מלחמות המוות פרק ה'

טרולים

צעדים כבדים נשמעו בעוד מפלצת נכנסה למערה. המפלצת נראתה כמו גובלין, רק בגובה 4 וחצי מטר, עם שרירים גדולים ומבט מרושע על פניו. במקום העור הרקוב של הגובלינים, עורו היה אפור וגבשושי. הוא לבש שריון עור קרוע והחזיק חרב מעוקלת, גדולה ומלוכלכת מדם. "טרול" סינן סהר. בני החבורה הבינו שעליהם להלחם בו. "זאת תהיה קצת בעיה להלחם בו" אמר פורקיס. באותו רגע הם שמעו עוד קולות צעדים כבדים נשמעו, כשעוד שתי מפלצות נכנסו למערה. אחד מהם החזיק נבוט עץ, ואחר עם חנית. חיוך נבזי עלה על פני המפלצות. חשש מילא את סהר. רק בפעמים נדירות נתקלים בטרול, ומעולם לא יצא לו לפגוש 3 טרולים במקום אחד. ואז, הגיע הרביעי.
טרול עצום, אפילו על פי אמות המידה של הטרולים, נכנס למערה, אבל הוא היה שונה מהאחרים.
שריון קשקשים עצום נתלה עליו, וקסדה מעוקמת, בגודל של כל פלג גופו העליון של סהר, נחה על ראשו.
בידו הימנית הוא החזיק אלת ברזל, ובידו השנייה החזיק מגן גדול אפילו יותר מסהר עצמו. עיניו, שהיו בגודל של שני ראשים, כל אחת, היו אדומות כמו דם, וננעצו בשנאה בפניהם של בני החבורה.
גובהו של הטרול היה 6 וחצי מטר.
קללה עסיסית בקעה מפיו של רודון.
בתגובה, תקפו המפלצות. סהר התחמק מהתקפה וניסה לדקור את הטרול בעל החרב בחזה, אלא שהלהב ניתז מעורו ורק שרט אותו מעט. נראה שזה רק הכעיס אותו יותר. הוא הסתער על סהר וניסה לחתוך אותו לשניים, בעוד סהר חומק ממכותיו בעזרת חרבו. לפתע כשל לאחור אויבו כשלילה זרקה את אחד מסכיניה אל בין עיניו. הוא התאושש כעבור מספר שניות מההלם, כשהבעת פניו השתנתה לזעם רצחני, אך ההלם סיפק לסהר ולילה זמן להתאושש ולארגן אסטרטגיה חדשה. בעוד שלילה העסיקה את הטרול, סהר דקר מאחור בחיפוש אחר נקודות תורפה. לפתע, כשסהר דקר את ליבו של אויבם, החרב החליקה לגופו של הטרול, שצרח בעוד הוא מתפורר לאבק. סהר הבין שנקודת התורפה שלהם היא הלב. "כוונו אל הלב" צעק לחבריו. מיד הם הבינו את הרמז מכיוון שסהר ראה חץ מזדקר מליבו של טרול אחר, שהתפורר לאבק. הוא ראה את הטרול בעל החנית זועק בכאב בעוד חרבו הלבנה של אודון מחליקה אל תוך ליבו והוא מתפורר לאבק. אבל עוד טרול אחד נשאר.
הטרול הגדול ביותר, שנלחם מול רודון בקרב של אלה מול חרב, שבר רסיסים מרצפת האבן ומהקירות בחבטותיו בעוד רודון מזנק ממקום למקום, ומשסף אותו בחרבו השחורה, שמסיבה מסוימת חתכה אותו והשאירה סריטות מדממות וארוכות על גופו שנראו כאילו הן רק מעצבנות אותו.
לבסוף, הצליח הטרול להכות ברודון, שאף לצידי המערה והתרסק בתוך הקיר.
אודון, בתגובה, ירה קרן אור ממטהו על הטרול העצום.
בפיצוץ אדיר שזעזע את המערה כולה התאדה הטרול. בני החבורה נאנחו לרווחה כשהמפלצות התפוררו. "אני חושב שכדאי שנעצור כאן לנוח" אמר אודון בעוד הוא עוזר לרודון לקום."אני ואחי נשמור". בני החבורה לא התווכחו, כי באמת לא הזיקה להם שינה. כך הם נרדמו בעוד אודון ורודון, המעט מסוחרר, עמדו על המשמר. הדבר האחרון שראה סהר לפני שנרדם, היה את לילה, שישנה על ידו, ואף על פי הדם והלכלוך על פניה, באור הירח שחדר למערה היא נראתה יפה יותר מכל אחת שראה בימי בחייו.