מלחמה – פרק 5

-נקודת מבטה של ריינה-
השארתי את אריאל לבד על הספה והלכתי לדבר עם המלצר החמוד עם השיער השחור .
"היי" אמרתי לו וחייכתי אליו את החיוך הכובש שלי .
"היי" אמר וחייך אלי בחזרה חושף את גומות החן החמודות בלחייו .
"איך קוראים לך?" שאל אותי והניח את המגש העמוס משקאות על שולחן קטן .
"ריינה" אמרתי לו והעפתי הצידה את הצמה שנחה על כתפי .
"שון" אמר וקרץ לי , עיניו חומות בוהקות יש בהם ניצוץ כזה .
הבטתי אל אריאל שעמדה על הסיפון הקדמי מביטה על המים הכחולים שנצצו לאור היום , היא חייכה אלי וחייכתי אליה בחזרה .
"בת כמה את?" שאל שון והחזיר את תשומת הלב שלי מאריאל אליו .
"17 וחצי אתה ? " אמרתי לו והרחבתי את החיוך שהיה על פניי .
"18 וחצי" אמר וצחק צחוק קטנטן חמוד .
לפתע שמעתי צעקות חזקות שצרמו לי באוזניי , צרחות כול כך חזקות , לא הבנתי מה קורה .
הבטתי מסביבי מחפשת את מקור ההמולה , ראיתי המון אנשים מתקרבים אל הסיפון הקדמי איפה שאריאל עמדה לפני רגע .
אריאל? איפה היא בכלל? לפני שנייה היא עמדה שם .
"תעזרו לה" , "היא טובעת!" שמעתי צעקות כאלה בסגנון .
מיד הבנתי מה קרה , אריאל נפלה למים , רצתי מהר אל מקור ההמולה משאירה את שון המום מאחורי ורצתי אל המעקה .
צללית כהה נראתה במים שוקעת מטה .
"בבקשה תעזרו לה!" צעקתי אל האנשים מסביבי .
אבל כולם עמדו המומים לא יודעים מה לעשות , מסתכלים מעבר למעקה כול שנייה אל המים לראות אם היא תעלה בחזרה אל פני הים .
אבל המים נשארו שקטים בזמן שאריאל טבעה שם בפנים .
"בבקשה" צעקתי אל הקהל הרחב שהתאסף ליד המעקה .
הבחנתי באלכסנדרה בין ההמון מנסה להגיע אל המעקה ולידה המלצר השטני .
כולם פילסו את הדרך לשניהם , הוא בלי להסס הוריד חולצה וחשף גוף שרירי , הוריד את נעלי הספורט השחורות שלרגליו וקפץ ראש אל המים הקרים .
*
-נקודת מבטה של אריאל-
החצאית נקרעה ונתפסה בוו שיצאה משרשרת הברזל , הבלוק שקע אל המצלות .
המים הקיפו אותי , לקחתי נשימה עמוקה ונתתי למים למלא את ראותיי .
המים הקרים חדרו לעצמותי למרות השמש הקופחת שבחוץ , המים נכנסו לאפי אוזני ולפי .
לקחתי נשימה נוספת עמוקה נותנת למים המלוחים של הים לשטוף את גרוני .
הכול נהפך למטושטש הכול התחיל להחשיך לאט לאט , עניי נעצמו , 'אני באה ג'וש'
דמעה קטנה זלגה במורד עיני והתערבבה עם המים שהקיפו אותי .
הכול נהפך לחשוך , המים התערבלו בראותיי .
לא הצלחתי לנשום בכלל .

"לעזאזל אתך" שמעתי קול , "תתעוררי" שמעתי קול נוסף .
"אלוהים אדירים" שמעתי קול עדין של אישה .
עניי נפקחו לאט לאט , ונגלה לעניי עניים ירוקות מושלמות חודרות אל הנשמה , צבע בלתי טבעי .
התחלתי להשתעל ופלטתי את כול מי הים שבלעתי אל ראותיי .
דמות דקה קפצה עלי וחיבקה אותי , "אלוהים אדירים אני כול כך שמחה שאת בסדר" שמעתי את קולה העדין של ריינה .
עוד גוף עדין חיבק אותי , וזיהיתי את אלכסנדרה .
טיילור עמד בצד בזמן שכול האורחים בדקו את שלומי .
הוא התנשף והגניב אלי מבטים זועמים , עיניו השקיפו דבר אחד , 'את לא רצינית' .
זאת הפעם השנייה שטיילור מציל אותי מטביעה , מהתאבדות .
כמעט והצטרפתי אל ג'וש שם למעלה , למה לעזאזל הוא היה צריך לקפוץ אל המים ולהציל אותי .
"תנו לה אוויר" שמעתי את קולה הסמכותי של ג'ינה אמה של אלכסנדרה .
היא כסתה אותי במגבת גדולה לבנה , ונתנה לי לשתות כוס מים קרים .
המים שטפו את שאריות מי המלח שהיו בגרוני , "תודה" מלמלתי אליה ושתיתי את הכוס בגמיעה .
דמותו של טיילר נעלמה בין האנשים הרבים ולא הצלחתי לראותו עוד .
ריינה הושיטה לי יד ועזרה לי לקום מהרצפה הנוטפת מי ים שעליה השכיבו אותי לאחר שהוציאו אותי מן המים .
היא הובילה אותי אל ספת העור החומה שעליה ישבנו ממקודם , אלכסנדרה ישבה משמאלי בעוד ריינה התיישבה מימיני .
ההמולה התפזרה לאט לאט , "את בסדר?" שאלה אלכסנדרה וסידרה על כתפי את המגבת הלבנה .
הנהנתי קלות , ונתתי לשמש לחמם את גופי הקפוא ממי הים .
"את אולי רוצה להגיד לנו מה קרה שם בדיוק?" שאלה ריינה .
"לרגע אחד עמדתי ליד הסיפון , ברגע השני מצאתי את עצמי במים " שיקרתי לה במצח נחושה .
ריינה מאמינה להכול , היא מאמינה לכול מה שאומרים לה , אבל אלכסנדרה יודעת שאני משקרת .
"אריאל , איך לעזאזל נפלת אל המים?" שאלה אותי .
"רכנתי קצת מעל המעקה לראות את המים , העוגן נפל ומשך אותי יחד איתו " אמרתי לה .
היא הנהנה ונראתה מרוצה מהתשובה היותר מפורטת , אני חושבת שהיא קנתה את זה הפעם .
ראיתי את טיילור מפלס את דרכו דרך ההמון , "אפשר לדבר עם אריאל? " שאל את אלכסנדרה וריינה .
"בטח" אמרו שניהן במקלה והלכו .
הוא התיישב על הספה החומה לצידי , "שלא תעיז לומר דבר!" אמרתי לו לפני שפצה את פיו .
"אריאל , מה לעזאזל עובר לך בראש?" שאל אותי .
אני לא יכולה לשקר לטיילור הוא יודע בדיוק מה קורה לי , זאת הפעם השנייה שהוא מציל אותי מהתאבדות .
"בבקשה טיילור" אמרתי והרגשתי את הדמעות זולגות מקצה עיני , "אל תתערב בעניינים שלא קשורים אלייך" אמרתי לו .
"רק שתדעי אם אני לא הייתי קופץ למים , אף אחד לא היה קופץ למים " אמר לי ועיניו הירוקות המשולמות נצצו בברק מוזר .
"אז למה קפצת למים? , ניראה שאתה היחיד שכועס על זה שיצאתי חיה" אמרתי לו וניגבתי את הדמעות הבוגדניות שזלגו על לחיי .
"אני לא כועס על זה שאת חיה , אני רק לא מבין למה את מנסה להתאבד פעם אחר פעם?" שאל .
"זה לא העניינים הדפוקים שלך , אז אל תתערב!" אמרתי לו וקמתי מהספה מתרחקת ממנו .
הרגשתי את מבטו ננעץ בגבי בזמן שהתרחקתי מהספה החומה , "הכול בסדר?" שאלה אותי ריינה .
"מעולה" אמרתי לה וחכתי כבר לרדת מהיאכטה הדפוקה הזאת .