מלאכית מאומצת שביעי

הלעתי ביחד עם
כול תלמידי הכיתה של גברת לווין
הלכנו אל הקפיטריה והתיישבנו
בשולחן אחד, זה די עזר שהיינו
רק עשרה תלמידים
"תגידו למה אנחנו רק עשרה?"
שאלתי אותם כאשר התיישבנו"כי אנחנו התלמידים
החכמים ביותר בכול בית הספר הזה, חוץ מזה זאת השנה האחרונה
שלנו, אנחנו לא אמורים להיות יותר" אמרה הנערה שישבה לידי
היו לה עיניים חומות ושיער בלונדיני "אגב, אני קליאו, זאת בת' "
אמרה והצביעה על נערה שחומה עם שיער כהה "זה אריק"
אמרה והצביע על נער גבוהה שבדיוק התיישב, היו לו עיניים ירוקות
ועור שזוף "זאת פה היא אנה" אמרה והצביע על ילדה שנאת כמו בובה,
היו לה עיניים כחולות ושיער חום חמוד קצת ארוך יותר המכתפיים
"זה הוא וולטר" אמרה והצביעה על נער חמוד בלונדיני עם עיניים כחולות
וגומות חן "זאת אנסטסיה" אמרה והצביעה על נערה בלונדינית בעלת
עיניים אפורות "ואלה, הם פיטר וג'ורג', הם תאומים" אמרה קליאו
והצביעה על שני נערים שישבו אחד ליד השני שניהם היו בעליי
שיער שחור ועיניים כחולות "מה זאת אומרת השנה האחרונה ?
בני כמה אתם?" שאלתי אותם "רובנו בני שש עשרה עד שבעה עשרה"
אמר לי בת' "בת כמה את?" שאלו אותי פיטר וג'ורג'
"עוד מעט בת שש עשרה" עניתי להם "מתי?" שאל אותי דיימון
"לא אומרת" אמרתי והיטבתי את משקפי השמש שלי על עיניי
וכך גם את הקפוצון שלי על שיערי הסורר "היי, ילדה חדשה?
את לא חייבת לשבת עם הלוזרים, את יכולה לשבת איתנו"אמר
קול מאחורי ועל כן הסתובבתי מולי עמדו זוג, האחד הוא ספורטי
כנראה בשנתו נאחרונה בתיכון ובת זוגתו נראתה כמו אותן כוכבת פורסומות
היא היתה בלונדינית צבועה עד כדי גועל "אתם מדברים אליי?" שאלתי אותם
"כן" אמרו לי "כי תסלחו לי אבל אני סובלת מהנגאובר ענקי ואני מרגישה
כאילו אני עומדת להיתפוצץ"אמרתי "וגם אם הייתי בסדר גמור, עדיין לא הייתי יושבת איתכם
כי בואו נודה בזה אתם לא באמת רוצים אותי איתכם אתם רק רוצים לפגוע
בהם, אז תודה, אבל לא תודה "אמרתי להם וחייכתי חיוך זאבי
הם הלכו בפנים בוערות מבושה "את שותה?" שאל אותי וולטר
"לא, אני פשוט לא זוכרת איך קוראים לכאב הזה שיש אחרי שטסים במטוס "
אמרתי וכולם הנהנו בהבנה "למרות שאנחנו גאונים אנחנו לעולם לא זוכרים
את השם של התופעה" אמרה קליאו ואני הרגשתי איך המשקפיים גורמות לעיניי לכאב
ואני הורדתי אותן וביחד איתן נפל הקפוצון שלי נראה כאילו כולם בוהים בי
"אני מצטערת לפעמים המשקפיים שלי מפריעות לי" אמרתי והכנסתי אותן
לתוך התיק שלי "למה אתם מסתכלים עליי ככה?" שאלתי אותם "כי את יפייפיה"
אמר וולטר "תודה"אמרתי וחייכתי חיוך קטן ועקום שלא דמה כלל לחיוך הזאבי שלי
"אני לא מאמין שחשבתי שאת אנג'ל "אמר דיימון ועינייו נעוצות בי