסוימת. סמוך לכיסאו של האלף, עמדו 4 כסאות קטנים יותר שעל 3 מהם ישבו אלפים מהודרים לבושי גלימות. אית'נולס נפרד מהחבורה והתיישב בכיסא הפנוי הנוסף. רק אז סהר הבין את פשר דבריו של אית'נולס מהיום הראשון. אית'נולס אמר שהוא המפקד העליון של צבאות האלפים בלונסור'ן, וסהר הסיק שבארבעת הכיסאות אמורים לשבת הסגנים של האדון של האלפים, ולכן ככל הנראה אית'נולס אמור היה להיות אחד מהם. האלף שבכס הביט בבני החבורה ונעץ את עיניו בסהר ובפורקיס, בהבעה שסהר לא פירש. דממה השתררה בצריח עד שאמר האלף שישב בכיסא המלכות "ברכות לכם. אני הוא הלורד לונטר, האדון העליון של האלפים בלונסור'ן" קולו היה עשיר ועמוק, ונמלא בצלילים נוגים. "אני רואה שהתלווה אליכם בנו של האדון העליון של האלפים בסוליאור, ממלכת אלפי השמש" אמר " כמו כן רואה אני שהובלתם לכאן על ידי אודון ורודון האגדיים" אודון חייך מעט לשמע המחמאה, רודון רק הזעיף פנים ומלמל משהו שסהר לא שמע, והוא היה די בטוח שהוא גם לא רוצה לשמוע. לונטר החמיץ פנים ואמר "אני יודע שאינך מחבב אותנו רודון, אבל אין זו סיבה לדבר בשפה כזאת. ובאשר עליכם" אמר לונטר בעודו מתבונן בבני החבורה "אין לכם שום מושג לתוך איזו צרה צרורה הכנסתם את עצמכם".

ספר הכאוס

"כל אחד ואחד מכם נבחר על ידי אודון ורודון" אמר לונטר לבני החבורה. "כל אחד ואחד מכם נבחר על מנת לעשות את הבלתי אפשרי, להשמיד את השטן וחייליו". בעודו מזכיר את השטן, האור שהקרין הצריח התעמעם. "אבל למה אנחנו" שאל פלר בקול את השאלה שקיננה בליבם של כל אחד מבני החבורה. "בגלל" אמר אודון "שכל אחד ואחד מכם נמצא מתאים". "חלק מכם" אמר והסתכל על לילה ולינדור "היו מודעים לכך בסופו של דבר" "אבל אחרי חלק מכם" אמר והסתכל על פורקיס וסהר "עקבנו עוד מיום הוולדם". לסהר כל זה נשמע מוזר מדי, והוא תהה עם זה איזה סיוט מוזר והוא בעצם ישן עכשיו בליל מסע. "לא זה לא סיוט" אמר רודון "זה הרבה יותר גרוע". "טוב" אמר לונטר "רודון, הוצא בבקשה את הספר" "רודון נותר נטוע במקומו לרגע, ואז התקדם לעבר מרכז הצריח, בעודו מוציא חפץ מתוך גלימתו. לפתע הופיע במרכז החדר כן מאבן שחורה, שעליו הניח רודון את החפץ. החפץ היה ספר בעל כריכת עור שחור כמו בזלת, שגולגולת אדומה, קטנה ובוהקת נחה במרכזו וממנה, יצאו קורים אדומים שנמתחו על כל הספר. כיתוב בצבע שני היה על כריכת הספר. סהר זיהה את הספר, זה היה הספר שרודון קרא במרפאה. " ת'רטוקס אוקרוסינוס קרק טרק קרעת' " אמר רודון בקול נורא ומצמרר, כשאמר את המילים, כל הצריח החשיך מעט. "מה זה אומר?" שאל סהר "בתרגום חופשי זה אומר ' קסם הכחדה, לחש הונאה, כשף השמדה " אמר רודון. "אבל נוהגים לומר – ספר הכאוס". "כפי שסיפרנו לכם" אמר אודון "שני החכמים פילגו לפני שנים את ספר הכאוס לחמישה חלקים". "אנחנו היינו אותם חכמים" אמר רודון לתדהמתם של החבורה. "באמצאות כישוף עוצמתי במיוחד, חילקנו את הספר לחמישה חלקים על מנת למנוע ולהקשות על כוחות האופל לגנוב אותו. אנו בעצמנו לא יודעים היכן שאר הספרים, ולכן השארנו בידינו את החלק הזה" אמר רודון "בספר זה נמצאים כל הכישופים האפלים הגדולים ביותר, אבל אין בו את הידע על אויבינו, ולכן השטן לא מעוניין בו כל כך. הספרים פועלים כך שהם מובילים מאחד לאחר, מה שאומר שנצטרך לצאת למסע בהדרכת הספר". סהר היה המום. "איך הספר יכול להוביל אותנו לספרים האחרים"? שאל סהר "לא לספרים האחרים" אמר רודון "אלא לספר הבא. מהספר שבידינו נוכל למצוא את הדרך לספר הבא – ספר המוות, שיוביל אותנו לבא – ספר הדרקון, וכך זה ימשך עד שנחסל את השטן ומשרתיו". סהר לא הצליח להבין מה קרה בימים האחרונים. בפגישה מקרית אחת רודון פוצץ את הפונדק ההוא והרג את האנשים, הם נלחמו בגובלינים ובטרולים, באנשים שאודון ורודון טענו שהם מתים. הוא חלם על אבי סבו ועל דמות בוערת מרושעת, הדמות הצליחה גם לזמן אותו אליה לארמון בחלומו. רדף אחריהם אלף מרושע עם להקת זאבים, ודרקון עצום הציל אותם, ועכשיו הם אמורים לצאת למסע שלפי דברי לונטר, הוא בלתי אפשרי. כל מאורעות הימים הקודמים עוררו בסהר תחושת אי נוחות נוראה, כאילו מבקשים ממנו להרים הר. "אז מתי נצא"? שאל פורקיס כאילו המצב שלהם לא מטריד אותו כלל "נצא כשתהיו מוכנים" אמר אודון "אני יודע שאתם בטח חושבים שאנו מבקשים מכם יותר מדי, אבל כל מה שאנחנו עושים, נועד בשביל להציל את עולמותינו". "עולמותינו?" שאל סטרון "הוא התכוון עולמינו" אמר רודון. "אז אם כך" אמר לונטר "מי מכם אמיץ דיו על מנת להצטרף למסע"? "אני מוכן" אמר פורקיס. "גם אני" אמר לינדור "ואני" אמר פלר "אם האלף מוכן, אז גם אני" אמר. "אני מוכנה" אמרה לילה "וגם אני" אמר סטרון. כולם הביטו בסהר בציפייה. כשסהר חשב על זה, הוא דווקא לא רצה לצאת למסע הזה. הוא הביט באודון ואז ברודון, אך כשרצה לומר שהוא לא מוכן להצטרף, משהו בעיניו של רודון משך אותו. עיניו של רודון נראו כאילו הן מחליפות צבעים, מאדום לירוק, מכחול לצהוב. ואז לפתע הצבעים נעלמו, במקומם הבזיקו תמונות בעיניו של רודון. סהר ראה הרס וחורבן, הוא ראה מפלצות שקורעות אנשים לגזרים, אבל הכי נורא, הוא ראה את אבי סבו החלוש והרצוץ, שהכוח של השטן שבר אותו והפך אותו לחסר אונים. זעם עלה בתוך סהר, זעם על כל הדברים המחרידים שהיצור הזה המכונה השטן, עשה ועוד יעשה אם לא יעצרו אותו. חיוך עלה על פניו של רודון וזרם התמונות הפסיק. סהר הביט בחבריו, שנראו כאילו לא שמו לב לזמן שעבר כשהביט בתמונות. "אני מוכן" אמר סהר. לונטר הביט בהם כשניצוץ של אושר בעיניו. "אודון ורודון" אמר לונטר "אני צריך לבקש מכם שתאמרו לי להיכן מועדות פניכם"? "אל ארץ האש" אמר רודון "משם אפשר להפעיל את הספרים, כי זה מקום של כאוס ורשע מוחלט, שבכל זאת יש בו מעט טוב המאפשר לנו לשרוד בו". "אז אם כך" אמר לונטר "מסעכם יתחיל באורת'ורנוס, השוכנת בממלכת הגמדים הישנה. אתם תקבלו עזרה וציוד מאיתנו" אמר לונטר "ואם תרצו, תקבלו גם ליווי עד להר". "תודה אבל לא תודה" אמר אודון "נוכל להסתדר בעצמנו". "איך שתרצו, מתי תצאו"? שאל לונטר "נצא בעוד יומיים" אמר רודון. "אם כך, כדאי שתלכו להתרענן ולהתכונן למסע" אמר לונטר. "כך נעשה" אמר רודון וסימן לחבורה לצאת מהחדר בעקבותיו. כולם יצאו מהחדר בעקבות רודון עד שיצאו מהארמון, וטיילו לעבר בתיהם בעיר האלפים.

פורקיס

סהר רכב בדרך שהובילה אותם מחוץ לעיר האלפים. לאחר יומיים של הכנות, הם הצליחו סוף כל סוף להתארגן ליציאה. כשהגיעו לבתיהם, רודון מיד החל לארוז והתחמק מכולם. לבסוף כשמצא אותו סהר שאל אותו רודון "מה אתה רוצה ילד?" "אתה לא מנחש?" שאל סהר "קשה לנחש כשיש כל כך הרבה שאלות בראשך" אמר רודון וחזר לעבודתו. "מה שאני רוצה לדעת" שאל סהר "זה איך הראית לי את התמונות האלה?" רודון הסתכל בו במבט מלא משמעות ואמר "הדבר הקל ביותר הוא מה שנוצרת בשבילו, אבל קשה לגרום לו להיות דבר טוב". רודון הפנה את גבו והלך והותיר את סהר מבולבל מתמיד. במשך היומיים הוא ניסה ללמוד קצת על החבורה. מסטרון הוא חילץ קצת מידע על חייו ועל הסיבה המטרידה מעט שבגללה הפסיק לצוד. מפלר הוא חילץ קצת מידע על חייו לפני המסע וגילה להפתעתו שפלר הוא בעצם יורש העצר של ממלכת הגמדים, ושהוא יצא למסעותיו על מנת להכיר יותר טוב את הארץ לפני תקופת שלטונו. מלילה ולינדור הוא גילה שלינדור הוא אחיה הגדול, ושהם נהגו לצאת למסעות רבים יחדיו עד המסע הרה הגורל שבוא הכוח האפל והמסתורי פגע בלילה קשות. היא האשימה את לינדור על כך שהכוח גזל ממנה את חיי האלמוות, למרות שחייה עדיין ארוכים משל כל אדם רגיל, ונשארו לה כמה יכולות אלפיות. את אודון ורודון הוא ניסה לדובב, אבל כל מה שהצליח ללמוד עליהם היה שהם הגיעו מארץ מאד רחוקה, לפני הרבה מאד שנים. על פורקיס הוא גילה כמה עובדות מעניינות מאד. כמו סהר, אפילו הוא לא זוכר מתי ואיפה הוא נולד, ויש לו ספינה מיוחדת שקיבל מאביו, ספינה שעוברת בירושה במשפחתו כבר מאות שנים. " אתה צריך לראות אותה" אמר לו פורקיס כששאל אליה "אורכה 100 מטר ורוחבה 30 מטר, והיא עשויה כולה קורות עץ מוזהבות". "מוזהבות?" שאל סהר "כן, הן מוזהבות. זה סיפור די מעניין אם אתה רוצה לשמוע. אחד מאבות אבותי שנקראתי על שמו, בנה את הספינה מהעצים המובחרים ביותר שיש. יום אחד, הוא מצא בקרחת יער את העץ היפה בעולם. זה היה עץ תפוחים שהתנשא לגובה 10 מטרים, והגזע היה זהוב. כל העלים היו כסופים והפירות היו זהובים עם פסים ספירליים כסופים". אמר פורקיס. "אני מתקשה להאמין שעץ כזה קיים" אמר סהר. "אם תבוא לספינה שלי פעם, אתה תראה שהוא אמיתי. האיש שבנה את הספינה, ראה את יופיו של העץ ורצה לבנות איתו את הספינה, אך משהו עצר אותו. הוא הבין שיהיה זה פשע לכרות את העץ הזהוב, ולכן הוא סחר אנשים שחפרו והוציאו את העץ מהאדמה, והוא הניח אותו על חרטום הספינה. כששורשי העץ נגעו בסיפון, הם זזו והתחברו אל הספינה. מיד כל קורות העץ שמהם הורכבה הספינה הפכו זהובות, ואותיות כסופות הופיעו על הספינה. המילים שנוצרו היו 'גבו אול סווילו' 'מתנת השמש' "אמר פורקיס. "מעניין" אמר סהר "ספר לי עוד על הספינה" אמר. "זאת ספינה נפלאה" אמר פורקיס "העץ לא מרקיב והיא תעמוד בכל סערה כלשהי,ושום חיה לא תוכל לנקב אפילו חור קטן בעץ הזהוב. הספינה היא תלת תורנית, ויש עליה שלל של בליסטראות וצילצלים שונים ומגוונים". אמר פורקיס. סהר התפעל מאד ממבנה הספינה.

החבורה יצאה מתוך המנהרה שמובילה על העיר, והמשיכו בדרכם על סוסיהם. סהר קיבל סוס חדש מאודון ורודון וכך הם רכבו לאיטם אל ארץ האש, ממלכת הגמדים העתיקה. לעת ערב הם הגיעו לפלג מים קטן ועצרו לנוח בו. רודון הדליק ערימת עצים בפרץ אש והם בישלו ארוחת ערב. כשכולם הלכו לישון, מלבד אודון ורודון שעמדו על המשמר, לינדור שרק נח על יד עץ וסהר ופורקיס, פורקיס שאל "נראה לך שיציבו לנו מארב כאן?" "הכל יכול לקרות" "טוב, אם יבואו שוב פעם מתים כאלה, הם יבינו שכדאי להיזהר ממני" אמר פורקיס. סהר הביט במדורה ההולכת וגוועת. לבסוף הוא שאל "מה קרה ליד שלך?" "זה סיפור ארוך" אמר פורקיס "אנחנו לא הולכים כרגע לשום מקום" אמר סהר. פורקיס שתק לרגע, ולאחר מכן אמר " פורקיס, הספן המהולל מימים עברו, היה אחד מאבות אבותי, כמו שאמרתי לך, והוא יצא עם הספינה למסעות רבים. בפונדק אחד הוא שמע סיפור ממלח על מפלצת ים שבתוכה מוחבא אוצר. פורקיס מיד יצא לגלות את המפלצת. הוא שט בכל 7 הימים, ונלחם במפלצות שונות ומשונות, התחמק ממערבולות ששולחות ספינות למצולות, ולבסוף, הוא מצא אותה" אמר פורקיס. "פורקיס, שחשב שהוא מסוגל להתמודד מול כל קושי בים, גילה את טעותו בדרך הקשה, כשהמפלצת קרעה אותו לגזרים. מאז, כל מי שקיבל בירושה את הספינה, יוצא בשלב זה או אחר בחייו אל המסע הזה, על מנת לגרום למפלצת לשלם על מה שעשתה. אני הייתי בין היחידים שנלחם במפלצת ושרד. כמו פורקיס האמיתי, גם אני לא הערכתי נכון את כוחה של המפלצת, אבל גם היא לא העריכה אותי כראוי, והצלחתי לעקור לה את השן.". "אז" שאל סהר "זאת בעצם השן שלה?" "כן" ענה לו. "טוב" אמר סהר "אני הולך לישון". "אני אשמור קצת עם אודון ורודון" אמר פורקיס וניגש אליהם. סהר נשכב על יצועו ונרדם לאחר רגע. פורקיס נרדם רגע לאחר מכן כשרודון הטיל עליו כישוף שינה והוא צנח על יצועו בעוד סיוטים מזדחלים לחלומותיו.

בחלומו, עמד פורקיס על סיפון 'מתנת השמש' וליטף את הגזע העתיק והזהוב של העץ שניצב על חרטום הספינה. רוח ים מלוחה ליטפה את פניו המצולקות, והספינה שעטה במהירות אל נקודה מוכרת. פורקיס הסתובב וראה לפתע את סהר ושאר החבורה עובדים על הסיפון. "מה אתה עושה כאן?" שאל את סהר, אבל סהר נראה כאילו הוא לא שומע אותו, וכשפורקיס נגע בידו של סהר, הופתע לגלות כי סהר אינו ממשי, כמו חיזיון תעתועים. הוא הסתובב וראה את עצמו עומד במקום שבו עמד הוא עצמו כמה רגעים לפני כן. 'איזה חלום מטורף' חשב לעצמו פורקיס. ואז הוא שמע את קולו של רודון שאמר "אנחנו מתקרבים לספר" והסביר לפורקיס האחר לאן לכוון את הספינה. לאחר זמן מה נגלה לעיניהם אי שחור זרוע חופים לבנים. רודון צעק מילה, ורוח חזקה דחפה אותם אל עבר האי. תחושה נוראה הציפה את פורקיס, כאילו האי קשור בזיכרון נורא. הוא ניסה לומר לכולם שהאי מסוכן, אבל אף אחד לא שמע אותו. לעומת זאת, הוא ראה שגם לפורקיס האחר יש תחושה לא טובה לגבי האי. החבורה החלה לטייל קצת על האי השומם. כשירד פורקיס אחריהם הבחין שהאי כלל לא עשוי מאדמה. הבזקי זיכרונות הציפו אותו בשעה שראה את עצמו מביט בתעלה צרה באי שנכנסה לתוך האוקיינוס. מיד פורקיס האחר צעק משהו וכולם עלו לספינה, אבל זה כבר היה מאוחר מדי. מהמאורעות האחרים הספיק פורקיס לקלוט רק ניבים עצומים, לועה שחסר בו שן ומאבק סוער. לאחר מכן הוא ראה רק שחור.

פורקיס התעורר שטוף זעה בעת עלות השחר, כשכולם למעט רודון, אודון ולינדור עדין ישנו. הוא הצטרף אליהם והחליט לא לספר להם על החלום.

שדים בצללים

החבורה המשיכה לרכב דרומה לעבר ארץ הגמדים העתיקה 'ארץ האש'. ככל שהמשיכו לרכב, כך החל להיות יותר חם, סימן שהם מתקרבים ליעדם. לאחר יומיים של דהרה הם הגיעו לפאתי יער קטן, ועצרו לנוח. הם אכלו את ארוחת הערב בשקט, וכל הזמן הרהר פורקיס בליבו אם לגלות למישהו על חלומו. רודון כנראה הבין שמשהו מטריד אותו, כי כשכולם הלכו לישון, הוא בא אל פורקיס ששמר על המחנה מחוץ ליער. "מה אתה רואה?" שאל את פורקיס "מה כוונתך?" שאל פורקיס. " אני יודע שאתה רואה משהו שמטריד אותך כבר כמה ימים, ואין בכוונתי להניח לך להתמודד עם זה לבד. אז שוב אני שואל, מה אתה רואה?" שאל רודון. "אני לא רואה כלום" אמר פורקיס "מלבד כמה עצים ונחל קטן". "אני לא התכוונתי מה רואות עיניך כשאתה פוקח אותן" אמר רודון "התכוונתי, מה אתה רואה כשאתה עוצם את עיניך". "מה?" שאל פורקיס "עשה כפי שאמרתי לך, עצום את עיניך ותנשום עמוק". פורקיס עשה כדבריו. "עכשיו אמור לי מה אתה רואה" אמר רודון. פורקיס שתק ואז אמר "אני רואה שיניים, לוע שחור עצום. אני רואה חשכה". רודון הנהן ואמר "פקח את עיניך" פורקיס פקח אותם "ומה אתה רואה עכשיו?" שאל רודון. פורקיס הסתכל סביבו ואמר "אני לא רואה שום דבר שונה. אותו נחל, אותם עצים. רגע" אמר פורקיס לרודון "משהו לא בסדר". רודון צמצם את עינו המצולקת לרגע, ולאחר מכן צעק והעיר את כולם. "מה קרה?" שאל אודון כשמיהר מעברו האחר של המחנה. " הצללים של העצים זזו" אמר רודון לאחיו "אנחנו חייבים להילחם, אין לנו אפשרות לברוח" אמר אודון. "מה קרה?" שאל סהר "ראיתי את הצל של אחד העצים משתנה לצורה אחרת וזז" אמר פורקיס "מה היה הדבר שראית לדעתך?" שאל סהר. לפני שפורקיס הספיק לענות, צעק סטרון. מיד כולם רצו עליו וראו אותו נאבק עם איש שחור. מכיוון שמכותיו של סטרון עברו דרכו, הניח סהר שהוא מת, אבל הוא מיד שלל את הרעיון כשפורקיס ניסה לדקור עם להב ידו את האיש השחור, והלהב עבר דרכו. אודון צעק "סווילו", ופרץ אור יצא ממטהו, והאיש השחור התפוגג. אודון כיבה את האור במטהו, אך זה היה מוקדם מדי, כי באותו רגע אנשים שחורים כאלה התנפלו על החבורה, ולכדו אותם. האנשים השחורים קשרו אותם בחבלים אדומים שצרבו והכאיבו, למעגל סביב עץ. "מי אתם" שאל סהר בעודו נאבק בכבליו, מה שהכאיב לו אפילו יותר. אחד מהאנשים השחורים פנה לסהר, שהופתע לגלות שאין להם פנים, ולמעשה הם היו שקופים. "אנחנו צללים" אמר האיש השחור בקול צורמני. "מה זאת אומרת צללים?" שאל סטרון. " זאת אומרת שהם צללים" אמר רודון. "מה אתם עושים כאן" שאל את האיש שאיתו הם דיברו. "האדון רוצה אתכם. במיוחד אותך" אמר לרודון. רודון שתק לרגע, ואז נשם עמוק, והביט עם עינו הגדולה והמצולקת באיש השחור. נראה היה שעינו של רודון התרחבה אף יותר, ובהקה באור אדום. לאחר כמה רגעים האיש השחור נסוג ושפשף את המקום שהיו אמורות להיות לו בו עיניים. האנשים השחורים האחרים באו לעזור לאיש השחור, אך לפתע רודון התחיל לצחוק. אבל זה לא היה צחוק שמח. כל היער שעל ידו חנו החשיך. קולו של רודון נשמע עמוק יותר בזמן שצחק, כאילו הוא מפולת הרים. סהר הרגיש כאילו הוא חזר לארמונו של השטן, והוא שומע שוב את קולו המחריד והעמוק. הוא הרגיש שהוא היה מאבד את שפיותו אם היה מקשיב לצחוק עוד כמה שניות, אך למזלו אודון לחש כמה מילים והצליל נעלם. סהר ראה שגם השאר נרגעים, אך נראה שכישופו של אודון לא חל גם על האנשים השחורים, כי הם יללו והחזיקו את ידיהם במקום שבוא אמורות להיות אוזניהם, אך ללא הואיל, ובתוך זמן קצר הם התפוגגו, ואיתם גם החבלים. רודון הפסיק לצחוק והיער חזר למצבו הקודם. "מה הם היו?" שאל סהר את רודון "שדי צללים. יצורים נוראיים ומרושעים שכפופים אך ורק לשטן. הם חזקים יותר מהמתים מכיוון שאפילו כלי נשק חזקים לא פוגעים בהם, אבל אור משמיד אותם בין רגע, מכיוון שהם למעשה צל פיזי של כל דבר שקיים". "כמובן שלא כל צל של כל דבר כפוף למרותו של השטן, אבל יש הרבה שכן" אמר אודון. "אנחנו חייבים ללכת עכשיו" אמר רודון "לפני שיהיה מאוחר מדי". בהסכמה שקטה הם ארזו את חפציהם ויצאו לדרך.

אורת'ורנוס

החבורה הגיע אל ארץ האש בעלות השחר. מאות הרים עצומים ושחורים שהתנשאו על השמים, שסהר העריך שגובהם הוא כ – 3 קילומטר, מלאו את חבל הארץ העצום והעתיק ששימש פעם כממלכתם של הגמדים. במעבר בין שני הרים, נחצב מתוך הרי הגעש שער אבן שחור, ומשני צדדיו נחצבו פסלים עצומים של גמדים בגובה 700 מטרים, שהצליבו את קרדומי הקרב שלהם, כאילו שניסו להבהיר שזוהי ממלכתם של הגמדים ושל הגמדים בלבד. משני צדי השער העצום הוקמו בתים מאבן שחורה. כשהתקדמו בני החבורה, הם ראו עשרות גמדים שומרים על המעבר בין ההרים. "חשבתי שאמרת שהגמדים נטשו את המקום" אמר סטרון לרודון. במקום רודון, ענה פלר " אנחנו הגמדים עדיין מחשיבים את המקום לממלכתנו, ושומרים עליו כך שאיש לא יכנס אלא אם אנחנו נרשה זאת. המקום הזה הוא הממלכה הראשונה והקדושה ביותר עבור הגמדים, ואיננו מוכנים שמישהו אחר יתבע בעלות על ארץ האש". הם המשיכו להתקדם עד שהגיעו אל הגמדים חמורי הסבר. אחד מהם ניגש אליהם. הגמד שניגש אליהם היה לבוש שריון בעל עיטורי זהב וכסף, ואבן אודם ניצבה במרכז קסדתו. זקנו ושערו היו לבנים כשיש. כשהבחין בפלר, פניו התרככו מעט והוא שאל "מה מביא אותך לחבל ארץ זה, פלר, חברי היקר?". "אנו צריכים להגיע לאורת'ורנוס כמה שיותר מהר" אמר פלר. " לכבוד יהיה לי להוביל אתכם להר הגדול, אך אם יורשה לי לשאול, לשם מה?" "משום" אמר רודון "שהתקופה האפלה חוזרת, ואנו צריכים למצוא את הספרים המפוזרים". הגמד הנהן " אז אני מניח שסיפרתם לו" אמר הגמד לאודון ורודון והצביע על פלר. "כן" אמר אודון "הוא מודע למה שקרה, והוא הסכים לבוא מרצונו החופשי, אם כי אני סבור שהוא עשה זאת רק כדי לעצבן את לינדור". פלר הזעיף פנים ואמר " אני עדיין מתקשה להאמין שכל זה לא איזה חלום מטורף". "זה לא חלום" אמר הגמד "אם כי הייתי מעדיף שזה אכן יהיה חלום". "טוב" אמר רודון "אני מניח, ת'רקוס בן טרוס, שתהיה מוכן ללוות אותנו לאורת'ורנוס, הר האש". "אכן אעשה זאת" אמר ת'רקוס, ושרק לעבר המבנים השחורים. מאחד המבנים, הוביל סייס סוס פוני מקושט מאוד לת'רקוס. ת'רקוס מלמל מילת תודה, עלה על הפוני ואמר "בוא נצא לדרך" והפוני שלו החל ללכת קדימה במהירות. שאר החבורה הלכה אחריו, ויחד הם נכנסו דרך שערי האבן השחורים אל ארץ האש.

הדבר הראשון שסהר שם לב אליו היה שהאוויר בארץ האש מלא עשן ופיח ושהוא בקושי מצליח לנשום. הדבר השני שסהר שם לב אליו הוא שהארץ טרשית ושחורה, ושבמקומות מסוימים התפרצו ממנה גייזרים של לבה ואוויר חם. סהר שם לב גם לחום העז ששרר בארץ האש, שיחד עם האוויר הסמיך, הגייזרים והעובדה שהארץ הרוסה וטרשית, אי אפשר לגדל בה דבר, דברים שהפכו את הארץ לבלתי ניתנת ליישוב. סהר לא התפלא למה רוב הגמדים עזבו את הארץ הזאת. הדבר האחרון שסהר הבחין בו, היה מין צליל גונג תמידי, שהתחזק ככל שהתקרבו להר האש, אורת'ורנוס. סהר הסתכל על אודון ורודון, שהתכווצו באימה בכל פעם שנשמע צליל הגונג, ונלחצו יותר ויותר ככל שהתקרבו להר. סהר הפנה את סוסו אליהם ושאל "מה כל כך מפחיד אתכם? הרי הייתם כאן כבר כשחישלתם את אנטוראס, מה מפחיד אתכם כל כך?". אודון ורודון שתקו כמה זמן, ואז אמר רודון "גם בפעם הקודמת פחדנו, אבל הצדק איתך, באמת לא פחדנו כל כך בפעם הקודמת" רודון הקשיב לרגע, והתכווץ עם הישמע הגונג ואמר "בפעם הקודמת הצליל היה חלש יותר, ולצערנו נראה שהוא רק מתחזק יותר, ואסור שהצליל יתחזק יותר מדי". סהר ניסה לשאול מה הצליל הזה, אבל אודון ורודון סירבו לדבר עוד על הנושא. סהר ראה שגם חבריו ואפילו סוסיהם מושפעים מצליל הגונג ההולך ומתחזק.
לאחר שעות רבות של דהירה, הם הגיעו לקבוצת מבנים שחורים שבהם שכנו כמה גמדים. שם הם אכלו ונחו עד ליום שלמחרת. ביום שלמחרת הם עלו על סוסיהם והמשיכו לדהור. ככל שהתקרבו להר, כך נעשתה הקרקע יותר טרשית, האוויר יותר סמיך ויותר ויותר גייזרים התפרצו בהפתעה ואילצו אותם להאט את הרכיבה ולהיזהר יותר. לבסוף, בתום כמה שעות רכיבה, נגלה לפניהם באופק, הר גבוה יותר מהאחרים, שאליו מועדות פניהם. עד מהרה הבין סהר כי אין זה אומר שהגיעו ליעדם, כי נדרשו להם יום נוסף עד שהגיעו אל מרגלות ההר. רק אז הבין סהר עד כמה עצום ההר. ההר היה גדול פי 10 מכל שאר ההרים, והוא הורכב מהמוני מצוקים שחורים ונהרות של לבה שגעשו ובעבעו סביבם. שביל סלול למחצה והרוס וקטוע בחלקים מסוימים, נמתח עד לפתח בהר והוביל אל תוך ההר עצמו, שם הם אמורים להפעיל את ספר הכאוס שיוביל אותם אל הספרים הבאים. סהר ראה גם שאף על פי גודלו העצום, לא הייתה אף טיפת שלג אחת על פסגתו, למרות שניצבה מעבר לעננים. זה היה מקום של רשע, וסהר לא הבין מדוע גרו בראשונה הגמדים בארץ זו. למשך זמן שנדמה לסהר כנצח, הם התבוננו בהר ברגש שהיה מעורב עם יראת כבוד ופחד תהומי. ובכל הזמן הזה נשמע צליל הגונג החזק, שהרעיד את האדמה קלות בכל פעם. לבסוף, החל סוסו של רודון לפסוע במעלה ההר כשהוא מלווה בצליל הגונג. אחריו פסע גם סוסו של אודון, ואחריו של פורקיס וסטרון ולילה ולינדור ופלר ות'רקוס. רק סהר נשאר מאחור והביט בהר באימה, עד שהתעשת כשאמר פורקיס "אתה בא נכון? לא תיתן להר קטן להפחיד אותך נכון?". סהר הרהר לרגע ואז לחש "לא, אני לא". ובמילים אלו עלה סוסו על הדרך ללב ההר.

מדרון ההר היה תלול למדי. רוב הדרך הם היו צריכים לדהור עם סוסיהם על מדרון אבנים תלול, ובחלק מהזמן היו צריכים להיעזר בקסמיהם של אודון ורודון על מנת לעוף מעל צוקים שלמים שהזדקרו מההר. לפעמים סהר שמע דברים משונים מתפצחים מתחת לרגלי הסוסים. לאחר ששאל את פלר, הוא הצטער ששאל. "האגדה אומרת שההר מקולל" אמר לו פלר. "אנחנו דורכים עכשיו על סלעי בזלת מעורבבים בעצמות גמדים. ההר הזה הוא המקום היחיד בארץ האש שלא הצלחנו לתבוע עליו חזקה. אף גמד לא הצליח להגיע לפתחו, מלבד ת'ורנוסק הגדול. האגדה מספרת שהוא היה הגמד היחיד שאי פעם הצליח בעצמו לעלות לפסגת ההר, ללא קסמים או צבא שלם מאחוריו. הוא טיפס, נלחם בחום, ובמפלצות הרבות…" "מפלצות"! הזדעק סהר "כן מפלצות" אמר פלר. "פלא שעוד לא נתקלנו בהן!". "לבסוף" אמר פלר לסהר המזועזע "הצליח ת'ורנוסק הגדול לעלות לפסגתו, אך משהו נורא קרה שם למעלה. מלמטה ראו אורות רבים ומשונים, ואז היה פיצוץ, ולאחריו הוא נעלם". לאחר מכן, התברר שפלר צדק. מפלצות מלבה, וענקי אבן שחורה החלו לתקוף אותם, אבל אודון ורודון שיסעו בהם את כל כוחם בזעם משונה. אודון ירה ברקים לבנים שפיצצו אותם, וירה כדורי אור שהעלימו אותם. רודון שיסע גלי מים במפלצות הלבה , וכשהן החלו להפוך לאבן בעודן שוקעות בייסורים, הוא ניפץ אותן במטהו. את אחד ענקי האבן הפיל על האדמה השחורה, ופירק אותו אבן אחר אבן, עד שלבסוף הוא עמד מתנשם ומתנשף בתוך תל אבנים. לבסוף יצר רודון פיצוץ שהרחיק את כל המפלצות. בסופו של דבר, הם הגיעו לפתח רחב שבמרכזו ניצב פסל של הגמד הגדול ביותר שראה סהר מעולם. כל פרטי הלבוש, קסדת הזהב משובצת יהלומים, שריון מלא מבריק בעל סמלים מורכבים מזהב טהור, וגם הקרדום העצום שהחזיק בידו, היו אמיתיים. אך עורו היה עשוי אבן. אך הוא תואר בפרטי פרטים, אפילו הקמטים בפניו, וכל אחת משערות זקנו הונחו במקום, כאילו זה באמת היה גמד פעם.
" זה הוא ת'ורנוסק הגדול, שהוקפא באבן כשהביט באשר לא הגיע לו". אמר רודון. לאחר מכן נכנסו אל הפתח.

לבו של אורת'ורנוס

סהר התרשם מאד מפנים ההר. המראה שחיכה לו, לא דמה כלל וכלל למה שעלה בדמיונו. בדמיונו חשב שפנים ההר מורכב משברי סלעים חדים ומשוננים, נהרות ואגמים של לבה ולבה שמטפטפת מהתקרה ועלולה לשרוף אותם בכל רגע. במקום זה, הוא ראה מחזה שונה לגמרי. השביל הוביל אותם למנהרה שירדה למעמקי ההר, וכשיצאו ממנה, הוא ראה מערה עצומה שנמשכה עד לצדו השני של ההר. רצפת המערה הייתה עשויה אבן שחורה, חלקה ומבריקה כמו שיש. במערה העצומה הדהד צליל הגונג בשאון גדול. נהרות של לבה יצאו מאגם עצום של אש, שנמצא במרכז המערה. כל נהרות הלבה נראו כאילו מישהו סידר אותם בכוונה בצורתם, על מנת שישמשו לקישוט. במרכז אגם הלבה והאש ניצב אי גדול, ששביל מאבן שחורה שרוצף באבני שוהם שחורות, ספיר, אודם, אזמרגד, אחלמה ויהלומים. בקצה הגשר, עמד פסל בגובה 3 מטר של אדם, שעורו היה בצבע זהוב חום, לבוש שריון עם עיטורים אדומים וזהובים. ידיו היו משולבות כאילו החזיק חרב, אך לא הייתה שום חרב בסביבתו. במרכזו של האי ניצבה מזרקה מאבן שחורה חלקה מצופה יהלומים, אבני אודם, אבני שוהם שחורות, אבני ספיר, אבני אזמרגד ואחלמה. במקום מים, זרמה במזרקה לבה לוהטת, אך משהו היה שונה בלבה הזאת. היו ללבה כמה צבעים באזורים שונים של המזרקה. בצידי המזרקה צבע הלבה היה כתום עם אדום, קרוב יותר למרכזה צבעה היה זהוב, עוד יותר קרוב למרכז צבעה היה לבנבן עם שילוב של כתום, היכן שנשפכה מראש המזרקה היה צבעה אפור, והלבה שבראש המזרקה שנשפכה עליה מבפנים, הייתה בצבע שחור. מארבעת צדי המזרקה התנשאו 5 פסלים גדולים ויפים, שלושה מהם גדולים, ושניים מהם קטנים יותר. מעליהם ניצב פסל נוסף ועצום. למראה שלושת הפסלים הגדולים נבהל סהר. אחד מבין שני הפסלים הגדולים תואר בפרטי פרטים. סהר זכר טוב טוב את הדמות של הפסל. השריון הנוצץ, הזקן והשיער השחורים עם הכתמים האדומים, הצלקת על עינו, הכתר הגבוה על ראשו, חרבו השחורה וכנפי העטלף. היה זה השטן. מול השטן ניצב פסל זהה לשל השטן, הן בגודל, והן בעוצמה שהקרין הפסל, אך כל צבעי השחור, האדום והסגול הכהה, הוחלפו בצבעי לבן, כסף, זהב וכחול כשמי הצהריים. פני הפסל הזה נראו כמו פניו של אודון, אך הן היו גאות יותר, מלכותיות יותר. 4 זוגות כנפי מלאך יפיפיות בצבעי לבן, כסף, תכלת וזהב נפרשו מאחורי גבו. על יד כל אחד מהם ניצב פסל מוקטן שלהם בגובה 4 מטר, כך חשב בהתחלה, עד שלפתע הבין כי הפסלים הקטנים היו למעשה פסלים של אודון ורודון. כמובן שבפסלים הם נראו יותר מלאי חיים וצעירים, אך כבר אז היו להם את זקניהם הארוכים. מה שמשונה אף יותר היה שלרודון לא הייתה הצלקת, ולשניהם היו כנפיים זהות לשל השטן והפסל השני, מלבד לאודון, שכנפיו היו כסופות ותו לא.
על ידם, ניצב פסל שגובהו היה כ-3 מטר בלבד. הדמות שהפסל הציג הייתה אלף מלכותי וחסון, שעל ראשו נח כתר גדול. היה לדמות הזאת שער ארוך ולבן, וגם זקן לבן שנגזז באופן מושלם. הדמות לבשה שריון מצוחצח ולבשה גלימה בצבעי כחול, זהב ולבן , ו-4 זוגות כנפיים נפרשו מגבו.
5 הפסלים הצליבו את חרבותיהם לנקודה אחת, שבתוכה נצנץ חפץ קטן דמוי יהלום. הפסל שמעליהם היה בדמות זוחל לבן ענקי ומכונף בעל טופרי זהב. היה זה אורוז, שנראה כמגונן על הפסלים. טפריו ושיניו היו מזהב טהור, קשקשיו היו מיהלומים ועיניו מעיני מטופז.
האוויר, שהיה אמור להיות מחניק בשל העובדה שנמצאו במקור החום והעשן שבארץ האש, היה למעשה צלול כאוויר הרים, דבר שסהר היה בטוח שמעורב בו כישוף כול שהוא. 10 פסלים בגובה אדם עשויים שיש, שנשאו חניתות ולבשו שריונות, ניצבו בקצוות המעגל ועמדו על המשמר. אז שם לב סהר לתיבות האוצר. עשרות תיבות אוצר בעלות מנעולים זהובים, שגובהה של כל אחת ואחת מהן היה של אדם, הכילו בתוכם אוצרות יקרים כל כך, כך ניחש סהר, שעם תיבה אחת לפחות, יוכל סהר לבנות ארמונות שלמים בלי לבזבז אפילו חלק קטן ממנה. התחושה הייתה כה חזקה, עד שהוא נאלץ להזכיר לעצמו שזה מקום מאד מקודש. סהר שם לב רק אז שגם הקירות מקושטים. על אחד מקירות המערה, התפרסו שני שטיחי קיר עצומים, שנארגו במיומנות שהדהימה את סהר והייתה יותר עדינה מכל מלאכת אלפים. על השטיח הראשון, שנארג עם חוטי זהב וכסף, נגלה לסהר המקום היפיפה ביותר שראה מימיו. הוא ראה עיר, שעמדה על האוויר ובמקום אדמה היו מתחתיה עננים, ובניניה הגדולים היו המפוארים ביותר שראה מימיו. בתים משיש ומעץ חי, מאבנים אדומות ושחורות, מירוקות, כחולות ולבנות. דרקונים עפו בשמי הבוקר, אנשים לבושים מלבושים יקרים הלכו ברחובות העיר, ושמחת חיים נראתה על פניהם. פסלים וגנים, רבים מכפי שיכל סהר לספור, ניצבו בעיר בכל מני פינות. העיר נבנתה עם חומות, לבנות ושחורות שהגנו על העיר מפני כל פולש. ארמון עצום ניצב במרכז העיר, באזור גבוה ומרומם משאר העיר. הארמון נבנה משיש ומבזלת, ששובצו בהם פנינים ויהלומים, ושלל אבני חן, רבות מכפי שניתן לספור. דלתות עץ זהוב עצומות ניצבו בכניסה, מעוטרות בקישוטי זהב וכסף, משובצות בפנינים ובאבני חן, מעוצבות להפליא בדגמים ששום בן אדם, גמד או אלף לא היו מצליחים לחקות. דלתות הארמון ניצבו פתוחות לרווחה, ועל גרם מדרגות לבן שעליו נפרש שטיח זהוב שהוביל אל רחבה בעיר עצמה, שם חיכו אלפי תושבים, וגם ישב הדרקון הלבן אורוז בנחת, על יד עץ זהוב שגזעו היה עצום ופרותיו היו תפוחים כסופים, פסעו להם 4 דמויות.
שתי הדמויות הראשונות היו זהות לחלוטין מלבד הצבעים השונים של בגדיהם והצלקת על עינו של אחד מהם. אלה היו האנשים מהפסלים, השטן והאיש הזהה לו. הם היו לבושים בשריון מפואר זהה מלבד בצבעיו, ולבושים גלימות גדולות מעוטרות בסמלים משונים שנרקמו בחוטי זהב וכסף. על ראש שניהם נחו כתרים גבוהים ומחודדים מעוטרים באבני חן. על ראש כל אחד מהכתרים נצץ יהלום זוהר במיוחד שנראה כמו היהלום בכתרו של אורוז. חרבות מפוארות וגדולות נתלו על מותניהם, וגובהם של האנשים הללו היה כ-7 מטרים. על ידם פסע גם האלף המוזר הנוסף, ושני יהלומים, דומים במראם ליהלומים של השטן ושל היצור השני, אך הם היו קטנים יותר, ואחד שובץ בכתר, והשני על החזה, במרכז צורה של ירח, ששובצה מפנינים על השיריון. מאחוריהם צעדו אודון ורודון בצעד בוטח, לבושים כמו שני האנשים שלפניהם ונראו צעירים יותר ונמרצים יותר. קמטים רבים שהיו על פניהם כיום לא נראו בציור היפיפה. כנפיהם נצצו באור השמש העולה. על יד האלף, פסע אלף נוסף, זהוב שיער, שדמה במראהו לאלף האחר. סהר הניח שהוא בנו של האלף האחר. האלף היה בעל גוף גדול ושרירי, וגובהו היה כשתיים וחצי מטר. על חגורתו היה תלוי ניצב של חרב גדולה וארוכה במיוחד. התמונה הייתה יכולה להיות שמחה למדי אלמלא המערה הגדולה בתוך הר שניצב סמוך לעיר, שמתוך המערה נצצו זוג עיניים אדומות ורושפות, שהדבר היחיד ששיקפו היה תאבת בצע, ורצון לזרוע הרס מוחלט, ולהחריב את העיר המסנוורת עד היסוד, להרוס כל זכר למה שייצגה העיר ולשלוט בכל מה שיוותר אחרי זה. ציור הקיר השני היה פחות שמח. בציור נראתה העיר עולה באש, והמוני אנשים בורחים. מפלצת ענקית עמדה מעל העיר והמטירה עליה אש תופת ועל אורוז, שתקף אותה ללא רחמים, יחד עם אודון, רודון, השטן והאיש המלכותי הנוסף. אך לא משנה מה עשו, הם לא הצליחו להשמיד את המפלצת שהובילה פלישה של אלפי מפלצות. סהר ניתק את מבטו מהקיר והסתכל על הקיר השני, שם ציור קיר עצום נפרש על הקיר ובו הייתה תמונה אחת. המפלצת שבציור הקיר הקודם שכבה פרקדן על אדמה מרוסקת, בעוד השטן, אודון,רודון והאיש הנוסף עומדים מעליה, כשחרבותיהם מכוונות אל ליבה, בעוד אורוז עומד מעליהם ומגונן עליהם, מאלפי מפלצות נוספות, קטנות בהרבה, ומוסיף לכוחם של הטובים. סהר הבין לפתע שזאת בעצם התמונה שמייצגים הפסלים. הוא הביט שוב לעבר החפץ העגול שהחזיקו הפסלים בחרבותיהם, והביט בחזרה בחלק העגול השחור שבמרכז המפלצת, ולפתע הבין שהם אותו דבר. "מה זה?" שאל סהר את רודון. "זה" אמר רודון, והצביע על החפץ העגול "הסיבה שעולמינו לא הושמד לפני אלפי שנים". "זה" אמר רודון "ליבו של אורת'ורנוס".