מלחמות המוות פרק ד'

גובלינים

היער שאליו הם נכנסו היה למעשה חורשה קטנה שהפונדק נבנה על ידה. אך סהר שם לב, שמשלב מסוים, ערפל החל לחסות את העצים עד שבסופו של דבר, הם הצטרכו לסמוך על הדרכתם של אודון ורודון, שנראו כאילו מכירים הם את השביל מילדות. לבסוף, כשהערפל התפזר, סהר מצא את עצמו עומד ביער אחר, שנראה יותר סבוך, עתיק ושונה. הוא הסתכל על חברי הקבוצה, שנראו מופתעים לא פחות ממנו, מלבד לינדור ולילה, שהנהנו לתאומים בהבנה. "נמשיך מכאן" אמר אודון בעודו מצביע על דרך שפולסה ביער. "נצטרך להגיע למקום בטוח לפני רדת החשכה" אמר אודון, בעוד מטהו זהר קלות. סהר רצה לומר שהוא רוצה לדעת מי היו האנשים המוזרים האלו, ומי הם שני הזרים האלו. אך לפתע, כוח מוזר כפה עליו ועל שאר החבורה להנהן ולהתקדם בעקבות אודון ורודון. הכוח הזה כפה עליו לחשוב שזו הדרך הנכונה, ושהוא צריך להמשיך בעקבות התאומים. סהר ניסה להיאבק, אך אז קול תוקפני בראשו לחש 'טיפש, פשוט המשך הלאה לפני שייתפסו אותך' אמר הקול. לפתע סהר הרגיש שהכוח המוזר נעלם. הוא הסתכל על השאר, שנראו מופתעים בדיוק כמוהו. הוא הסתכל על רודון, שניצוץ מרושע היה בעינו ומיד סהר הבין שכדאי לציית להם ולהתחיל ללכת. הם החלו ללכת בשביל הטבעי בעקבות אודון ורודון. הם עברו על פני פלג מים וראו איילים וארנבים שותים מים. סהר שמע את סטרון ממלמל את המילים "אתה לא צד יותר, אתה לא צד יותר" 'מוזר' חשב סהר. הם המשיכו בדרכם בעוד הר קטן נצפה באופק. ככל שהתקדמו, ההר התקרב יותר ויותר ולפתע, סטרון החניק צעקה ואמר לכולם "זוזו מהר מהשביל" בעודו יורד במהירות מהדרך. מיד כולם ירדו מהשביל והסתכלו על סטרון בבלבול. "הסתכלו על המערה שבצלע ההר" אמר סטרון והצביע. בני החבורה הסתכלו והצליחו בקושי לזהות דמויות קטנות עומדות על צלע ההר. "גובלינים" אמר לינדור. "נראה שמשהו הוביל אותנו למארב" אמר פלר והסתכל על אודון ורודון במבט מאשים. "אם תאשים אותי במשהו" אמר רודון בלי להסיט את מבטו "אני אבתר את גופך ואשלח את החלקים לגובלינים על מנת שיחגגו על בשרך". על פניו נשארה אותה הבעה אטומה. הגמד נסוג מהמכשף. "מה נעשה"? שאל סהר "נצטרך פעולת הסחה" אמר סטרון "תנו לי לטפל בזה" אמר בעודו קם ממקומו. "נצטרך יותר מפעולת הסחה" אמר רודון "תקשיבו לתוכנית שלי טוב טוב" אמר בעוד החבורה מתאספת סביבו.

סהר התקדם על צלע ההר בשקט עם לילה. תוכניתו של רודון נשמעה טובה מאוד בדיבורים, אבל הוא פקפק אם תוכל לעבוד בסופו של דבר. סוף סוף הם הגיעו אל קבוצת הגובלינים, כשהם מסתתרים מאחורי קיר סלע. מקרוב היו הגובלינים הרבה יותר גרועים. עורם היה ירוק והעלה צחנת ריקבון, שריונם היה פגום והרוס ולא תאם את מידתם ונשקיהם ישנים והרוסים. בדרך כלל כול אחד ואחד מבני החבורה לא היה טורח כל כך בשביל להרגם, אבל כאן הייתה פלוגה שלמה וגדולה של גובלינים, וביניהם היו כמה שצפו על הדרך. סהר ידע שבמוקדם או במאוחר הם יבחינו בהם, אז הוא הבין שעדיף להקדים תרופה למכה. "אתה חושב שהתוכנית תפעל"? שאלה אותו לילה בלחישה. סהר הסתכל עליה ובאור שעת בין הערביים האדמדם, נראתה לילה יפיפייה. מבטו של סהר השתהה עליה לרגע עד שאמר "אני לא בטוח, אבל חייבים לקוות". לפתע הם שמעו צעקה של כמה גובלינים בעוד השלב הראשון בתוכנית יצא לדרכו. הגובלינים היו המומים כשחלקם מצאו את דרכם אל תוך רשת ונתלו מגג המערה שבא התבצרו. הגובלינים הביטו בתדהמה במלכודות שהוצבה במערה בדרך פלא.הם קמו על מנת לעזור לאלו שנלכדו, אך באותו רגע חיצים קטנטנים עפו מקיר המערה ונתקעו בעורפיהם. הגובלינים התמוטטו מהרעל שהיה על החצים. זה היה הסימן של סהר ולילה. הם הסתערו על אויביהם המבולבלים, והניסו אותם. סהר היה מומחה בשימוש בחרב מאז היה ילד, ומיומנותו עלתה על של כל יריב שנקרה בדרכו מאז ומעולם. אך בכל זאת סהר הביט בפליאה בלילה, שרקדה בחינניות המתאימה לאלפים בין אויביהם, וסכיניה, שהצליפו במהרה ביריביה, שיספו את גרונותיהם והפילו אותם. אך לא לקח זמן, והם התאוששו ותקפו בחזרה. גלים של גובלינים הסתערו על סהר ולילה, שעל אף מיומנותם, נפגעו מאויביהם הרבים. לפתע, את אויביהם תקפו מאחור לינדור, פלר, סטרון ופורקיס, שדקרו, שיספו וירו חיצים על אויביהם. פלוגת הגובלינים שפוצלה, נפגעה לפתע גם מכיוון שלישי, בעוד אודון ורודון נפלו מחור שעשו בגג המערה, ושיספו אותם. כל מי ששוסף על ידי חרבו של רודון, נשרף, והעלה בלהבות שחורות את הגובלינים שקרבו עליו. כל גובלין ששוסף על ידי חרבו של אודון, זהר באור לבן והתפוצץ והמטיר ניצוצות לבנים ששרפו את כל מי שנגעו בהן. פלוגת הגובלינים הלכה וקטנה, עד שלבסוף נותרו רק אלו שנלכדו ברשת. אודון חתך את הרשת וכל הגובלינים צנחו ארצה. הוא הצמיד את חרבו לגרונו של אחד מהם ושאל "מה קבוצה כה גדולה של גובלינים עושה בשטח זה"? "יש לנו פקודות מהאדון הישן" אמר הגובלין בקול קרקרני "הוא גם שלח מישהו שיבדוק שאנחנו עושים זאת כמו שצריך" אמר וצחקק בקול מרושע. אודון ערף את ראשו, מלמל כמה מילים ולפתע כל אויביהם התפוררו. "אנחנו חייבים לברוח מכאן" אמר אודון "לפני ש…" אבל הוא איחר את המועד.