מלחמות המוות פרק ח'

לפני שנים רבות

היה לילה, והם הגיעו אל קרחת יער יפיפייה. הירח נגלה מבין העצים, והפיץ את אורו על קרחת היער. פרחים ריחניים פרחו על הדשא, ופלג מים חצה אותה לאורכה. "עכשיו הגיע הזמן לתשובות" אמר אודון. "מה"? שאל סטרון."אתה חשבת על כך שאתה רוצה לדעת מה קורה כאן, ועכשיו זה זמן טוב לספר לכם" אמר רודון. "אז מה קורה כאן"? שאל פורקיס. "תנו לי לספר" אמר רודון והחווה עליהם בידו. "סינטוס לוניר אונטירו". סהר הרגיש פתאום שהאדמה שתחת רגליהם נעלמה. הוא איבד את היכולת להעריך מה זה למטה ולמעלה, ומה זה ימין ושמאל, והכול היה חשוך סביבו. "לפני מאות שנים" אמר פתאום קולו של רודון, "היו 3 ממלכות" לפתע הייתה אדמה מתחת לרגליהם. סהר ראה את החבורה עומדת לידו, אך הוא שם לב שהסביבה השתנתה, ושהכול נראה יותר מטושטש. "3 הגזעים ששלטו בממלכות" המשיך רודון, "היו האלפים- הנעלים והיפים, הגמדים- החרשים והלוחמים המיומנים, והאדם- היפה והמוכשר, שרצה ללמוד הכול". הסביבה השתנתה. הם היו בצומת דרכים. רק גמדים ואלפים היו שם. "האדם הגיע ממקום לא ידוע, הוא פשוט הופיע יום אחד" אמר בעוד הם רואים שכל האלפים והגמדים נעצרים ומסתכלים על האנשים שיצאו מהחורשה ועלו על הצומת, בהבעה מופתעת. "עם השנים" אמר רודון, "הגמדים והאלפים הסתגלו אל האדם, ולימדו אותו את נפלאות הטבע". מיד הסביבה השתנתה והם ראו גמדים שמלמדים את האדם איך לחשל כלי נשק, לחצוב באדמה ועוד. לאחר מכן התמונה השתנתה לאלפים, שמראים לאדם איך בונים, מלמדים את האנשים מדע ואיך פועל העולם. "האדם למד מהר מאד" אמר רודון "ועד מהרה הם הפכו לממלכה חדשה", אמר בעוד הם רואים ארמונות נבנים, מלך על כס מלכות בישיבה עם שריו, ועוד. "3 הממלכות חיו בשלום ובהרמוניה, ולא היו מלחמות" אמר "עד שיצורים מסוימים, החליטו שנמאס להם" אמר בעודם רואים סערות עצומות מתקרבות. "שנים לפני זה" אמר "היה רק עולם אחד, עולם שבו הלכו יצורים בני תמותה, שעליהם שלטו יצירים עליונים, בני אלמוות אשר שולטים כמעט בכל". הם ראו במטושטש ארץ שחורה ועצומה שאנשים משונים עבדו בה ובנו מבני ענק. דרקונים עפו בשמיים, ומפלצות הלכו על האדמה. "גזע מסוים" אמר "שהחליט שנמאס לו מהשלטון האכזר, יצר כישוף אדיר שיצר שני עולמות נפרדים, שהיצירים העליונים באחד, והשאר באחר. מעוצמת הכישוף נכחד הגזע כולו" אמר. התמונה חזרה לסערות שמתקרבות. "יום אחד, 4 סערות ענק, הגיעו מכל קצוות הארץ. אנשים רבים נפגעו בהם. לבסוף, כש-4 הסערות הגיעו לנקודה אחת, שהייתה על פסגת הר, פגע ברק עוצמתי בהר". אמר רודון. "כשהברק נגמר, היו על פסגת ההר – היצירים העליונים, ואדונם." אמר. הם ראו את 4 הדמויות הענקיות מופיעות פתאום על ראש ההר. "אדונם זימן את צבאותיהם מהעולם האחר, והקרב התחיל" אמר, בעוד הם רואים את אדונם מרים את ידו, ולאחר כמה שניות שאגות עצומות נשמעו, וראשים של דרקונים עצומים הופיעו. לאחר מכן ענקים עשויי אש וקרח הופיעו מעבר להר, ונהרות של חיל האויב הגיחו מאחורי ההר. "האלפים, הגמדים ובני האדם היו מיומנים בכלי נשק כמובן, והיו להם כלים חזקים, אבל הם לא השתוו לעוצמת האויב" אמר רודון. הם ראו את צבא האויב נילחם באנשים. "בראש הצבא" אמר רודון "עמד מלאך המוות, אחד מהיצירים העליונים, בראש צבא של מתים ורוחות. אף אחד לא עמד בפני חרמשו ועוצמתו האדירה. בשמיים עופף בראש צבא דרקונים, דרקון עצום ואדום שהיה קריקטוס, הוא מלך הדרקונים, אחד מהיצירים העליונים, שזרה כאוס וחורבן עם דרקוניו ששרפו הכול. בראש צבא מפלצות, עמד קיסר הסיוטים, החזק מבין היצירים העליונים, שהיה מסוגל להקים לתחייה את סיוטיהם הגדולים ביותר של בני האדם. אך הנורא מכל, היה אדונם. הוא הוביל את הצבאות לקרב והשמיד את כל אויביו". אמר רודון. סהר הסתכל על אדונם של היצירים והתמלא חלחלה. גודלו היה עצום, וכנפי עטלף ענקיות צמחו מגבו. על ראשו היה כתר גבוה, עצום ושחור שאבני חן אדומות נצצו עליו .פניו, נראו מסיבה משונה זהים לפניו של רודון, וצלקתו זהרה עם הכתר. חרב עצומה הייתה בידיו, ואיתה הוא השמיד כל דבר שהתקרב אליו יתר על המידה. דרקון אדום התלפף סביב שריונו השחור וירק אש על כל מי שהתקרב עליו. סהר זיהה את האיש, זה היה האיש מחלומו, זה שיצא מתוך הלהבות וניסה להתנפל אליו. "לאדונם, היה רק שם אחד ויחיד, שאף אחד לא ידע, ולכן כינו אותו רק בשם אחד – השטן" אמר.
סהר נתקף סחרחורת וחלחלה. הוא ראה שגם כל השאר מזדעזעים מכינויו של אדונם של 3 היצירים העליונים. "אך אז, הגיעה הישועה" אמר רודון בעוד התמונה השתנתה. הם מצאו את עצמם על אי, באמצע אגם של אש, בתוך מערה עצומה,שבה נמצאו אלפים, גמדים ובני אדם, שהתאספו מול שני אנשים שסהר לא ראה, שעמדו על יד שני פסלים גבוהים, ושניים קטנים יותר. "שני החכמים הגדולים, שהיו יד ימינם של שליטי כל אחת מ-3 הממלכות, מצאו ספר עוצמתי ומיוחד,שנקרא 'ספר הכאוס' " אמר רודון. "בספר הכאוס, היו כישופים רבי עוצמה, ופירוט על כל נקודות התורפה והחולשה של כל אחד ואחד מהיצירים העליונים, כולל אדונם. בעזרת הספר, החכמים גילו דרך ליצור כלי נשק כה עוצמתי, שהוא מסוגל לפגוע אפילו בשטן" אמר. "ביחד עם קבוצה מהמובחרים שבחרשים שבבני האדם, האלפים והגמדים, קיסר האלפים ושריו, מלך הגמדים ומלך בני האדם, הם הלכו להר הגעש העצום אורת'ורנוס ששימש את הגמדים בתחילת דרכם, עד שהם נטשוהו, מכיוון שאפילו הם לא התמודדו עם חומו הרב" אמר. "שם, הם חישלו בעזרת כשפים עצומים שנשכחו בעידנים עברו, ובידע מהספר רב העוצמה, ובעזרת אוצרות האדמה היקרים ביותר והמתכות היקרות ביותר, את אנטוראס, להב הכשפים הגדול" אמר רודון בעוד החבורה שמעה קול מוכר אומר "רק לך, קאונן, מלך בני האדם, מתאימה החרב. רק לך ולצאצאיך." אמר הקול. אז, קם אחד מהאנשים, ונשימתו של סהר נעתקה מפיו. האיש לבש שריון פלדה בעל עיטורי זהב נוצצים, שסמל השמש חקוק עליה. גלימה זהובה וגדולה נחה על כתפיו הרחבות, וכתר זהב נצץ על ראשו. גובהו היה כ-2 מטר ושריריו גדולים וחזקים. סהר זיהה את האיש, האיש היה אבי סבו, שמת ממחלה אנושה כשסהר היה ילד. קאונן, חשב סהר. כבר שנים שלא שמעה אוזנו את שם אבי סבו החביב והזקן. אך כאן הוא צעיר כל כך, חשב לעצמו סהר ואיך יכול הוא להיות מלך? פתאום הבין סהר, שאבי סבו לובש את אותם בגדים מחלומו. קאונן ניגש לסדן, בעוד כל החבורה, פרט לאודון ורודון, עצרו את נשימתם בחשש. ידו של קאונן לפתה את החרב והניפה אותה גבוה באוויר. קרן אור שמש חדרה מגג המערה והאירה אותה. כל בני החבורה לטשו עיניהם בחרב המופלאה. אורכו של הלהב היה כמטר וחצי, ואותיות כשפים עתיקות יומין וזוהרות נחרטו על הלהב הבוהק והשקוף. יהלום משונה שהחליף את צבעיו וזהר היה על ניצבה שלופף בעור זהוב. התמונה השתנתה. "וכך" אמר רודון בעודם רואים את השטן מניף את חרבו בשאגת ניצחון, "בלילה חסר מאורות, הופיע אור בהיר ונוגה, שסנוור את צבאות האויב, על פסגת הר, לא רחוק משדה הקרב". הם ראו את קרן האור יוצאת מחרבו של קאונן, שעמד על פסגת ההר ביחד עם מלכי האלפים והגמדים. "ברגע שקאונן הגיע" אמר רודון "צבאותינו התאוששו מהפחד ויצאו לקרב כשבראשם עמד קאונן". הם ראו את קאונן יורד מההר עם מלך העלפים ומלך הגמדים, וכל בן אדם, אלף או גמד שעברו על פניו קם, הרים את נשקו והצטרף למערכה. "נשקו של קאונן הפיל דרקונים מהשמים מרוב עוצמתו, ואפשר לצבאותינו להשמידם, בעודו שורף את מלך הדרקונים כשלהבו חדר את בשרו. שום פחד לא נמצא בליבו ובלבבות הסובבים אותו, מה שהותיר להם להשמיד את קיסר הסיוטים. נשקו חדר את המתים והפך את עורם פגיע כבשר אדם, וחרמשו של מלאך המוות התנפץ לרסיסים, בזמן הקרב נגד קאונן". ליבו של סהר התמלא שמחה כשראה את קאונן מבצע את אותם דברים. "אך זה עדין לא נגמר" אמר רודון בעד סהר שמע שאגת זעם איומה, וראה את קאונן, שבאיחור הסתובב עם חרבו ונפגע מחרבו של השטן. "זה היה קרב קצר" אמר רודון, בעודם רואים את השטן מעיף את קאונן, חותך את בטנו ושובר את האדמה תחת רגליו של קאונן. "ואז" אמר "בשארית כוחותיו, הרים קאונן את חרבו העוצמתית, בעוד דעתו של השטן מוסחת, ותקע את חרבו ברגלו של השטן". סהר שמע את צווחת הכאב של השטן כשראה שקאונן תוקע את חרבו ברגלו המשוריינת. הוא ראה את השטן זורח באור אדום, ואז בום… פיצוץ עצום יצא מגופו והעיף את כולם לכל עבר. שוב נפל חושך על סהר, ואיתו אבדו חושיו. לאחר כמה זמן פקח סהר את עיניו וראה שהם שוב בקרחת היער, ושצלקתו של רודון חוזרת לצבע הרגיל. "לאחר אותו קרב, נעלם השטן ואיתו נעלמה החרב. קאונן חלה במחלה חשוכת מרפה, מעוצמתו של השטן, ומת מספר שנים מאוחר יותר. בתום הקרב, שני החכמים פירקו את 'ספר הכאוס' לחמישה ספרים שונים, שאותם הסתירו מפני כוחות הרשע, כי הרוע לא הושמד, הוא רק הורחק. ממלכת בני האדם התפרקה, ואיתה כל ארצנו הידרדרה לחשכה מועקה" אמר רודון. שתיקה השתררה בקרב בני החבורה. "אז" שאל סטרון לאחר זמן מה "למה הראתם לנו את זה"? "כי" אמר רודון "הרשע חוזר לארצנו". "אז מה היו היצורים שנלחמנו בהם"? שאל פלר. אודון ורודון התבוננו זה בזה כאילו שניהלו שיחה בלי קול. הם הסתכלו על לילה ולינדור, שהנהנו להם קלות. "יצורים אלה, אינם יצורים מארצנו, ברנוס. יצורים אלו הגיעו מארצות החושך, מארצות הנצח שהופרדו מארצנו לפני עידן ועידנים. יצורים אלו, הם בני תמותה, שמתו או נלקחו מארצותינו בכוח, ונשלטים כעת על ידי מלאך המוות, הלו הוא אחד מהיצירים העליונים" אמר רודון. "כמעט כל אדם וגמד שמת, יגיע לאותו עולם, שם יאבד את מראהו ואת זהותו, ויהיה חייל בצבאות המוות. אלא שבהם נפגשנו, היו שתי קבוצות של מפקדים בצבאותיהם. אם אי פעם, תלכו בדרכים לבד, ותיפגשו בחייל מת שחוגר חרב מאחלמה, תברחו מהמקום מיד. המת בעל חרב האחלמה, הוא אלף אפל מעידנים עברו, שהחליט למקד את כל חייו ברשע, ועל כן הפך לסגנו של מלאך המוות". "לכו לישון" אמר אודון "אנחנו נשמור גם היום. אתם צריכים לעכל את מה ששמעתם וראיתם היום". החבורה נרדמה באי חשק בעוד אודון ורודון חומקים לפגישתם ולינדור עומד על המשמר.