מלחמה – פרק 8

"תיקחי נשימה עמוקה , ותנסי" הציע לי .
לקחתי נשימה עמוקה כעצתו , ניסיתי לחשוב על איך אני יסביר לו את החיים שלי , ואת המשמעות שלהם .
לבסוף הדבר היחיד שיצא לי מהפה זה , "אתה לא יודע איך זה להסתכל במראה ולשנוא את מה שאתה רואה" אמרתי לו והדמעות נשרו שוב מעניי .
"איך את יכולה לשנוא את מה שאת רואה ?" שאל והעביר את ידו בשערי הבלונדיני .
"את יפה , יש בך הכול , איך אפשר לשנוא?" אמר .
הרחקתי את ידו ממני , "אני מצטערת" אמרתי וניגבתי את הדמעות מעניי , "על הכול" אמרתי וברחתי משם לפני שיספיק לומר דבר .
נכנסתי דרך הדלת האחורית אל הבית , אדלינה ישבה בסלון וצפתה בתוכנית בישול סינית , התחמקתי בשקט ועליתי במדרגות אל עבר חדרי .
סגרתי את הדלת בעדינות וזחלתי כמו שאני עם הבגדים לתוך מצעי המיטה החמים , הדמעות זלגו שוב מעניי והכתימו את כרית הנוצות הלבנה .
תחושה מוזרה שלא הצלחתי לבטא אותה פקדה אותי , בטני התערבלה , לבי דפק בחוזקה , המוח שלי הסתחרר , וידיי רעדו קלות .
"מה לעזאזל קורה לי?" שאלתי את עצמי .
ושוב הכאב של שבע שנים ארוכות צורב במוחי , משגע אותי , ולא נותן לי מנוחה .
אחרי בכי ממושך נרדמתי .

"אריאל תתעוררי!" שמעתי את קולה של אדלינה .
היא עמדה בפתח חדרי ודפקה על הדלת , "בוקר טוב" אמרה כשראתה שפקחתי את עניי .
"בוקר טוב " מלמלתי אליה , "תתלבשי הולכים לכנסייה" אמרה .
היום יום ראשון כמו בכול יום ראשון אנחנו הולכים לכנסייה , תפילה ואז נאום הכומר , אני לא אוהבת את היום הזה .
מעולם לא אהבתי את הדת הנוצרית , אבל הוריי מאמינים אז אין לי ברירה אלה ללכת איתם בכולם יום ראשון לכנסייה .
אבל הוריי עדיין אצל סבתי , "אדלינה , הוריי כבר חזרו ?" שאלתי אותה בזמן שהיא חיפשה בגדים בארוני .
"עדיין לא " אמרה עם חיוך על פנייה .
היא הוציאה לי חצאית לבנה קצרצרה המגיעה מעל הברך וחולצת טריקו ירקרקה עדינה הצמודה לגוף .
"אני לא מרגישה כול כך טוב , אפשר להישאר בבית?" שאלתי אותה .
היא התקרבה אלי , "את ניראת בסדר גמור" אמרה והניחה את ידה על מצחי .
"גם אין לך חום" אמרה .
"אני ממש לא מרגישה טוב " אמרתי לה ודמעה זלגה מקצה עיני .
כול כך קל לי לבכות , אני רק חושבת על ג'וש והדמעות מגיעות לבד .
"בסדר , את יכולה להישאר " אמרה , היא קפלה את הבגדים שהוציאה בחזרה לארון ויצאה מהחדר .
אחרי עשר דקות בערך שמעתי את דלת הבית נטרקת , היא הלכה אני סוף סוף לבד .
יצאתי מהמיטה , עדיין הייתי אם הבגדים של יום קודם .
הסרתי את הבגדים ונכנסתי להתקלח .
המים החמימים שטפו אותי והרטיבו את שיערי הבלונדיני הארוך , ריחות הסבונים נשאו באפי .
הפלשבקים של ליל אמש עלו במוחי , הרוח החזקה , הרטט העובר דרך המסילה , קולות הצופר החזקים .
קולו של טיילור הצועק לי לרדת מהמסילה , אבל קולו נבלע ברקע הרועש .
האורות החזקים המאירים עלי ומסמנים לי לרדת מהמסילה , אבל אני הייתי עקשנית ולא ירדתי .
רציתי שהרכבת תפגע בי חזק , שתרסק את כול עצמותיי, שתשבור אותי לרסיסים .
שאני יצטרף לג'וש שם למעלה .
אבל שוב בכול פעם אני נשארת חיה , בריאה ושלמה ללא שריטה אחת בודדה .
יצאתי מהמקלחת ועטפתי לגופי חלוק רחצה לבן .
שמעתי קולות נקישה קטנים , "מה זה?" מלמלתי .
הבטתי מסביבי ולא הצלחתי למצוא את מקור הרעש , הלכתי אל החלון , נשענתי על העדן והבטתי החוצה .
ראיתי את טיילור מחייך וזורק אבנים קטנות .
פתחתי את הזגוגית , "מה אתה עושה ?" שאלתי אותו צוחקת .
ממש כמו קטע מרומיאו ויוליה , חשבתי לעצמי , הבטתי עליו הוא משך בכתפיו וחייך .
"בואי" קרא לי .
"רק דקה , אני יחליף בגדים" אמרתי לו וסגרתי את החלון .
הורדתי את החלוק ולבשתי בגדים תחתונים , מעל לבשתי מכנס ג'ינס שחור וסוודר דק ורדרד .
סירקתי את שיערי בזריזות וקלעתי אותה לצמה ארוכה ובלונדינית שנחה על כתפי .
ירדתי מהר מהקומה השנייה , ויצאתי מהבית .
הוא ישב על מדרגות הבית , "מה אתה עושה פה ?" שאלתי אותו .
"אני רוצה להראות לך משהו " אמר ותפס בידי .
"לאן אנחנו הולכים ?" שאלתי אותו בזמן שגרר אותי לעבר אוטו שחור .
"את כבר תראי " צחק .

היום עבר בנעימים , הוא לקח אותי מחוץ לעיירה אל השדות המקיפים את הצד הדרומי של העיירה , מקום שלו ויפיפה .
ישבנו כול היום בטבע , על שמיכה משובצת אוכלים מסל פיקניק שהוא הביא , צוחקים ומדברים .
"המקום הזה כול כך קסום" אמרתי ונשענתי אחורנית על השמיכה המשובצת .
"אני בא לפה לפעמים שאני רוצה קצת שקט ושלווה" אמר ונשען גם הוא על השמיכה .
הוא לא שאל שום דבר על החיים שלי , או למה אני מנסה להתאבד שוב ושוב .
השמים הכחולים בהירים היו מלאים בעננים לבנים ובעננים אפורים שעמדו להתפרץ בגשם קל .
רוח קלילה נשבה וגרמה לי לרעד בגופי .
"קר לך?" שאל אותי והביט בי בדאגה .
"אני בסדר" אמרתי לו ושלבתי את ידי , כדי לשמור על חום גוף .
הוא הסיר את הג'קט שלבש וכיסה את כתפיי , "תודה" מלמלתי .
"איפה אתה לומד?" שאלתי אותו , אני לא יודעת עליו כלום .
"כבר סיימתי ללמוד " אמר .
"באמת? , ומה התוכניות שלך לעתיד ?" שאלתי .
הוא גירד בעורפו , "שום דבר לבינתיים" אמר וניסה להתחמק מהשאלה .
"כשאני חושבת על זה אני לא מכירה אותך , אני לא יודעת עלייך כלום , ובכול זאת אתה יודע את סיפור חיי" בערך חשבתי לעצמי , לא את כולו , את רובו .
"מה את רוצה לדעת?" שאל לאחר רגע .
"מי אתה לעזאזל ?" שאלתי עם חיוך קטן על פניי .
הוא התחיל לצחוק , "אמרתי לך שאת משהו מיוחד ?" אמר ונאנח בחיוך .
הנהנתי אליו ונתתי לו מכה קטנה בכתף .
"אוץ'" אמר בציניות וחייך אלי , משום מה פעם ראשונה שלא טבעתי בעיניו הירוקות המושלמות אלה בחיוכו הכובש .
'אריאל תפסיקי לדבר שטויות ,מה קורה לך?' חשבתי , 'פשוט תפסיקי' ציווה המוח .