מלחמה – פרק 6

נכנסתי אל הבית הריק , בגדיי עדין לחים מהטבילה במי הים המלוחים .
"אריאל?" שמעתי את קולה החלוש של אדלינה עוזרת הבית המסורה שלנו .
"כן?" שאלתי וסגרתי אחרי את דלת העץ הגדולה בטריקה קלה , משאירה את כול הרפתקאות היום מאחוריי .
"הכנתי לאכול , בואי" אמרה לי בקולה העדין והמתוק שלה .
לפתע הרגשתי איך בטני קרקרה , לא אכלתי היום כלום .
נכנסתי אל מהטבח והתיישבתי על כיסא העץ החום בהיר לצד השולחן העץ המפואר .
אדלינה מזגה לקערה עמוקה מרק חם , והריחות הנעימים התפשטו בחדר .
"יש לזה ריח טוב" אמרתי ונשמתי את הריח הנעים לאפי .
היא הגישה לי את הצלחת ושמה אותה מולי , אכלתי לאט לאט ביס אחר ביס את המרק הטעים .
"תודה" אמרתי לה ופניתי לעלות לחדרי .
"אריאל? שאלה אדלינה לפני שעליתי במדרגות אל עבר הקומה העליונה .
"כן?" שאלתי והסתובבתי אליה , הבטתי בעיניה החומות דבש שברקו לאור המנורה .
היא קרצה לעברי וחייכה חיוך קטן , "אל תדאגי אני לא יספר להורייך שיצאת למרות שאת בעונש" אמרה .
"תודה לך אדלינה" אמרתי לה וחיבקתי אותה חיבוק חם .
"קדימה לכי להתקלח , את רטובה" אמרה והזיזה מעל פני קצוות שיער בלונדינית .
חייכתי אליה חיוך חם ואוהב ועליתי אל הקומה העליונה נכנסת לחדרי .
החדר נשאר בדיוק כמו שהשארתי אותו בבוקר , מצעי המיטה מבולגנים , בגדי הלילה שלבשתי זרוקים על ריצפת הקרמיקה המבריקה .
נכנסתי לחדר המקלחת ונעלתי אחרי את הבריח .
מלאתי את האמבטיה במים חמים נעימים , הסרתי מעלי את הבגדים הרטובים .
והחלקתי עירומה אל המים החמים הנעימים .
למה אימי לא מתנהגת כמו אדלינה , אדלינה כול כך אימהית , מה שאימי לא .
עצמתי את עניי והשענתי את ראשי על דופן האמבטיה , אירועי היום חזרו אלי .
המים המערבלים אותי , המים נכנסים לראותיי ולא נותנים לי אוויר לנשימה .
העניים המושלמות של טיילור , עניים כול כך מדהימות המסתירות מאחוריהם את החיים שלו .
פעם שנייה שהוא הציל אותי מטביעה בטוחה , כמעט וראיתי את האור .
"אוף" מלמלתי לעצמי , כמעט והצטרפתי אל ג'וש אחי האהוב .
הכול כבר יותר מידי , הכול כבר משגע אותי , אני לא מצליחה לעבור את היום בלי שהכאב והגעגוע אל ג'וש יפקוד אותי .
7 שנים עברו , 7 שנים שאני לא מצליחה להתגבר על אחי הבכור והאהוב , היושב למעלה כמלאך .
אני רק רוצה לראות את תווי פניו היפות , שיערו הבלונדיני הגולש בקשת רכה על מצחו , עיניו הכחולות מדהימות לא טבעיות .
עניים כמו של טיילור רק בצבע שונה , עניים מדהימות כול כך , הצבע שלהן חודר לך לנשמה .
לשניהם יש את הביטחון הזה , לשניהם יש את החוצפה הזאת כשהם מדברים , לא חוצפה בכיוון הרע , יותר בכיוון הטוב .
"למה לעזאזל הכול קורה דווקא לי ?" שאלתי את עצמי ויצאתי מהמקלחת אחרי שעה ארוכה של שהייה במים החמים שהתקררו בדרגה .
ניגבתי את גופי במגבת גדולה וורודה , לבשתי לגופי חצאית לבנה קצרצרה עם פרחים כחולים בהירים שתאמו לעניי , סוודר לבן דק שהדגיש את גזרתי הדקה .
נכנסתי לחדרי ונשכבתי על המיטה שוקעת במזרון הרך .
הפלאפון שלי צלצל , מספר לא מזוהה כתוב על המסך .
-"הלו?" שאלתי .
-"אריאל , זה טיילור" אמר .
-"מה אתה רוצה?" שאלתי אותו והתאפקתי לא לנתק את השיחה .
-"את עושה משהו עכשיו ?" שאל אותי ונימה מסתורית בקולו .
-"לא " אמרתי לו .
-"את רוצה אולי להיפגש?" שאל .
להיפגש? מה הוא כבר רוצה ?
-"טוב" עניתי לו בקול קריר .
-"תבואי בעוד רבע שעה אל גן השעשועים שעל החוף " אמר .
אני יודעת איפה זה , זה ממש קרוב לאיפה שניסיתי להתאבד בו לפני כמה זמן וטיילור הציל אותי .
-"אוקי" עניתי .
השיחה התנתקה .
רבע השעה עברה מהר , התחמקתי בשקט דרך הדלת האחורית בלי שאדלינה תראה אותי ורצתי מהר כדי לצאת מטווח הראייה שלה .
כשיצאתי מטווח ראיה כול שהיא , האטתי את הלכתי והלכתי בניחוחות אל עבר הגן שעשועים שעל החוף .
הגעתי לאחר דקה ארוכה של הליכה אל הגן , מגלשות , ונדנדות , וגם קרוסלה בהקו לאור השמש ההולכת ושוקעת .
התיישבתי על הנדנדה , הורדתי מעל רגלי השמאלית את הכפכף שלבשתי ושיחקתי עם החול .
החול הרך והעדין כמשי דגדג בקצות אצבעותיי .
"היי" שמעתי קול מוכר מאחורי .
הסתובבתי לאחור וראיתי את טיילור .
"היי" עניתי לו וישרתי את מבטי אל הים , הגלים התנפצו ברכות על החול הרך .
"בואי נלך לטיול" אמר לי .
הלבשתי לרגלי את הכפכף שהורדתי וקמתי מן הנדנה והתהלכתי לצידו על המדרכה האפורה .
הלכנו לכיוון תחנת הרכבת הישנה .
פעם היא הייתה פעילה היום העבירו את התחנה למקום אחר , משתמשים רק בפסי הרכבת .
"אז למה רצית להיפגש?" שאלתי אותו .
ידיו נחו בתוך כיס הקפוצ'ון שלו והוא משך בכתפיו , "רציתי כמה תשובות" אמר .
"אני לא הולכת לתת לך אותן" אמרתי לו וישרתי את מבטי אל הדרך הסלולה .
היא צחקק צחוק חלוש ולא אמר דבר .
"מה זה השקט הזה?" שאלתי אותו לאחר דקות ארוכות של שקט שבהן הלכנו זה לצד זה .
הוא עלה על פניו שוב את החיוך הכובש שלו , "את תתני לי אותם" אמר בביטחון .
"ולמה אתה חושב שאני אתן לך אותם ? , סתם ככה?" שאלתי אותו ושמץ של חיוך משועשע עלה על פניי .
הוא משך בכתפיו , וחייך חיוך קטן .
הגענו לתחנת הרכבת הישנה .
"אתה יודע לפעמים אני משחקת משחק עם החברים שלי " אמרתי ומשכתי אותו בידו אל כיוון פסי הרכבת .
הוא עמד בצד והביט עלי , בוחן אותי בעזרת עיניו הירוקות המדהימות והמושלמות .
"אנחנו באים לפה , ועומדים על פסי הרכבת ובודקים מי משתפן ראשון" אמרתי לו .
"על מה את מדברת ?" שאל אותי .
הצצתי בשעוני שנח על פרק כף ידי , "את תכף תראה" אמרתי לו וחייכתי חיוך משועשע .
"אריאל?" שאל ושתיקה שררה בנינו .
הרגשתי איך מסילות הברזל רוטטות מתחת לרגליי , הזרם עובר מכפות רגליי ועולה במעלה גבי וגורם לשערותיי לסמור .
רוח חזקה העיפה את שיערי הפזור אחורה , חצאיתי התבדרה ברוח .
"אריאל? , מה את עושה רדי מהמסילה" אמר והביט בפנים מודאגות אל עבר הרכבת הקרבה ובאה ממרחק .
"זה מין משחק כזה , לראות מי משתפן ראשון " אמרתי לו .
פרשתי את ידי לצדדים ועצמתי את עניי , אורות הרכבת החזקים האירו אותי וקול הצופר חזק כול כך באוזניי .
"אריאל!! " צעד טיילור מלידי , "רדי מהמסילה" אמר לי .
"זה מין משחק כזה , לראות מי משתפן ראשון , אני או הרכבת" אמרתי והשענתי את ראשי אחורנית , הרוח העיפה את שיערי לכול עבר .
קול הצופר רעם באוזניי , "רדי מהמסילה" שמעתי את צעקותיו של טיילור , אבל לא ירדתי .
הרטט שעבר בברזל עלה במעלה גבי , לבי דפק בחוזקה , 'אני באה ג'וש' לחשתי בשקט אפילו אני לא שמעתי את קולי .
הרכבת במרחק קטן ממני , "עוד שנייה אחת" לחשתי לעצמי , "שנייה אחת ואני איתך ג'וש" .