מלוכת הערפדים פרק 10+11

הבנתי שאתם לא תגיבו לי בפרסום הקודם שלי, אז אני יתייחס לפרסום שאמרתי שאני לא רוצה לפרסם כאן סיפורים יותר. הבנתי שזה לא משנה ואני פשוט ימשיך לפרסם כאן סיפורים. אם אתם לא רוצות לקרוא, אין לי בעיה אם זה, אבל זה תמיד נחמד לקבל איזה מילה טובה שאתה כותב סיפור. אז אני ימשיך בכל מקרה, ואם אתם רוצת לקורא, אז מדי פעם לומר מילה טובה תמיד עוזרת לי להמשיך לכתוב באנרגיות מחודשות ולהוציא סיפורים חדשים.

פרק 10
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
בסיוט שלי, היו הרבה אנשים מסביבי. הם הקיפו אותי והסתכלו עלי במבט מלא פחד, כבוד או הפתעה. בין כולם היה אבא שלי. כל האנשים שמסביבי חשפו ניבים,חלקם מוכתמים בדם והבנתי שהם ערפדים.הבטתי על זרועתי ורגליי, וראיתי שאני לובשת שמלה מלכותית בצבע אדום כדם. דילן עמד לידי. הוא חייך אלי והביא לי מראה ממורקת מכסף. הסתכלתי על פרצופי במבט מבועת. על ראשי נח כתר זהב משוץ אבני אודם. הקשתיות שלי היו אדומות. והפה שלי… כמעט התעלפתי שראיתי אותו. היו לי ניבי ערפד מוכתמים בדם. היתי ערפדה ששתה דם. אבא שלי התקרב אלי וחשף ניבים. “השתחוו לנסיכה החדשה החדשה שלכם. בתי קרסטין אדמס אשר עולה למלוכת הערפדים הנצחית!” הוא אמר והחווה בידו לעברי. כולם השתחו לפני. ואז הם התקרבו אלי.הם סגרו עלי ולא יכולתי לנשום. ערפד אחד התנפל עלי, ואני התעוררתי מכוסה זיעה קרה.
פרק 11.
.~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
למחרת בבוקר לא היתי מרוכזת. פגשתי את החברה הכי טובה שלי הלן, וביחד הלכנו לכיתה. אני יספר לכם קצת על הלן.היא החברה הג׳ינג׳ית שלי. היא מאוד יפה עם עניים בצבע ענבר, ואנחנו חברות טובות מגן חובה. בכיתה, המורה דיבר על איזה מלחמה שקרתה בעולם המיתולוגי, ואני בכלל לא הקשבתי למילה שהוא הוציא מהפה. החלום שלי שוב ושוב קפץ לראש שלי וחשבתי עליו כל הזמן. אני נסיכת הערפדים? שתיתי דם? ולמה אבא שלי ודילן קשורים לכל זה? ״קרסטין!״ שמעתי את המורה שלי אומר. ישר הזדקפתי במקומי. ״כן המורה?״ הוא נראה מאוד עצבני. ״את יכולה לחזור על מה שסיפרתי לכם עד עכשיו?״ הוא שאל. ״מצטערת. לא הקשבתי.״ אמרתי והרכנתי את ראשי. ״לא הקשבת. מישהו אחר יכול לומר לי מה סיפרתי לכם עד עכשיו?״ ילד אחד הרים את היד. ״כן דן?״ ״הסברת לנו שאנשי המריז׳ה חיו שנים ללא מלך.״ (סתם המצאתי את השבט הזה הוא לא אמיתי) ״נכון. טוב לדעת שלפחות מישהו אחד מקשיב לשיעור. טוב אז אנשי המריז׳ה כמו שאמר דן, באמת חיו שנים ללא מלך, ללא מישהו שישלוט בהם. הם התפרעו, גנבו, אפילו הרגו. משפחת המלוכה נעלמה במשך דורות רבים, עד שיום אחד הם גילו את הנסיכה. היא השליטה סדר ושלום בכל השבט. אחרי שהנסיכה עלתה לכס המלוכה, הרבה אנשים שמרדו רצו להתנקם בה. היא נרצחה, וכל השבט הושמד בדרך לא ידוע זמן קצר אחרי זה.״ משום מה, הרגשתי שמה שהמורה אמר קשור אלי איכשהו. נשמע צלצול, ויצאנו להפסקת צהריים.