מלחמות המוות פרק יג'

לונסור'ן

עם רדת הלילה, הדרך הלכה והפכה יותר ויותר רחבה, ונראתה כאילו הלכו עליה די הרבה. לבסוף, היא הובילה אותם אל תוך ההר, שם היא נחצבה במיומנות רבה מאד. בני החבורה השתהו על הקירות שמשני צידיה. על הקיר הימני צוירו אלפים שרים לאור הירח, נהרות זורמים, וערים יפיפיות בנויות מאבן שהחזירה את אור הירח כך שהבתים נראו כמפיצי אור. על הקיר השמאלי צוירו אלפים בבגדי זהב, בתים מאבנים שהחזירו את אור השמש, ולהפתעתם הרבה של בני החבורה, הם ראו שני אלפים, אחד זהוב שיער, ואחת שחורת שיער משחקים תחת השמש. התמונה צוירה כנראה לפני שנים, אך בכל זאת סהר זיהה את הדמיון בין תווי הפנים. בציור אלה היו לינדור ולילה בתור ילדים. "אלה אתם"? שאל את לינדור ולילה. למשך דקה לא נשמע שום צליל מלבד צליל הפרסות הנוקשות על הדרך, עד שלינדור אמר "כן, אלה אנחנו בילדותינו". לאחר מכן השתררה דממה בקרב בני החבורה. לפתע, החבורה יצאה מההר ונדהמה למראה היופי שנגלה לעיניהם. כל התמונות שראו על הקיר הימני של הדרך, כאילו קפצו מהקיר והתעוררו לחיים. המוני כדורי אור כסופים ריחפו בעיר. בתי העיר החזירו את אור הירח ונצצו כך שהעיר הפכה לירח קטן בעצמה. המון אלפים גאים ותמירים הלך ברחובות, לבושי טוניקות וגלימות כסופות, ואלפיות יפיפיות לבושות שמלות כסופות טיילו ברחובות העיר. פרחי ירח צמחו בכל מקום וגנים עצומים מלאו את העיר. מזרקות שיש ופסלים היו מפוזרים סביב, והפסלים נראו מלאי חיים לאור הירח. סהר, ממקום מושבו על סוסו האדום של רודון, לא יכול היה להאמין למראה עיניו. הציורים המדהימים שבמנהרה, היו כאין ואפס למראה העיר עצמה, שזהרה באור יקרות. בזמן שצפו בעיר מעל סוסיהם, הביטו בהם האלפים במבטים מוזרים, כאילו הם תוהים מי הם שייכנסו לעיר שלהם. לפתע החבורה נתקלה בפלוגת אלפים, שהחזיקו בידיהם חרבות שלופות וסימנו להם לעצור. האלף שככל הנראה היה מפקדם, ניגש אליהם ואמר לאודון "אינכם רשאים פשוט להיכנס לעירנו בלי אישור, ובוודאי שלא עם בני תמותה". למפקדם של האלפים היה עור חלק בהיר, עיניים כחולות מלוכסנות ושריון מצוחצח ומבריק. הוא חגר חרב אלפים דקה, שנראתה יקרה ומרשימה במיוחד.הבעת פניו הייתה אטומה. עצמותיו נראו מעוצבות, כאילו אומן בנה את פניו. "זהו מקרה חרום" אמר לינדור אל המפקד. לינדור ניגש אליו ואמר בשפת האלפים "הוא נגוע בקללת השטן, ומתוקף מעמד הכבוד שלי, אני אישרתי להם להיכנס לעיר". מפקד האלפים הסתכל עליו ואמר בשפתם של האלפים "אתה אלף מכובד בעיר זו, בגלל מעמדך בממלכת האלפים התאומה שלנו. אבל אין זה מזכותך להחליט מי יכנס ומי לא". לפתע אמר רודון בקול מצמרר "אז אם כך, אם תפר בקשה זו, תקומם עליך את אורוז הנורא, שציווה עלינו ללכת על עירכם ולרפא אותו" אמר והצביע על סהר. בעוד רודון אמר זאת בשפת האלפים, אור הירח התעמעם וכל האלפים שסבבו אותם נתקפו בהלה. פניו של מפקד האלפים החווירו לרגע, ואז הוא אמר "מעולם לא נשמעה שפת האלפים בקולו של אויבינו הנורא. אבל בהתחשב בנסיבות, ארשה את כניסתכם. יוצעו לכם מגורים וכל הטיפולים הרפואיים הדרושים" אמר והביט בסהר. "אני אלך לשוחח עם האדון העליון של לונסור'ן, ובעוד כמה זמן תוכלו לשוחח עמו". יש לנו הרבה דברים חשובים לדבר איתו עליהם" אמר אודון. "שמי הוא אית'נולס בן לוונוס'ר, המפקד העליון של צבאות האלפים בלונסור'ן" אמר מפקד האלפים. חלק מהאלפים נפרדו מהקבוצה וליוו אותם לקבוצת בתים במרכז העיר. לפתע, נגלה לסהר חלק מארמון עצום ומדהים עשוי כסף וזהב ומשובץ אבני חן. אבל אז נסתר הארמון מעיניו כשהגיעו לבתיהם. הדבר האחרון שסהר זכר, לפני שנרדם, היה כמה התמזל מזלו על שעיניו חוזות בממלכה הזאת, ממלכת האלפים לונסור'ן. וכך נרדם סהר על הסוס בעוד רודון, שישב מאחוריו, הרגיש את הצינה מתפשטת באיטיות רבה בגופו של סהר, וקיווה בכל מעודו שהאלפים יוכלו לטפל במצבו של סהר, אפילו עם כשפיו של הדרקון, רודון היה מתפלא אם האלפים היו מצליחים לרפא אותו. כך התחילו חייהם בעיר האלפים לונסור'ן.